נדידת עופות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נדידת העופות היא תופעה זואולוגית, המתרחשת פעמיים בשנה, כאשר עופות רבים נודדים מאתרי הקינון (בדרך-כלל באזורים קרים יחסית) למעונות-חורף באזורים חמים יותר. העופות נודדים בין אירופה ואפריקה, בין אמריקה הצפונית והדרומית ואף בין הקטבים. רובם של העופות הנודדים האירופים עוברים במסלול הנדידה דרך ארץ ישראל, ואף שוהים בה לילה אחד או יותר. מיעוטם, כמו השלוים, חוצים את הים התיכון ונוחתים בחוף הצפוני של אפריקה. מספר העופות שנאמד בכל "גל נדידה" שכזה הוא כחצי מיליארד, מהם כחצי מיליון חסידות.
תוכן עניינים |
[עריכה] נדידה מהי?
-
ערך מורחב – נדידת בעלי חיים
מינים רבים של בעלי חיים יוצאים במחזור חייהם למסעות נדידה. אולם העופות, מטבעם הם בעלי החיים הניידים ביותר. אפילו האדם, על אף אמצעי התחבורה העומדים לרשותו, אינו נייד כמותן, ואינו מעתיק את מקום מגוריו בצורה דרסטית כזאת. שחפית הקוטב, בניגוד אלינו ולמגבלותינו, נודדת את המרחק העצום בין הקוטב הצפוני והקוטב הדרומי - בעונת נדידה אחת. העוף שתועד נודד את המרחק הגדול ביותר ללא עצירת ביניים הוא ה-Limosa Lapponica שבמשפחת החרטומניים. הוא נודד מאלסקה עד לניו זילנד, כ-11,000 קילומטרים.
העופות מותאמים אנטומית ופיזיולוגית לחיים באוויר. כנפיהם, זנבם, עצמותיהם, הראות, שקי האוויר וחילוף החומרים הייחודי, כולם תורמים ליכולת זו. התעופה מקנה לעופות את היכולת לנוע מחבל ארץ אחד למשנהו ובחזרה, בהתאם לחילוף העונות, ובחיפוש אחר אקלים נוח לרבייה ולמציאת מזון. נדידת העופות שימשה עוד בימי קדם כאינדיקציה לשינוי במזג האוויר. הגעת עופות מסוימים, מסמנת עד ימינו את מועדי השנה. נחליאלי בסתיו וסנונית באביב הם מבחינת סמלים, שאין עליהם עוררין.
נתיבי הנדידה וסוגי העופות הנודדים בהם משתנים בעיקר בשל האדם. ציידי עופות עוקבים אחר נתיבי הנדידה, מנתחים אותם וחוזים את כיוון הנדידה, אולם במהרה לומדים העופות להימנע מתעופה באזורים מסוימים. כך למשל פסקה בימינו כמעט לחלוטין נדידת הדורסים מעל לבנון, למרות שמעל ישראל הם עוברים באלפיהם - וזאת משום הציד חסר-הרסן של העופות שהתחולל באותה מדינה. גידולי השדה השונים הייחודיים לעופות מסוימים, חרקים ועכברים שבקרבת גידולים אלה, מהווים מזון לעופות, ועל כן משנה הטופוגרפיה את נתיב הנדידה.
הנדידה המסיבית פתחה תרבות פנאי בשם "צפרות". מרכזים שהוקמו פיתחו את המודעות, שנדידת העופות אינה נכס ארצי אלא כלל עולמי, והאחריות לשמירה על תופעת טבע זו היא בידי כל בני האדם. במדינות מפותחות יצאו חוקים להגנה על מינים מסוימים, והגבלת ציד על מינים אחרים, כחלק מתוכנית הבראה של המדינות וחוקי שימור טבע. הצעד הבא היה הקמת מרכזים לחקר הנדידה. מטרתם היא לנתח את נתיבי המעבר של מיני עופות, לגלות את השפעת האדם על אופי הנדידה, למנוע את הרס בתי הגידול ואת החולי כתוצאה מהתפתחות התעשייה.
[עריכה] תולדות המחקר על נדידת העופות
בתנ"ך מוזכרת הנדידה העונתית במספר אופנים: "המבינתך יאבר נץ, יפרש כנפו לתימן" (איוב, ל"ט 26), "גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור שמרו את עת בואנה" (ירמיהו, ח' 7).
נתיב הנדידה של השליו, ממערב אסיה לאפריקה, עובר במדבר סיני, והוא שהציל את בני ישראל מרעב בעת נדודיהם.
תצפיות מתועדות בנושא הנדידה נעשו על ידי הומרוס, הרודוטוס ואריסטו (750 ל-322 לפנה"ס) ביוון העתיקה. אריסטו ציין כי העגורים נודדים מאזור הים השחור אל דלתת הנילוס, הוא תיאר את נתיב נדודיהם של מינים רבים בארצות הים התיכון. פליניוס הזקן, חוקר טבע רומאי, חיזק בספריו את דברי אריסטו, והוסיף מינים אירופים אחרים. על אף תרומתו הרבה, אריסטו אחראי למספר אמונות תפלות בנושא העופות. האמונה כי עופות ישנים שנת חורף המשיכה להתקיים מספר מאות שנים אחריו. מחקרים רבים מוטעים נעשו בנושא זה, עד שהוכח בוודאות אחרת בתחילת המאה ה-20.
תלמידיו של אריסטו האמינו, שבמהלך עונת החורף העופות מסתתרים במחילות ובגומחות בעצים. מאמרים אחרים סברו כי עופות מסוימים, כדוגמת הסנוניות, מעבירים את שנת החורף בתוך המים. איששו את הסברה דייגים, שמצאו ברשתות הדיג דגה רבה וכן מספר עופות "שקועים בשינה עזה". הנכון הוא שעופות קטנים אכן מורידים את רמת פעילותם, עד החלשת הדופק, בלילות קרים ולעתים אף בעונת הרבייה. אריסטו אחראי גם לתאוריה מוזרה. הוא טען כי עופות מסוימים עוברים שינוי מקיף במראם במהלך חילוף העונות. עוף שבא מהדרום ועוף שזה הרגע נע דרומה, הפכו בדמיונו לאותו עוף. אריסטו הכיר בניצוי העופות, המשתנה בכל עונה, וידע זה בלבל אותו.
מאמר מקיף שנכתב בשנת 1703 טען כי העופות הנודדים חורפים על הירח, ובתחילת הקיץ שבים לכדור הארץ. במאה ה-19 חוקרי טבע רבים, קיבלו את הרגלי הנדידה של עופות גדולי גוף. אולם התקשו להבין איך עופות קטנים, הידועים בקשיי תעופתם, מסוגלים לאותם מרחקים. הם הגו את הרעיון, שהעופות הגדולים סוחבים את חבריהם למסע כ"מטען חי". אגדות אלו עדיין קיימות במספר מדינות במזרח אירופה ובשבטים אינדיאנים, אך הם מתבססות על תצפיות שגויות בעופות קטנים המציקים למינים גדולים בזמן תעופתם.
[עריכה] שיטות לחקר הנדידה
במהלך המאות האחרונות הומצאו ונבחנו עשרות שיטות לעקוב אחר נדידת העופות. השיטות המסורתיות עדיין עובדות, אך לצדן משמשות גם שיטות מודרניות, אשר פותחו עבור תחומים שונים לגמרי.
[עריכה] תצפיות ישירות - צפרות חובבנית
צפרות, תצפית אנושית ויזואלית בעופות, היא השיטה העתיקה והפשוטה ביותר, ברם הנפוצה ביותר, שהפכה לכלי בידי חובבי העופות והמומחים כאחד. הגודל, הצבע, השירה וצורת המעוף הם עזרים בזיהוי העוף ולימוד הנדידה. נתיבי הנדידה הגדולים, שתועדו בסוף המאה ה-19, רוכזו מאלפי תצפיות באזור אחד, במהלך העונה הקצרה יחסית של הנדידה.
לשיטה זו נודעו כמה חסרונות משמעותיים: ראשית, היא מוגבלת לשעות האור, ויש עופות הנודדים דווקא בלילה. גרוע מכך, השיטה מאפשרת תיעוד של מעבר העופות רק בנקודה אחת, ולא את מסלול הנדידה כולו, כולל ההמראה והנחיתה. רק בשנות החמישים של המאה העשרים התחוורה החשיבות הרבה של תצפיות לילה. מידע חשוב נאסף מצפייה בטלסקופים, ומראיית צלליות העופות על פני הירח. אך גם באופן זה לא ניתן היה להעריך נכונה את היקף הנדידה, מאחר שלא ניתן לצפות כך בכל מרחבי השמיים.
[עריכה] שיטת שמע
עזר לתצפית הלילית הוא שימוש באמצעי שמע והקלטה של קריאת העופות. מיקרופון המחובר למגבר חזק, מסוגל לקלוט צליל בגובה רם וישירות מעל המקלט. גם לשיטה זו כמה חסרונות: ישנם מיני עופות שקריאתם בלילה שונה מקריאתם ביום, והדבר מקשה על זיהוי המין. אין כל ביטחון שהעוף ישמיע קול במעופה. קשה לדעת מהו כיוון התעופה של העוף, כך שגם בעזרת אמצעי זה אפשר רק לשער את היקף הנדידה הלילית.
[עריכה] איסוף דוגמיות שונות
בשיטה זו נאספות דוגמיות, בעיקר של עור (מקור גנטי) ונוצות, במוזיאוני טבע רבים מסביב לעולם. כך ניכרים ההבדלים בניצוי אותו מין אך באזורים גאוגרפים שונים. דרך שיטה זו, ניתן לעקוב אחר נתיב הנדידה.
[עריכה] סימון עופות
בעזרת סימון עופות, שבו העוף נתפס, מסומן ומשוחרר לטבע ללא פגע, ניתן ללמוד רבות. מאז 1920, שיטת הסימון הנפוצה היא הצמדת סרט או טבעת ממוספרים לרגל העוף. בכל שנה מבוצע תהליך הסימון על אלפי עופות נודדים ולא נודדים. בצד החיצוני של הטבעת מוטבע קוד מספרי רץ, שהוא מעין תעודת זהות, ובצד הפנימי מוטבעת כתובת המוסד המתעד את העוף המסוים. אם עוף מסומן נלכד שנית, אפשר להשוות את מקום ותאריך הלכידה למקום ולתאריך של הסימון המקורי, ומכך ללמוד על נתיב הנדידה שלו.
ישנו מידע רב שניתן להסיק משיטה זו בנוסף לנתיב הנדידה, אם עוקבים אחר עוף מסוים: מהם המועדים שבהם הוא מגיע לאתרי הנדידה והמועדים שבהם הוא עוזב אותם, מהו זמן שהייתו על הארץ למטרות התאוששות ולקיטת מזון, האם יש קשר בין מזג האוויר למועדי ההגעה והעזיבה, מהם היקפי הנדידה של מינים שונים, ומהי מידת הסדירות של הפרט בבחירת היעדים. השיטה מסייעת לתיעוד אוכלוסיות עופות מסוימים, לרוב כאלה שבסכנת הכחדה, על ידי בדיקת שיעורי ההישרדות שלהם. למינים מסוימים אמצעי הטבעה ייחודיים, צבעים ושיטות סימון בולטות, שבזכותם תיעוד הפריטים יכול להיעשות, אפילו מבלי שיהיה צורך לתפסם בשנית.
למרות הכל, בשיטה זו מספר חסרונות: כדי ללמוד על פרט מסוים עליו להיתפס בשנית בדרך-כלל, ובכל לכידה יש חשש לפגיעה בעוף. עופות ניצודים כאווזים וברווזים הם בעלי התיעוד הגבוה ביותר, כ-12% מכלל האוכלוסייה, למרות שמעופות אלה נשארות בדרך-כלל רק הטבעות. אצל עופות לא-ניצודים, אחוז התיעוד עומד על 1% מכלל האוכלוסייה. בשיטה זו קיימת בעיה מובנית: ייתכן שהיא מלמדת יותר על תפוצת העופות והאורניתולוגים במדינות המפותחות מאשר על תפוצת העופות הנודדים בעולם כולו, וזאת בשל המשאבים הרבים וכוח האדם אשר שיטת תיעוד זו דורשת.
[עריכה] מעקב בעזרת משדרי רדיו
בשיטה זו מוצמד משדר רדיו קטן (השוקל פחות מ-2.5 גרם) לגוף העוף. משדר זה שולח אותות בפרקי-זמן קבועים. בעזרת מקלט רדיו המחובר לרכב או לכלי תעופה ניתן לעקוב אחר האותות ממרחק בטוח ולשרטט את נתיב הנדידה. חסרונות השיטה הם במציאת מקלטים שלא יפריעו לתנועת עופות קטנים ביותר, ובשימוש בכלי תחבורה שיהיה בקרבת המשדר אך לא יפריע להתנהגות העוף. טכנולוגיה זו פותחה רבות מאז השימוש הראשון בשנות ה-60, וכיום הלוויינים מחליפים את המקלטים הישנים. אולם, יש להתייחס לשיטה זו בהסתייגות, מאחר שאחוזי ההישרדות של עופות משדרים הם קטנים ביותר.
[עריכה] מעקב בעזרת מכ"ם
המכ"ם פותח במטרה לעקוב אחר כלי תעופה בצורה יעילה וממוחשבת. אך כבר בתחילת השימוש, במלחמת העולם השנייה, דווחו הופעות של להקות עופות על גבי מסכי המכ"ם. עובדה זו התגלתה למדענים חוקרי נדידה, ושיטה זו, הנותנת מעקב אמין אחר נדידת יום ולילה, החלה להתפתח כבר בתום המלחמה.
שלושה סוגי מכ"ם מסייעים במעקב אחר נדידת העופות:
- מכ"ם מעקב, דומה לזה הנמצא במגדלי פיקוח, מראה כיוון ומיקום של תנועת עופות מרובים.
- מכ"ם ה"ננעל" על מטרה ומתחקה אחר פרט אחד בלהקה.
- מכ"ם דופלר הדומה לאקדחי המהירות שבשימוש משטרת התנועה.
השימוש בראדאר פתח שלב חדש בחקר הנדידה. הוא הוסיף מידע חדש על נדידת לילה וכן על נתיבי נדידה מעל אוקיינוסים וימות, שעליהם לא היה תיעוד כלל, מאחר שעד כה התבסס המידע על תיעוד קרקעי בלבד.
[עריכה] האבולוציה של הנדידה
נדידת העופות היא התנהגות שהתפתחה לאורך זמן רב. המדענים מאמינים, שהנדידה החלה להתפתח כאשר פריטים שעברו מאזור אחד למשנהו, רכשו יתרון משמעותי בילודה על פני פריטים שנשארו במקומם. הנדידה ממשיכה בהתפתחותה האבולוציונית בשל הסביבה המשתנה. אם הסביבה המשתנה מעודדת נדידה (שינויי אקלים וטמפרטורה בעיקר), אזי תופעת הנדידה מתגברת. אם תנאי הסביבה מאפשרים לעופות להישאר במקומם אז הם נשארים.
כשם שיכולת התעופה נעלמת בשעה שאין צורך בה, כך גם אינסטינקט הנדידה נעלם, כאשר אין בו תכלית. על אף שבמונחי אנוש האבולוציה היא תהליך ארוך ומסובך, לעתים השינויים כה מהירים עד שניתן לצפות בהם במהלך התרחשותם. למשל, בשנות ה-40 של המאה ה-20 נתפסו פרטים מלהקה של דרורי בית שמקורם מקליפורניה. אוכלוסייה זו מעולם לא נדדה מאחר שתנאי האקלים לא עודדו נדידה. אולם, עם שחרורם באזור ניו יורק בחורף, תנאי האקלים עודדו נדידה. אחר מספר ימים החלה הלהקה בנדידה לאזור חם יותר, ופיתחה מסלול נדידה, הלוך ושוב, עליו חזרה בשנים הבאות.
הקשיים המרובים של הנדידה השנתית מתגמדים ביחס לתועלת שבה - העובדה שהעופות הנודדים לעולם לא חווים את החורף, ומקבלים את יתרונות העונה החמה בשני האזורים בהם הם מתגוררים. לולא היה זה מועיל לעופות, לחזור שנה אחר שנה על מסע זה, ההתנהגות לא הייתה מתפתחת ותהליך הברירה הטבעית היה מסלק נטייה זו, בעיקר כאשר התנאים בתחום המחייה המקורי מאפשרים הישארות בו, גם אם אין הם נוחים. דוגמה לכך הוא הזרזיר האירופי, אשר נודד בין היבשות, אך תת-המין שלו הנפוץ באיים הבריטיים אינו נודד מכיוון שהוא נמצא באקלים ממוזג ונוח (עבור הזרזיר, לפחות - רוב עופות בריטניה נודדים).
הן העופות הנודדים והן הקבועים משלמים מחיר על "בחירת" האבולוציה: העופות הנודדים באביב אל אזורי הקינון צריכים להשקיע אנרגיה במסע, במציאת מזון, במציאת מקום קינון ובדאגה לצאצאים. לעומתם, העופות הלא נודדים מאבדים אנרגיה רבה בהסתגלות אל עונת החורף, חווים על בשרם את החוסר במזון ואת מזג האוויר העוין. החלוקה לעופות נודדים ולא נודדים אינה אפשרית. בעוד שיש מינים שהם נודדים ברובם, ישנם פריטים מהם שאינם נודדים ולהפך. מינים אלה מקשים על הבנת מקורה של הנדידה, מאחר ואין תבנית ברורה להתפתחות התנהגות הנדידה.
עופות שונים דורשים תנאי סביבה שונים להתרבותם. אצל עופות נודדים ולא נודדים כאחד, מזון מתאים למין ובכמות מספקת לו הוא התנאי העיקרי בבחירת מקום ההתיישבות וההתרבות. לעתים מינים מסוימים "ידחו" את תהליך הרבייה, במידה ומזונם העיקרי חסר. גם העדר מקומות קינון ידחו את תקופת הרבייה אצל מינים אחדים. האבולוציה של הנדידה התפתחה תוך כדי הסתגלויות לתנאים רבים, כך שכיום מעונות החורף והקיץ הם בעלי התנאים הנוחים ביותר למין מסוים. עופות נודדים, בעיקר אלה הנודדים למרחקים רבים בכל עונת נדידה, מפתחים תגובה גופנית ל"רמזים" סביבתיים, המעודדים אותם לנדוד, הרבה לפני שהסביבה המשתנה פוגעת בסיכויי הישרדותם. על כן, נראה מינים אחדים מתחילים בנדידתם ללא דיחוי, שבועות עד חודשים מספר לפני גלי הנדידה הגדולים.
הנדידה בשל היותה התנהגות מרכזית בחיי העופות, גורמת אף לשינויים גופניים אצל מינים שונים. צורת הכנף על פי רוב מותאמת למרחק הנדידה ואל היעדים השונים. עופות נודדים הם בעלי כנפיים ארוכות יותר, הדבר נראה בהשוואה למינים דומים שלא נודדים. קצוות הכנפיים אצל עופות נודדים, מתחדדות בהתאם למרחק אותו עובר המין בנדידה. התאמה זו של צורת הכנף נותנת יותר דחף בעת נפנוף הכנף, יותר מהירות בעת גלישה ותנוחות קרב, מונעת בזבוז של אנרגיה הנחוץ בתעופה למרחקים ארוכים.
[עריכה] התמריצים לנדידה
השינויים הסביבתיים שהביאו לאבולוציה של הנדידה אינם אותם שינויים סביבתיים המביאים את העופות לנדוד במועד. העופות אינם מחכים עד שייעלם מקור מזונם או עד שמזג האוויר ימנע מהם לאגור כוחות לנדידה, על כן עיתוי הנדידה נקבע בתודעת העופות זמן רב לפני שהתנאים הסביבתיים מכתיבים אותה. בתקופת האביב, הגוף מכין עצמו לנדידה. לקראת הנדידה, מתרחש שינוי עצבי בחלק התחתון של המוח - ההיפותלמוס השולט במנגנון הרעב. כתוצאה מכך בולע העוף מזון בשיעור של 40% יותר מאשר בשאר תקופות השנה. השומן נאגר מתחת לעור, בשרירים המשמשים לתעופה ובחלל הבטן. עופות קטנים מעלים בכל יום את משקלם בגרם אחד, וממשיכים בהתנהגות זאת עד כשבועיים לפני תחילת הנדידה. הצורך באנרגיה בעת הנדידה דחוף כל-כך, כך שבשעת עצירה יאגור העוף כמות מזון בבטנו וימשיך במעופו "על בטן מלאה".
כמות השומן בגוף העוף מחוץ לעונת הנדידה היא 5%-3%. עופות הנודדים למרחקים קצרים ובינוניים מגיעים ל-15% שומן בגוף, עופות הנודדים מרחקים ארוכים מגיעים ל-50% שומן בגוף. שומן זה, על אף שאמור להכביד על העוף, מספק אנרגיה לשרירי התעופה ומונע התעייפות ומחסור בזמן הנדידה. מחקרים הראו שהתארכות היום ומשך האור בתקופת האביב, הוא הממריץ הסביבתי לתופעת האכילה המוגברת. האור לא רק משפיע על מרכזי האכילה בהיפותלמוס אלא גם תורם לשינויים הורמונליים ומגביר ייצור פרולקטין, קורטיקוסטרון וטסטוסטרון המקלים על בניית תאי שומן בעקבות אכילת היתר.
לקראת עונת הנדידה, מתאפיין שינוי בדפוסי השינה והערנות של העופות הנודדים. כידוע, עופות נודדים בעיקר בלילה, ויש לשער שהתנהגות זו היא הכנה לנדידה הלילית. התנהגות זו נצפית לעתים רחוקות בטבע, אך מחקרים שנעשו בשבי על עופות נודדים, גילו התאמה בין התכיפות ומשך חוסר השקט, לבין המרחק שעוברים קרוביו החופשיים של העוף בעונת נדידה. בדומה לתופעת האכילה המוגברת, גם התארכות האור תורמת לחוסר השקט. האור משפיע על היווצרות הורמון המלטונין שמגביר ערנות. תמריץ נוסף לנדידה הוא שינוי הטמפרטורה על שלל היבטיו. שהאביב מאחר להגיע העופות טרם עוזבים את משכנם, שהאביב מקדים הן מתחילת בנדידה וכך מנצלות את מרבית המשאבים הסביבתיים של האזור אליו הן נודדות. התמריץ לנדידה הסתווית טרם הובן כיאות. ההשערה הנוכחית היא ששעון פנימי אצל העופות שמתחיל בתנועתו עם תחיל הנדידה באביב, מראה לעופות שהגיע העת לנדידה הסתווית. השערה נוספת היא ששינויים הורמונליים המתרחשים לאחר עונת הרבייה, הן מדד לעונת הנדידה חזרה.
[עריכה] בחירת העיתוי לנדידה
מיני העופות השונים נשארים באותו אזור מחייה בשתי תקופות שונות - עונת הקינון והחורף. מלבד תקופות אלו, נמצאים העופות בתנועה מתמדת מאזור מחייה אחד למשנהו. כל מין קבוצה או פריט בוחרים יום מסוים וקבוע לנדידה, יש אף שבוחרים שעה ביום המתאימה מבחינתם לנדידה. ישנם מינים שעיתוי נדידתם אינו קבוע ותלוי אך ורק באספקת מזון מסוים, כך שתחילת נדידתם משתנה משנה לשנה.
בשעות הלילה נמדד היקף הנדידה הגדול ביותר, על ידי אמצעי שמע ושימוש ברדארים. כך נתגלה שהנדידה הלילית מתחילה כשעה אחר שקיעת החמה, מגיעה לשיא מספרי קרוב לחצות הלילה, ויורדת בהדרגתיות עד לזריחה. מחקרים רבים בנושא זה בדקו מהן יתרונות הנדידה הלילית.
עופות קטנים שעיקר פעילותם במשך היום, אינם חשופים לאויביהם הטבעיים, כמו כן פריטים בלהקה שיכולת תעופתם חלשה מגבירים את הישרדותם בצורה זו. אולם בנדידה הלילית, לוקחים חלק גם מעופפים מצטיינים ועופות מים שנודדים מרחקים עצומים שמתחתם מים בלבד.
סברה שנבדקה שוב ושוב עד לשנות ה-90, טענה כי העופות משתמשים במפת כוכבי הלילה לניווט. אולם נמצא כי דווקא השמש והשדה המגנטי של כדור הארץ (שפועל ביום ובלילה) הם המשפיעים ביותר על ניווט העופות.
ההסבר המתקבל ביותר על הדעת, קשור באופן ישיר לחשיבות שמירת האנרגיה בזמן התעופה למרחקים. תעופה ממושכת גורמת לעליה דרסטית בטמפרטורת הגוף. אצל פריטים במשפחת הסבכיים נרשמת עלייה דרסטית: מ-38 מעלות צלזיוס בשעת מנוחה עד ל-44 מעלות צלזיוס בשעת מאמץ. בתעופה, העוף מאבד נוזלים שעה שאלה מתאיידים לצורך קירור גופו, אולם האוויר בשעות הלילה קריר יותר, ולפיכך, העוף מאבד פחות נוזלים. עם התקררות האוויר נפסקות במקצת מערבולות האוויר, והתעופה שקטה ונוחה יותר לעופות שמשקלם נמוך. העופות הנודדים בשעות היום מנצלים תופעה זו. אלה הם על פי רוב עופות גדולים שהאוויר החם והמערבולות מסייעים להם בחיסכון אנרגיה הנדרש למעוף. נצפה אף שמינים רבים העפים בשעות היום, מוצאים את מזונם, חרקים ועופות קטנים, בזרמי האוויר החם.
הסבר נוסף נעוץ בעובדה שהנדידה הלילית מתחילה מנקודות ההאבסה של העופות. העיכול אצל העופות הוא מהיר ביותר, אך תמיד נמצאה כמות מזון מכובדת בקיבתם של עופות ניצודים. מכך ניתן להסיק שחלוקת יומם של העופות הנודדים בנויה כך ששעות היום מוקדשות לאגירת מזון ולמנוחה, בלילה המזון מצטמצם וקשה ללקטו ועל כן מתרחשת הנדידה בלילה. במידה והיה המצב הפוך, היו מגיעים העופות למצב של תשישות, מאחר שיכולת ליקוט המזון המותאם למין מסוים מוגבלת לשעות פעילותו העיקרית בעונת הקינון והרבייה. מחקרים הראו כי משך הזמן שהעוף מתאושש לאחר הנדידה, קשור באופן ישיר לכמות השומן הנותרת בגופו לאחר הגעתו ליעד. מינים אחדים, שנודדים גם ביום וגם בלילה, נוטים לנדוד ביום מעל הימות ואילו בלילה מעל היבשה. אלה בעיקר עופות ניצודים שלמדו במהלך התפתחותם את הרגליו של האדם.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נדידת עופות |
- אתר הציפורים הנודדות הישראלי
- אתר הסרט "עופות נודדים" שפע מידע, הקדימון המרהיב של הסרט וקטעי וידאו קצרים על כל אחד מהעופות הנודדים שבסרט.
יהודה בלו, מסעות הציפורים לארצות האור, באתר "רשימות מן התיבה הלבנה"
- קובי בן שמחון, ראיתי ציפור רבת יופי, בעיתון הארץ, 20.12.2007
