משה בר-אשר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משה בר-אשר נולד ב־1939
תרומות עיקריות
חקר לשון חכמים,לשון המקרא, בלשון קומראן ובעברית החדשה. תחום שני - הלשון הארמית, במיוחד הארמית של ארץ-ישראל והארמית של התרגומים. תחום שלישי - מסורות הלשון של יהודי צפון אפריקה ומסורות הלשון של האנוסים בספרד. תחום רביעי - פרשנות המקרא בערבית-יהודית בצפון אפריקה (השרח).
נתונים נוספים ענף מדעי בלשנות ארצות מגורים מרוקו,ישראל פרסים והנצחה חתן פרס ישראל לשנת 1993 הערות נשיא האקדמיה ללשון העברית (מ-1993)

משה בר-אשר (נולד בי"ב בתמוז תרצ"ט, 29 ביוני 1939) הוא פרופסור אמריטוס של החוג ללשון העברית ומופקד הקתדרה לחקר הלשון העברית על שם חיים נחמן ביאליק באוניברסיטה העברית בירושלים, נשיא האקדמיה ללשון העברית, נשיא ברית עברית עולמית, חתן פרס ישראל לשנת תשנ"ג (1993) וחתן פרס רוטשילד לשנת תשס"ח (2008).

תוכן עניינים 1 חייו 1.1 פעילותו האקדמית 2 מחקריו 2.1 חקר לשון המקרא 2.2 מחקרים בסורית של ארץ-ישראל: מקורותיה, מסורותיה ובעיות נבחרות בדקדוקה 2.3 לשון חז"ל 2.4 הטיפוסים השונים של לשון המשנה 2.5 לשון לימודים לרבי רפאל בירדוגו 2.6 לשונות צפון אפריקה 2.7 המרכיב העברי בערבית היהודית במגרב 2.8 העברית שבפי צאצאי האנוסים בצרפת 2.9 מחקרו כיום 3 הערות שוליים 4 ספר לכבודו 5 מבחר מספריו 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייו

משה בר-אשר נולד במרוקו בעיירה קצר א-סוק (אשר שמה הוחלף לפני שנים לא-רישדייה, על שם מייסד השושלת העלאווית המולכת כיום במרוקו), במחוז תאפילאלת ("עמק התמרים") שבדרום-מזרח מרוקו לרבי אברהם ושרה בן הרוש. הוא הושפע מאוד מסבו מצד אמו, שבקושי ידע לקרוא אולם היה בעל אהבת תורה בלתי נדלית ופרנס את כל בני משפחתו (הסבא נפטר ב-1959). כן הושפע בר-אשר מאביו, שהיה מגדולי המסרנים של ה"שרח", הוא התרגום המוגרבי למקרא. אביו, שהיה מוסמך לרבנות, התפרנס כסופר סת"ם והיה תלמידו של הרב ישראל אבוחצירא.

עד גיל 12 חי משה בר-אשר במרוקו, אז עלה לישראל במסגרת עליית הנוער עם קבוצת ילדים ונערים מעיירתו. בדרכו ארצה שהה במחנה הכשרה של תנועת גורדוניה בצרפת. לאחר תקופת הכשרה של חמישה חודשים במחנה ההכשרה בצרפת הגיעו הנערים ארצה בנר שני של חנוכה של שנת תשי"ב, 25 בדצמבר 1951. בארץ למד בר-אשר בכפר הילדים "ביתנו" של עליית הנוער ברעננה, לאחר מכן למד חמש שנים בישיבה התיכונית ישיבת הדרום ברחובות, סיים שם בית ספר תיכון ובית מדרש למורים, ולמד שם אצל הרב יהודה עמיטל והרב מרדכי ברויאר. במהלך תקופה זו עלו הוריו, אחיו ואחיותיו ארצה בנובמבר 1955. בקיץ 1958 התחיל בר-אשר בשירות משולב הוראה בישובי ספר בבתי ספר באשקלון ובחיל השריון. בתקופה הזאת היה בין שלושת המורים שהקימו את בית הספר התיכון הדתי באשקלון. שם הכיר את נחמה לבית ברביץ, שהייתה בשירות לאומי. הם נישאו בדצמבר 1962, ולהם ארבעה ילדים וארבעה נכדים. הוא לימד כשלושים שנה ביסודי, בתיכון ובבתי מדרש למורים, בכלל זה חלק ניכר משנותיו באוניברסיטה. אחד מאחיו הוא ההיסטוריון של יהדות צפון אפריקה ד"ר שלום בר-אשר, ואח אחר שלו הוא חוקר האסלאם פרופ' מאיר מיכאל בר-אשר.

[עריכה] פעילותו האקדמית

ב-1962 (תשכ"ג) התחיל ללמוד לשון עברית ומקרא באוניברסיטה העברית, בנוסף לכך שמע קורסים בחוגים לבלשנות ולתלמוד. ב-1967, לאחר שסיים את לימודי התואר השני, שלחה אותו האוניברסיטה לשנת השתלמות בסורבון ובקולז' דה פראנס, ובבית הספר ללשונות המזרח. שם השתלם בבלשנות כללית ולמד שפות אחדות. ב-1976 קיבל תואר דוקטור והתמנה מרצה בכיר (בדילוג על דרגת מרצה). מנחהו הראשון לדוקטורט היה פרופסור יחזקאל קוטשר, ומשנפטר עבר לכתוב את הדוקטורט בהדרכתו של פרופסור זאב בן-חיים. עבודת הדוקטור הייתה על הסורית הארצישראלית (הדיאלקט הארמי-הנוצרי, שהנוצרים המלכיתים דיברו בארץ ישראל בתקופת התלמוד ולאחריה). בשנים יולי 1977 - יולי 1979 היה בר-אשר בפוסט-דוקטורט באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית, שם השתלם בבלשנות שמית וגם לימד עברית. זמן קצר לאחר חזרתו ארצה התמנה ראש החוג ללשון באוניברסיטה העברית. בשנים תשמ"ד – תשמ"ו (1983 – 1986) כיהן כראש המכון למדעי היהדות. ב-1978 בעת שהותו בארצות הברית, נבחר כחבר האקדמיה ללשון העברית בישראל. מ-1993 ועד היום מכהן כנשיא האקדמיה ללשון העברית, זו הקדנציה הרביעית.

בר-אשר הדריך למעלה משלושים תלמידים לעבודות MA, ו-27 בעבודות דוקטור. כתב 14 ספרים, ערך 65 ספרים, וכתב למעלה מ-250 מאמרים. הוא נתן מעל 150 הרצאות מדעיות בכינוסים ובאוניברסיטאות בארץ ובעולם. רבים ממאמריו ושניים מספריו תורגמו לשפות אחרות, ביניהם שני מאמרים לקוריאנית. בין תלמידיו: פרופסור אהרן ממן, פרופסור שלמה נאה, פרופסור יוסף עופר, פרופסור יוחנן ברויאר, ד"ר יעל רשף, ד"ר עפרה תירוש-בקר, ד"ר יהודית הנשקה, ד"ר משה מורגנשטרן, ד"ר חנוך גמליאל, ד"ר אסנת דמרי, ד"ר עינת גונן.

באקדמיה ללשון עברית שמשה בר-אשר הוא נשיאה, הוא ממלא כמה תפקידים נוספים: הוא יו"ר המערכת של המילון ההיסטורי ללשון העברית, הזרוע החשובה ביותר של האקדמיה (שהיא המכון הלאומי לחקר הלשון העברית); עורך המילון הוא פרופסור אברהם טל. המילון מקיף 31 מאות שנים של הלשון העברית – מראשיתה ועד ימינו. עד עתה עיבדו וניתחו כעשרה מיליון מילים מהעברית במגילות קומראן ועד סוף תקופת הגאונים, היא התקופה הקלאסית בתולדות העברית. הללו עומדות לעיונו של כל אדם באתר האקדמיה. 10 מיליון מילים נוספות מעובדות מטקסטים שנכתבו מ-1750 עד היום, אולם עדיין אינן מצויות באינטרנט. בר-אשר גם עורך את כתב העת המדעי של האקדמיה, "לשוננו" (זו "ספינת הדגל" של הפרסומים על הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה) ועורך את הסדרה "אסופות ומבואות"; עד כה הופיעו בה כבר שישה כרכים ועוד שישה נמצאים בדפוס.

בר-אשר שימש עד ליציאתו לגמלאות כמנהלם המדעי של שלושת המרכזים הלשוניים של האוניברסיטה העברית: מרכז בן יהודה לחקר תולדות הלשון העברית על-שם אליעזר בן-יהודה, המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם והמרכז לחקר מסורות הלשון של קהילות ישראל (שייסד פרופ' שלמה מורג). הוא הקים את המרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם בתשמ"ה ועמד בראש מרכז בן-יהודה מאז כינונו בשנת 1997. הוא גם נשיא "ברית עברית עולמית", שהוקמה על ידי חיים נחמן ביאליק ושמעון רבידוביץ' ב-1931 בברלין.

בר-אשר אף ייסד בשנת תשמ"ד את כתבי העת "מחקרים בלשון" ו"מסורות" וערך כעשרים מן הכרכים הראשונים. הוא משמש כיום עורך שותף (עם פרופסור דבורה דימנט) של כתב העת "מגילות" (מחקרים במגילות מדבר יהודה), שרואה אור פעם בשנה בהוצאת אוניברסיטת חיפה ומוסד ביאליק. בר-אשר עבד ב"מפעל המקרא" של האוניברסיטה העברית ולימים היה חבר מערכת המפעל יחד עם שמריהו טלמון ועמנואל טוב. הוא חבר מועצת המערכת של כתבי העת Abr Nahrim, Revue des Etudes Juives, "פעמים" ו"בשדה חמד".

בתשמ"ח הוענק לו פרס רוזנטל לחקר התלמוד. בתשנ"ט הוענק לו פרס גאון לחקר יהדות צפון-אפריקה על הספר "מסורות ולשונות של יהודי צפון-אפריקה", זכה בפרסי יד יצחק בן צבי ופרס משה שפירא לשנת תשס"ב 2002 על ספריו "לשון לימודים לרבי רפאל בירדוגו", כרכים א-ג, ירושלים תשס"ב. בר-אשר קיבל שני תארי דוקטור לשם כבוד: האחד מהמכון לשפות המזרח ולתרבויותיו INALCO באוניברסיטת פריז בשנת 1995, לרגל מלאות מאתיים שנה להקמת המוסד. את השני קיבל מאוניברסיטת חיפה בשנת 2005.

משה בר-אשר כיהן כיו"ר ועדות המינויים למקצועות העיוניים באוניברסיטה העברית ושימש כחבר הוועד המנהל של האוניברסיטה. היה פרופסור אורח בארבע אוניברסיטאות בצרפת, ובהן EPHE בסורבון ו-INALCO. שימש פרופסור וחוקר אורח בחמש אוניברסיטאות בארצות הברית: אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת ייל, ישיבה יוניברסיטי, בית המדרש לרבנים בניו יורק והמכללה העברית בבוסטון. בתשמ"ז נבחר חבר ב-Societe Asiatique. הוא חבר חוץ של האקדמיה האמריקאית למדעי היהדות. היה חבר בכמה הנהלות של מוסדות חשובים: הנהלת מוזיאון ישראל, חבר מליאת רשות השידור, חבר במועצה לתרבות ואומנות של משרד החינוך והתרבות, שימש כחבר המועצה לאומנות הכללית, הוא חבר המועצה לתרבות ואומנות בשכונות. היה חבר "ועדת יגר" לשיקום הציונות הדתית המאורגנת, שקמה לאחר שהמפד"ל נפלה בבחירות. שימש כחבר נשיאות הפדרציה היהודית העולמית וחבר נשיאות מימ"ד. היה חבר הוועד המנהל של "משגב ירושלים" וגם חבר במועצה הארכאולוגית הישראלית. הוא ממקימי היישוב פסגות בשנת תשמ"א.

ספר היובל לכבוד צאתו לגמלאות מהאוניברסיטה (שערי לשון – מחקרים בלשון העברית, בארמית ובלשונות היהודים) חובק שלושה כרכים עבי כרס, בהם השתתפו תשעים ותשעה מלומדים, מהם מעל שלושים מחוץ לארץ.

[עריכה] מחקריו

מחקריו של משה בר-אשר משתרעים על מספר תחומים: בראש ובראשונה לשון חכמים. עסק גם בלשון המקרא, בלשון קומראן ובעברית החדשה. תחום שני אותו הוא חוקר הוא הלשון הארמית, במיוחד הארמית של ארץ-ישראל והארמית של התרגומים. תחום שלישי שבר-אשר חוקר הוא מסורות הלשון של יהודי צפון אפריקה ומסורות הלשון של האנוסים בספרד. תחום רביעי הוא פרשנות המקרא בערבית-יהודית בצפון אפריקה (השרח). על הישגיו אלו ובמיוחד תרומתו למחקר לשון חכמים קיבל את פרס ישראל לשנת תשנ"ג 1993.

[עריכה] חקר לשון המקרא

משה בר-אשר פרסם כמה מאמרים בחקר לשון המקרא. הוא העמיד אותה מול לשון חז"ל, אך הראה שכל אחת מהלשונות שמרה על עצמאותה.^[1] הוא רואה בלשון המקרא המאוחרת, למשל בתופעות ממנה שנשתקעו בספר ירמיה, חוליה מקשרת בין לשון המקרא הקלאסית ללשון התנאים, כפי שהדבר מתבטא במשקל פָּעוֹל.^[2]

במאמר "איש יהודי היה בשושן הבירה"^[3] בחן את ההוראה החדשה של המילה "יהודי" במגילת אסתר (בן הדת היהודית ולא כמי שמשתייך לשבט או ארץ יהודה), והצביע על השימוש המקביל בתואר "ישראלית" בפסוק "בן הישראלית... למטה דן" (ויקרא כד, יא), ובו מציג המספר המקראי את האישה תחילה מצד ייחוסה לעם, ואחר כך מצד ייחוסה המשפחתי, בדומה להצגת מרדכי כ"איש יהודי... איש ימיני". מאמר אחר שלו בתחום זה עוסק במילה "ידיד", ובו הוא מראה שהוראתה היא אָהוּב. כך היא מתפרשת במקרא עצמו, וכך הבינוה הקדמונים.^[4] מאמר חדשני הוא העיון שלו בשם נִדָּה במקרא ובלשון חכמים, ובו הוא הראה שנידה הקשורה בטומאת האישה מכילה בתוכה שתי תיבות נפרדות: א. נִדָּה (= טומאת האישה)- שם עצם מופשט כמו סִבָּה. ב. נִדָּה (= מורחקת) – בינוני פעול של נד"ד (והזכר הוא נֵד = מורחק).^[5]

[עריכה] מחקרים בסורית של ארץ-ישראל: מקורותיה, מסורותיה ובעיות נבחרות בדקדוקה

ספר זה ראה אור ב-1977. זהו הספר שפרסם את בר-אשר בעולם והוא עיבוד של עבודת הדוקטורט שלו עם מפתחות, תיקונים והרחבות. הוא בדק את כתבי היד והכתובות של ניב הסורית הארצישראלית וסיווג אותם לשני סוגי מקורות: אלו המייצגים את הדיאלקט בזמן שהיה עוד לשון חיה עד המאה השמינית, ומקורות מאוחרים מן המאות העשירית עד השתים עשרה, המראים שפה ששימשה כלשון פולחן בלבד. הלשון הזאת היא לשונם של הנוצרים המלכיתים, שהיו כנסייה חשובה באזוריה השונים של ארץ ישראל. בר-אשר גם הציע תפיסות חדשות בדקדוקה של הסורית הארצישראלית.

[עריכה] לשון חז"ל

בחקר לשון חז"ל פרסם משה בר-אשר עשרות מאמרים ושני ספרים: אחד בעברית ואחד בצרפתית.^[6] במהלך שנת 2008 צפויים להופיע שני כרכים נוספים תחת הכותר "מחקרים בלשון חכמים" , שהן אסופות מעודכנות של מבחר מאמריו בתחום. בר-אשר ותלמידיו ייסדו את הוראת מקצוע לשון חכמים בחמש אוניברסיטאות בחו"ל, מהן שלוש בארצות הברית: הרווארד, ייל וישיבה יוניברסיטי; ושתיים בצרפת: בסורבון ובאוניברסיטה הקתולית של פריז (במוסד זה תופסת הוראת לשון חכמים מקום מרכזי בהוראת העברית).

חידושו הגדול ביותר של בר-אשר, שבו חלק על מורהו פרופ' קוטשר, היא תפיסתו שלשון חכמים כפי שהיא מתגלה לנו בכתבי היד הטובים היו בה שלושה טיפוסים, מעין שלושה דיאלקטים; כלומר לא טיפוסים שונים ובהם טיפוס נאמן וטיפוס פגום ומשובש, אלא שלושה דגמי לשון שונים, שמייצגים דיאלקטים או בתי מדרש שונים. יצויין במיוחד הטיפוס המזרחי, טיפוס חשוב שאין ספק לגבי מוצאו מארץ ישראל (ראו להלן).

שני פרסומיו הראשונים של בר-אשר בלשון חז"ל הם המבוא לכתב יד פרמה ב' של המשנה משנת 1971, שהוא מייצג מובהק של הטיפוס המזרחי, וספר שראה אור בנוסח ראשון בשלהי 1973, ערב מלחמת יום הכיפורים, והוא מבוא מפורט לכתב יד פאריס 329-328 של המשנה. הספר העלה על סדר היום המחקרי את מסורת לשון חכמים באיטליה. מאמר חשוב של בר-אשר הוא המאמר "לשון חכמים – דברי מבוא",^[7] שהוא כעין חלון ראווה של לשון חכמים, וכותבו כתבו כך שיהיה נגיש לכל משכיל ולא רק לבלשנים. המאמר ראה אור גם בצרפתית, באנגלית ובקוריאנית. כאן מוצגים פירותיה של האסכולה הירושלמית בחקר לשון חכמים, שבר-אשר שייך לדור השלישי שלה (מייסדיה הם ח' ילון, י' קוטשר וז' בן-חיים).

[עריכה] הטיפוסים השונים של לשון המשנה

זהו המאמר החשוב ביותר של בר-אשר.^[8] זה מאמר מהפכני בחקר לשון חז"ל, ובו העמיד בר-אשר את ההבחנה הנזכרת לעיל בין הטיפוסים של לשון המשנה. בר-אשר עצמו עסק ועוסק בחקר ארבעה כתבי-יד גדולים: קאופמן, פרמה ב', פריז של המשנה וכ"י ותיקן 32 של הספרי. חוקרים אחרים חקרו כתבי יד שלמים וכתבי יד מקוטעים (הכוללים מאות עדי נוסח), הוא לקח את העצים הללו וניסה לראות את היער. הוא ריכז את שפעי הפרטים בשפעי כתבי היד, מיינם לקבוצות ואפיין את הקבוצות השונות. הוא חילקם לשלוש קבוצות: לאחד קרא הענף הארצישראלי, שמתחלק לשניים: טיפוס מערבי וטיפוס מזרחי ולשני קרא לו הענף הבבלי. המאמר ראה אור גם באנגלית.^[9]

[עריכה] לשון לימודים לרבי רפאל בירדוגו

זוהי סדרה בת שלושה כרכים^[10] המקיפה ארבעה חלקים וחובקת 1400 עמודים. מפעל זה עוסק במחקר הפרשנות בערבית-יהודית מוגרבית למקרא. הספר "לשון לימודים" שכתב רבי רפאל בירדוגו, נתחבר במרוקו לפני למעלה מ-200 שנה. בר-אשר אסף כתבי יד רבים מספריות ומאוספים בכל רחבי העולם והכין מהדורה מדעית מוערת. במסגרתה כלל פירושים ואלפי הערות פילולוגיות. כן השווה את תרגומו של בירדוגו לתרגומים הארמיים ולתפסיר רס"ג וכן לשרח תאפילאלת. זהו ספר פתרונות לרוב ספרי המקרא בניב המוגרבי של יהודי מכּנאס. חלק א' הוא המבוא לספר כולו. חלק ב' הוא מהדורה מדעית של ספר בראשית, הכוללת חמישה אפרטים, וכן תרגום והערות ופירוש בעברית ללשון לימודים. חלק ג' היא מהדורה של החיבור כולו על פי שלושה כתבי יד (הַפְּנִים על פי כ"י א ושני כתבי יד אחרים מוצגים באפרט בתוספת הערות פרשניות). חלק ד' הוא מהדורה של התרגום להפטרות. בר-אשר גילה שהשרח הולך לפעמים בעקבות תרגום אונקלוס ונגד תרגום רס"ג לתורה. מאות מצאצאיו ומבני עירו של הרב בירדוגו גילו עניין בספר ורכשו אותו במוסד ביאליק.

[עריכה] לשונות צפון אפריקה

מילון קולין Colin הוא מילון בן שמונה כרכים של הערבית המוסלמית של מרוקו, פרי עטו של ג' קולין (G .Colin), שהיה מלומד צרפתי חשוב. הוא השקיע עשרות שנים בחקר הערבית במרוקו. בעבודותיו של בר-אשר על צפון אפריקה (גם בספרו מסורות ולשונות של יהודי צפון אפריקה,^[11] וגם בספרו לשון לימודים ובעבודות אחרות) עשה בר-אשר שימוש בספרו של קולין והוסיף לו נתונים רבים משלו ודברים חדשים מהערבית היהודית (תחום שעניין אך מעט את קולין).

[עריכה] המרכיב העברי בערבית היהודית במגרב

מאמר חשוב של בר-אשר הוא מחקרו "על היסודות העבריים בערבית המדוברת של יהודי מרוקו".^[12] במאמר זה החל בר-אשר בחקר היסודות העבריים והארמיים בערבית של יהודי מרוקו. כאן הוא הציע את הדגם לדרכי המחקר של הנושא. הוא הביא עובדות רבות, לאחר שניתח אלפי ערכים ובנה תשתית לשילוב הפן הסוציולוגי במחקר התחום הזה. הוא העמיד על ארבע קבוצות בחברה היהודית המסורתית במרוקו: הרבנים והמשכילים, יודעי קרוא וכתוב, החברה של הגברים הפשוטים, חברת הנשים. על פי דגם זה ניתח בר-אשר את החומרים שאסף. את חקר המרכיב העברי בערבית של יהודי צפון אפריקה פיתח בר-אשר ושכלל בספרו (La Composante hebraique du judeo-arabe algerien (1992 ובשורת מאמרים שכונסו בספר הנזכר לעיל (שיצא בשתי מהדורות): מסורות ולשונות של יהודי צפון אפריקה.

[עריכה] העברית שבפי צאצאי האנוסים בצרפת

בספר זה^[13] בן שני הכרכים הניח משה בר-אשר מסד לחקר מסורות הלשון של צאצאי האנוסים בערים הצרפתיות בורדו, באיון וסביבתן. יש כאן גם פרסום של טקסטים מוערים ומבוארים, גם עיונים בדקדוק וגם חקר המרכיב בעברי בלשונות הדיבור (הספרדית והצרפתית) של בני הקהילות הללו.

גם הקורא שאינו מומחה יהיה מסוגל לקרוא את פרק המבוא הבהיר הפותח את כרך א של הספר הזה. בר-אשר מתאר את התחקותו אחרי יצחק ארתור פריר, מי שהעתיק את שלושת סידורי התפילה לשבת ואת המחזורים לראש השנה וליום הכיפורים, בהיותו קצין בחיל הרגלים הצרפתי בצ'או-דוק שבהודו-סין (וייטנאם של היום). גם כאן בנה בר-אשר תחום מחקרי חדש.

[עריכה] מחקרו כיום

בר-אשר עוסק כעת בשני מחקרים גדולים:

א. כתיבת ספר גדול על לשון חכמים. הוא מתמקד עכשיו בנושא שהוזנח במחקר "דקדוק שם העצם במשנה". הוא עוסק גם בסוגיות אחרות: הכתיב, תורת ההגה ותצורת הפועל. הספר עשוי להקיף שני כרכים.

ב. הכנת מהדורה מדעית של כל השרח במרוקו על פי מסורות תאפילאלת ותודגה ומסורות אחרות. המחקר מיועד להקיף מספר כרכים.

בר-אשר ממשיך בכתיבה גם בתחומים אחרים, ובכלל זה עיסוק בלשון התפילה ובלשון מגילות קומראן.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ גישה זו בולטת במאמר "אחדותה ההיסטורית של הלשון העברית ומחקר לשון חכמים", מחקרים בלשון א, תשמא, עמ' 75-99
2. ^ 1. "צורות נדירות בלשון התנאים", לשוננו מא, תשלז, עמ' 96; 2. "לשון חכמים", ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, ירושלים תשנב, עמ' 660
3. ^ "איש יהודי היה בשושן הבירה", לשוננו לעם נ, תשנ"ט, עמ' 76- 79
4. ^ ספר תשורה לעמוס, ספר היובל לעמוס חכם, אלון שבות תשס"ז, עמ' 449 – 472
5. ^ ראה ש"י לשרה יפת – מחקרים בפרשנותו ובלשונו, ירושלים תשס"ח, עמ' 251 – 263
6. ^ פרקים במסורת לשון חכמים של יהודי איטליה – עדה ולשון ירושלים תש"ם; ו-L'hebreu mishnique: etudes linguistiques, Paris – Leuven, 1999
7. ^ "לשון חכמים – דברי מבוא" ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, כרך ב, ירושלים תשנ"ב עמ' 657 – 688
8. ^ "הטיפוסים השונים של לשון המשנה", תרביץ נג, תשמ"ד 1984, עמ' 187-220
9. ^ Working with no Data: Semitic and Egiptian Studies Presented to Thomas O. Lambdin, Winona Lake, 1987, pp 1- 38
10. ^ לשון לימודים לרבי רפאל בירדוגו (כרכים א-ג, ירושלים, תשס"ב)
11. ^ מסורות ולשונות של יהודי צפון אפריקה מהדורה א תשנ"ח, מהדורה ב תשנ"ט
12. ^ "על היסודות העבריים בערבית המדוברת של יהודי מרוקו", לשוננו מב, תשל"ח ,1978 עמ' 163-189
13. ^ העברית שבפי צאצאי האנוסים בצרפת, מהדורה א תשס"ו, מהדורה ב תשס"ז

[עריכה] ספר לכבודו

• שערי לשון: מחקרים בלשון העברית בארמית ובלשונות היהודים מוגשים למשה בר-אשר, שלושה כרכים / עורכים: אהרן ממן, שמואל פסברג, יוחנן ברויאר; מוסד ביאליק, ירושלים, 2007.

[עריכה] מבחר מספריו

• מחקרים בסורית של ארץ-ישראל: מקורותיה, מסורותיה ובעיות נבחרות בדקדוקה, ירושלים, תשל"ז.
• פרקים במסורת לשון חכמים של יהודי איטליה על-פי כתב-יד פאריס 328-329, סדרה "עדה ולשון", ו, הוצאת מפעל מסורות הלשון של עדות ישראל והוצאת מאגנס, ירושלים תש"ם.
• Le Composante hebraique du Judeo-arabe algerien (communautes de Tlemcen et Ain-Temouchent), Editions Magnes, Jerusalem 1992
• מסורות ולשונות של יהודי צפון אפריקה, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תשנ"ח; מהדורה שנייה מורחבת: ירושלים תשנ"ט.
• L'hebreu mishnique Etudes limguistiques, Orbis/Supplement, tome 11, Peeters Press, Leuven & Paris 1999
• לשון לימודים לרבי רפאל בירדוגו, כרך א, חלק א - פרקי מבוא, חלק ב - מהדורה לספר בראשית, כרך ב, חלק ג - מהדורת החיבור כולו, כרך ג, חלק ד - מבואות ומהדורה של שרח ההפטרות, הוצאת מוסד ביאליק והמרכז ללשונות היהודים וספרויותיהם, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשס"ב.
• העברית שבפי צאצאי האנוסים בצרפת, כרך א - מחקרי לשון; כרך ב - הסידורים והמחזורים של יצחק ארתור פריר, מבוא ומהדורה מוערת ומבוארת, הוצאת מוסד ביאליק ומרכז בן-יהודה לחקר הלשון העברית, האוניברסיטה העברית, ירושלים תשס"ו; מהדורה ב: ירושלים תשס"ז.
• בדפוס: מחקרים בלשון חכמים, כרך א - מבואות ומחקרי לשון; כרך ב - פרקי דקדוק.
• בדפוס: Les Communautes du Sud Quest de la France: Prieres et Traditions linguistiques

[עריכה] קישורים חיצוניים

• משה בר אשר, מחקרים בלשון חכמים מתוך כתבי עת, באתר דעת
• תיקון פסח מתאפילאלת שבמרוקו, משה בר-אשר
• פירוש ההגדה "אפיקומן" לרשב"ץ, משה בר-אשר
• על כמה ממנהגי הקריאה בתורה בקהילות דרום-מערב צרפת, משה בר-אשר
• מבאיון לשודוק ומשודוק לבאיון - על מחזורים וגלגוליהם, משה בר-אשר
• איש יהודי היה בשושן הבירה, משה בר-אשר
• יהושע שוורץ, אי אפשר להפסיק לגלות את המגילות הגנוזות, בעיתון הארץ