חסידה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חסידה
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	חסידאים
משפחה:	חסידתיים
סוג:	חסידה
שם מדעי
Ciconia

חסידה (Ciconia), סוג עוף במשפחת החסידתיים. בסוג, המינים הבאים:

• חסידה שחורה Ciconia nigra
• חסידה אבדימית (לבנת-בטן) Ciconia (Sphenorhynchus) abdimii
• חסידה לבנת-גרון Ciconia episcopus
• חסידת סטורם Ciconia stormi
• חסידת מגווארי Ciconia maguari
• חסידה לבנה Ciconia ciconia
• חסידה מזרחית Ciconia boyciana

רגליה של החסידה גבוהות ואדומות. מקורה של החסידה ארוך, ישר וחד. גובהה כמטר. תוחלת החיים של החסידה בטבע היא 10 - 12 שנה וגילה של חסידה בשביה עשוי להגיע אף ל-30 שנה.

תוכן עניינים 1 תזונה 2 קינון ונדידה 3 אוכלוסייה 4 בתרבות

[עריכה] תזונה

שלא כרוב בני הסדרה, הניזונים בראש ובראשונה מדגים, ניזונה החסידה בעיקר מחרקים כגון: ארבה, חרגולים וצרצרים. היא ניזונה גם מבעלי חוליות: דגים (בעיקר חלשים ומתים), דו-חיים, נחשים (ואף צפעונים), אפרוחים וגוזלים שונים, נברנים ועוד. החסידה משפדת את טרפה בדקירת מקור. בעלי חיים קטנים היא מניפה כלפי מעלה, ובולעת אותם; בעלי חיים הגדולים מכושר בליעתה, היא מרטשת קודם לכן במקורה. החסידות חורפות בארץ בעיקר בבריכות הדגים, לרוב בלהקות גדולות למדי, ומרבות לאכול דגים.

[עריכה] קינון ונדידה

החסידה נודדת למרחקים: מקננת באירופה ובאסיה וחורפת באפריקה. בסתיו ובאביב חולפים בשמי ארץ ישראל שני מינים: החסידה הלבנה (Ciconia ciconia) והחסידה השחורה (Ciconia nigra). לעתים נדירות מקננת החסידה הלבנה בארץ.

החסידה בונה את קנה במקומות שטופי שמש, לרוב על עצים, לעתים על סלעים. בסביבת עירונית נבנה הקן לעתים מזומנות על מגדלים, צריחים, ארובות, עמודי חשמל וכיוצא באלה מעשי ידי אדם. קוטר הקן עשוי להגיע ל- 1.5 - 2 מטרים.

החסידה נוהגת בדרך כלל לשוב שנה אחר שנה לאותו הקן ומשפצת אותו תוך ביצוע מחוות ראווה מתמשכות וטקס חיזור מורכב. קן החסידה הולך וגדל במשך השנים, ועשוי להגביה כדי 2 - 2.5 מטרים. הנקבה מטילה 2 - 5 ביצים. הגוזלים פורחים מהקן כשהם בני כ-60 יום. ימים אחדים לאחר מכן הם נוטשים את האזור ונודדים. בני הזוג נקשרים זה בזה לכל חייהם.

החסידות מתלהקות ללהקות בנות מאות, ולעתים אלפי פרטים. הן עושות את מרבית דרכן בדאייה, כשמדי פעם, בהתאם לתנאי הדאייה, הן ממריאות מעלה, ללא ניע-כנף, בארובות של אוויר חם (תרמיקות), וממשיכות בגלישתן-דאייתן. לרוב הן דואות ברום 600-300 מ', אך הן עשויות להינשא לרום של למעלה מ-1.5 ק"מ. בלהקת חסידות נודדת אין סדר וארגון, ולמעשה נודדת כל חסידה כביכול לעצמה, ללא כל תלות בחברותיה, הנודדות יחד איתה. לפי סימן זה קל להבדיל בין להקת חסידות ללהקת שקנאים, המאורגנים במבנים ברורים.

בנדידתן מאירופה לדרום אפריקה, בחודשי הסתיו, עוברות החסידות מרחק של כ-12,000 ק"מ, כ-300 ק"מ ביום. בדרכן חולפות הציפורים לאורך הבקע הסורי-אפריקני ומתנקזות בעיקר דרך עמק בית שאן. מספר החסידות שחולפות את ישראל בדרכן דרומה נאמד במאות אלפי פריטים. בדרכן חזרה לאירופה, בתחילת האביב, חולפות חסידות רבות באזור מישור החוף. נדידתן אז איטית יותר, ובעונה זו אפשר לראות חסידות בכל רחבי הארץ: בכרי מרעה, בשדה חרוש, ליד שלוליות, בבריכות דגים ואף במדבר. הגידול במספר החסידות החורפות בארץ חל כנראה בגלל הגדלת שטחי השלחין ובריכות הדגים. זו כנראה גם הסיבה לכך שהחסידות חזרו לקנן בארץ.

[עריכה] אוכלוסייה

ברוב אזורי אירופה נמצאת אוכלוסיית החסידות בירידה מתמדת, בעיקר במערבה ובמרכזה. סיבותיה של ירידה זו אינן ברורות די הצורך. חסידות רבות נפגעות מחוטי חשמל, מרכב ומכלי טיס. ייבוש ביצות וזיהום מקורות מים תורם גם הוא לירידה במספרן. באזורים שונים בעולם אף יורים בהן בנשק חם. ייתכן שגם חומרי ההדברה שמשתמשים בהם בחקלאות משפיעים עליהן.

[עריכה] בתרבות

החסידה תופסת מקום נכבד בפולקלור. באמנות הנוצרית היא מסמלת צניעות ומתינות, וקשורה בבשורה: כשם שהבשורה למריה מסמלת את לידת ישו , כך מבשרת החסידה את בוא האביב. בתרבות העממית מקושרת החסידה להבאת תינוקות.

• המקור לאגדה הוא במיתוסים של צפון אירופה.

החסידות שבות לאירופה בכל שנה בסביבות מרץ- אפריל בערך 9 חודשים לאחר היום הארוך בשנה - ה-21 ביוני. בתרבויות האליליות של השבטים הגרמאנים היה היום הארוך נחגג בפסטיבלים והיה נהוג לערוך בו חתונות (מעין ל"ג בעומר פגאני). מי שהתחתן ביוני קיווה לילד בסביבות מרץ - אפריל, עם הגעת החסידות. מדוע דווקא החסידה מכל הציפורים הנודדות המגיעות לבלות את הקיץ באירופה? החסידה היא עוף גדול ובולט, וטבעי שעוף מונוגמי החוזר לקנן באותו מקום ועם אותו בן/ בת זוג ודואג לאפרוחים תקופה ממושכת יקושר בפולקלור עם משפחתיות וילודה.

ביהדות החסידה היא עוף טמא אסור באכילה, ובתלמוד היא מכונה "דיה לבנה". שמה מוסבר בכך שהיא "עושה חסד עם חברותיה". דרשנות מאוחרת ענתה על השאלה למה החסידה נחשבת בין העופות הטמאים בכך שהיא עושה חסד רק עם חברותיה.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חסידה