מרצ
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מרצ-יחד | |
|---|---|
 |
|
| אפיון: | מפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית יונית |
| כנסות: | משלהי הכנסת ה-12 (לקראת הבחירות לכנסת ה-13, 1992) ועד ימינו |
| ממשלות: | 25, 26, 28 |
| מנהיגים: | שולמית אלוני, יוסי שריד, יוסי ביילין, כיום חיים אורון |
| שיא כוחה: | 12 מנדטים (הכנסת ה-13) |
| נוצרה מתוך: | רצ, מפ"ם, שינוי |
| התמזגה לתוך: | רצה במשותף במסגרת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר, לאחר מכן התאחדה עם שח"ר בהקמת יחד (כיום מרצ-יחד) |
מרצ-יחד היא מפלגת שמאל ישראלית. בראשה עומד כיום חיים אורון. היא מורכבת מאיחוד של מרצ (איחוד של רצ ומפ"ם וחלק משינוי בראשותו של אמנון רובינשטיין) ותנועת שח"ר (של ביילין).
המפלגה מגדירה את עצמה כמפלגת שמאל סוציאל-דמוקרטית יונית, המקדמת פשרה מדינית המבוססת על חזרה לקו הירוק, מתנגדת לכפייה דתית ותומכת באיכות הסביבה.
תוכן עניינים |
[עריכה] אידאולוגיה
מרצ היא מפלגת שמאל מובהקת, הדוגלת ברעיונות בהם דוגל השמאל העולמי: סיום הכיבוש (במשא ומתן), חתירה לשלום, מדיניות רווחה כלכלית, קידום שוויון חברתי וכלכלי על ידי תמיכה בשכבות חלשות ומקופחות, הפרדת הדת מהמדינה, קידום מעמד האישה, מיסוד נישואים חד מיניים ושמירה על איכות הסביבה.
[עריכה] עמדות המפלגה
- הידברות עם הפלסטינים מתוך כוונה להשיג הסכם שלום.
- יציאה משטחי יהודה, שומרון וחבל עזה וקביעת גבול על בסיס הקו הירוק, עם תיקוני גבול שיתבססו על חילופי שטחים.
- פינוי ההתנחלויות בשטחים, בכפוף להסכם שלום או בצעדים חד-צדדים, בכפוף להבנות ז'נבה עד השגת ההסכם
- חלוקת ירושלים לשתי בירות של שתי מדינות
- פינוי רמת הגולן במסגרת הסכם שלום עם סוריה
- קידום הבנות ז'נבה כמתווה העיקרי לשלום, תוך כדי תמיכה ברעיונות נוספים דוגמת "המפקד הלאומי"
- קידום מודעות ושמירה על זכויות אדם
- תמיכה בהפרדת הדת מהמדינה והתנגדות לכפייה דתית
- שמירה וטיפוח של איכות הסביבה
- קידום השוויון בין המינים
- תמיכה בקהילה ההומו-לסבית ובנישואים אזרחיים
- שויון הזדמנויות בחינוך וקיום תשתית של מדינת רווחה
- תמיכה והכרה בזכויות המיעוטים והקבוצה של ערביי ישראל
- קיצור השירות הצבאי
- מניעת הפללה ומאסר של אנשים המשתמשים בסמים קלים
- גישה כלכלית: מרצ מגדירה את עצמה כסוציאל דמוקרטית, אבל בפועל יש 2 גישות מובילות, הקפיטליזם הרך של ביילין והאגף החדש במפלגה, לעומת הסוציאליזם הדמוקרטי הקלאסי בסגנון מפ"ם והקיבוצים, של רן כהן וחיים אורון
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] הקמת מרצ
מרצ הוקמה ב–9 במרץ 1992 כרשימה משותפת לכנסת של מפלגות השמאל הציוני רצ בראשותה של שולמית אלוני, מפ"ם בראשותו של יאיר צבן ושינוי בראשותו של אמנון רובינשטיין, תחת הנהגתה של שולמית אלוני. הקמת הרשימה המשותפת יצרה פילוג בשינוי וחלק מפעיליה פרשו. מאוחר יותר (בשנת 1997) החליטו המפלגות להתמזג למפלגה אחת וכתוצאה מכך חל פילוג נוסף במפלגת שינוי - חבר הכנסת אמנון רובינשטיין ומרבית פעילי שינוי נכנסו לאיחוד, ואילו חבר הכנסת אברהם פורז וחלק מהפעילים הקימו סיעה עצמאית ששמרה על השם שינוי.
בבחירות הראשונות שבהן השתתפה ב-23 ביוני 1992 זכתה מרצ, או בשמה המלא מרצ - ישראל הדמוקרטית, להצלחה גדולה כשקיבלה 12 מנדטים והייתה למרכיב חשוב בממשלתו של יצחק רבין. בשבתה בממשלה ראתה לה מטרה מרכזית לעודד את רבין במדיניות השלום ועמדה בכך. יחד עם זאת אכזבה רבים בהתפשרותה בנושאים של זכויות האדם ודת כלפי השותפה הנוספת לקואליציה - ש"ס, כשלא התעקשה למשל על גיוס חובה גם לחרדים - מהעקרונות החשובים במצעה. כאשר ש"ס דרשה את התפטרות שולמית אלוני מתפקיד שרת החינוך, הסכימו לכך במרצ, מחשש לנפילת הממשלה.
[עריכה] תקופת שריד
בתחילת 1996 נבחר יוסי שריד במקומה של שולמית אלוני להנהגת המפלגה, שאיבדה שלושה מנדטים בבחירות שבאו לאחר מכן. במהלך כנסת זו, התאחדו סופית שלוש המפלגות המרכיבות את המפלגה, אך זה גרם לפילוג בשינוי. מחלוקת נוספת בתנועה, התרחשה על רקע הסתבכותו של דוד צוקר בפרשיה עם אספקטים פליליים (קבלת משכורת מבית הספר לקולנוע קמרה אובסקורה בעוד הוא אחראי על תקצובו). צוקר, שסולק מהתנועה, נשאר חבר כנסת בסיעת יחיד. ב–1999 שבה מרצ והתחזקה במנדט אחד וצורפה לקואליציה של אהוד ברק. במסגרת הקואליציה הזאת כיהנו בממשלה יוסי שריד כשר החינוך, רן כהן כשר המסחר והתעשייה וחיים אורון כשר החקלאות. מרצ פרשה כעבור שנה על רקע מחלוקת שפרצה בין שר החינוך יוסי שריד לבין סגנו מטעם ש"ס. ברק העדיף את עמדת ש"ס בהניחו שקולותיהם של חברי הכנסת של מרצ מובטחים לו בכל מקרה.
[עריכה] בחירות 2003
בבחירות לכנסת השש עשרה (2003) התמודדה מרצ ברשימה משותפת יחד עם תנועת שח"ר בראשותו של יוסי ביילין (שהצטרף לרשימה החדשה יחדיו עם יעל דיין, לאחר שכשלו בהשגת מקום ריאלי בבחירות המקדימות במפלגת העבודה), והבחירה הדמוקרטית בראשותו של רומן ברונפמן, יוצא ישראל בעליה. למרות הריצה המשותפת, לא נמלטה הרשימה המשותפת מהמפלה היחסית של השמאל בהבחירות לכנסת השש עשרה, בהן מפלגת העבודה קיבלה 19 מנדטים לעומת 26 לישראל אחת בבחירות לכנסת החמש עשרה, ואילו רשימת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר זכתה ב-6 מנדטים לעומת 10 למרצ לבדה בבחירות הקודמות.
את היחלשותה של המפלגה ניתן להסביר בשינוי דעת הקהל הישראלית ימינה עקב אינתיפאדת אל-אקצה, שהתבטא בין השאר בחוסר אמון נרחב בעקרונות אוסלו עימם הייתה המפלגה מזוהה, כמו גם בתמיכה גוברת בשימוש באמצעים צבאיים חריפים למיגור הטרור (כגון מבצע חומת מגן), להם התנגדה מרצ מסורתית. גם התחזקותה של מפלגת שינוי שאחזה בעמדות ליברליות דומות לאלו של מרצ בשאלת יחסי דת ומדינה וזכויות אזרח, אך ללא המיתוג השמאלי המופגן בסוגיות המדיניות-ביטחוניות והכלכליות, פגעה במרצ באותן הבחירות.
יוסי שריד הסיק מסקנות אישיות עוד בערב הבחירות והודיע על פרישתו מראשות התנועה, אם כי המשיך לכהן כחבר כנסת מטעמה.
[עריכה] הקמת יחד
לאחר בחירות 2003, הוחלט להקים גוש שמאל חדש - בשם יחד - שירכז את כל תנועות השמאל בארץ, וזאת על מנת לנסות לעורר את מחנה השמאל, שהתמיכה בו פחתה בעקבות הטרור הפלסטיני ואינתיפאדת אל-אקצא. בפועל, יחד נכשלה במימוש מטרה זו. רק מרצ ושח"ר של ביילין הסכימו להצטרף למיזוג. חברי העבודה, אפילו היונים שבהם כמו עמרם מצנע, אברהם בורג ויולי תמיר - סירבו להצטרף ליחד. רומן ברונפמן, נציגה היחיד של הבחירה הדמוקרטית, בחר אף הוא שלא להצטרף למפלגה החדשה, אם כי נשאר חבר בסיעה המשותפת.
המפלגה החדשה נקראה יחד, ראשי תיבות של "ישראל חברתית דמוקרטית". השם המקורי היה יע"ד ("ישראל עובדת דמוקרטית") אך שונה ליחד כיוון ש"יעד" ברוסית זה רעל.
במפקד החברים שנערך לקראת בחירות יו"ר המפלגה, בין רן כהן ליוסי ביילין, התפקדו רק 22,000 אנשים - פחות ממחצית מספר האנשים שהתפקדו למרצ ב-1999. בבחירות זכה בסופו של דבר יוסי ביילין.
ביולי 2004 נבחרה ועידת יחד שכללה 1,000 חברים, ומתוכה נבחרו כ-60 חברי הנהלה. זאת בניגוד למבנה של מרצ, שכלל ועידה גדולה יותר ומועצה כגוף ביניים. שיטת שריון המקומות למגזרים ולקבוצות שונות הופסקה גם היא, מלבד הבטחת הייצוג לנשים, לוותיקים, לצעירים ולנוער. בספטמבר אותה שנה נערכו בחירות לחטיבותיה השונות של המפלגה, וכיוונה המתחדש הולך ומתבהר, על אף האכזבה על כשלון מפלגת שמאל גדולה.
יחד החלה במדיניות חדשה של הידוק הקשר עם חבריה, בעיקר על ידי פעילות ברשת. למרות זאת, היא לא הצליחה לזכות בבולטות תקשורתית והכרה ציבורית והמוניטין שלה רק התדרדר. בעקבות סקר שערכה המפלגה ובה נמצא שרוב הציבור לא מכיר את מפלגת יחד אלא ממשיך לדבוק בשם "מרצ" החל מאבק פנימי על מנת להחזיר את השם הישן. ביילין התנגד לכך והמאבק על השם התפרש כמבחן למנהיגותו. לבסוף, ב-2005 התקבלה פשרה ובה שם המפלגה שונה למרצ-יחד. למרות שהמפלגה נקראת באופן רשמי מרצ-יחד, הלוגו לבחירות 2006 והפרסומים הם תחת השם מרצ.
[עריכה] היערכות לבחירות 2006
בנובמבר 2005 עם בחירתו של עמיר פרץ ליו"ר מפלגת העבודה ופרישת המפלגה מהממשלה, הוחלט להקדים את הבחירות לכנסת השבע עשרה ל-28 במרץ 2006. עמיר פרץ הציג אג'נדה שמאלנית-סוציאליסטית, עם דגש על התחום החברתי-כלכלי, והיה חשש במרצ שמצביעים יעברו לעבודה. יוסי שריד, שמאז פרישתו הרבה לתקוף את מרצ על גבי העיתונות, אף הציע במאמר בעיתון "הארץ" למרצ להתאחד עם פרץ. רומן ברונפמן, ששוריין ברשימת מרצ במקום החמישי, הודיע על פרישתו מהמפלגה וריצה במסגרת עצמאית עם מפלגת הבחירה הדמוקרטית. כאשר התברר בסקרים שמפלגתו רחוקה מאחוז החסימה, החליט לא לרוץ על מנת לא לבזבז לחינם את כספי הציבור.
בחירת הרשימה לכנסת במרצ מתבצעת בשני שלבים: שלב ה"פאנל" וה"דירוג". בשלב הפאנל בוחרים את 20 המועמדים שידורגו לאחר מכן מתוך כל המועמדים שהציעו עצמם. בשלב הדירוג מדרגים את 20 המועמדים הראשונים. שאר 100 חברי הרשימה מוצבים על פי שריונים שונים ו"מקומות של כבוד" (כגון- שולמית אלוני במקום 120), אך מיקומם לא ריאלי לחלוטין.
לקראת הרכבת הרשימה לכנסת ה- 17, העבירה הנהלת מרצ חוק שקובע שחבר כנסת מטעם מרצ שכיהן 8 שנים ומעלה ומעוניין להבחר לקדנציה נוספת יאלץ לקבל 60% מקולות הוועידה. בעיני רבים במפלגה חוק זה היווה ניסיון לפגוע באנשי מרצ הוותיקים - יוסי שריד, חיים אורון ורן כהן - ולקדם על חשבונם את נאמני ביילין. לאחר שהתקבל החוק, לא הייתה שום דרך לבטלו לפי תקנון המפלגה. במרצ נמנעו מהמבוכה על ידי "משחק" עם שיטת הבחירות הפנימיות- הבחירות למועמדים הוותיקים היו שעתיים לפני הבחירות לפאנל בשעות אחר-הצהריים המוקדמות, כאשר על כל מועמד ותיק היה אפשר להצביע "כן" או "לא". כיון שהבחירות היו בשעה נפרדת, היה ברור שרק התומכים של אותם מועמדים יבואו להצביע ועל כן מובטח להם לעבור את הפאנל עם 60 אחוזי התמיכה הנדרשים.
ב-2 בדצמבר 2005 החליט יוסי שריד, לאחר 32 שנים במערכת הפוליטית, לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא להתמודד בבחירות 2006. הוא החל לכתוב טור אישי פוליטי בעיתון "הארץ" בו הוא מרבה להתייחס למפלגות השונות ולהעביר עליהן ביקורת, כולל על מפלגתו שלו.
ב-16 בינואר 2006 נערכו הפריימריס ונבחרה רשימת מרצ לכנסת, שכללה לבסוף את כל חברי הכנסת הוותיקים למעט שריד.
ב-28 במרץ 2006 בתום הבחירות לכנסת ה-17 התברר כי המפלגה זכתה בחמישה מנדטים. לאחר הבחירות נשמעה ביקורת נגד יוסי ביילין, במיוחד בשלב שלפני פרסום התוצאות הסופיות, כאשר נראה שהמפלגה זכתה רק ב-4 מנדטים. לאחר ספירת קולות החיילים התברר שמרצ זכתה ב-5 מנדטים.
במרץ 2008 התקיימו בחירות פנימיות על ראשות המפלגה. בשלב מוקדם הודיעו יוסי ביילין, זהבה גלאון ורן כהן כי יתמודדו. לאחר שבדצמבר 2007 הצטרף להתמודדות חיים אורון, פרש ביילין מהמירוץ והודיע על תמיכתו במועמדותו של אורון. ב18 במרץ 2008 נבחר חיים אורון לראשות המפלגה כאשר הוא גובר על רן כהן וזהבה גלאון.
[עריכה] נבחרי מרצ בכנסת
הכנסת ה-12 (1988)
10 מנדטים:
רצ: שולמית אלוני, מרדכי וירשובסקי, רן כהן, דוד צוקר, יוסי שריד
מפ"ם:חיים אורון, חסין פארס, יאיר צבן
שינוי: אברהם פורז, אמנון רובינשטיין
1. ^ הסיעה נוצרה ב-9 במרץ 1992 עם איחוד הסיעות רצ, מפ"ם, ושינוי.
הכנסת ה-13 (1992)
12 מנדטים:
רצ: שולמית אלוני, רן כהן, דוד צוקר, יוסי שריד, נעמי חזן, בנימין טמקין
מפ"ם: חיים אורון, ווליד חאג'-יחיא, יאיר צבן, ענת מאור
שינוי: אברהם פורז, אמנון רובינשטיין
הכנסת ה-14 (1996)
9 מנדטים:
רצ: נעמי חזן, רן כהן, דוד צוקר[3], יוסי שריד
מפ"ם: חיים אורון, ווליד חאג'-יחיא, ענת מאור
שינוי: אברהם פורז[2], אמנון רובינשטיין
1. ^ ב-1997 התאחדו סופית המפלגות רצ מפ"ם ושינוי שהרכיבו את הסיעה המשותפת והקימו את מפלגת מרצ.
2. ^ב-17 בינואר 1999 פרש ממרצ והקים את סיעת "שינוי - מפלגת המרכז".
3. ^ ב-17 במרץ 1999 פרש ממרצ והקים סיעת יחיד.
הכנסת ה-15 (1999)
10 מנדטים: עוזי אבן[3], חיים אורון[2], חוסניה ג'בארה, זהבה גלאון, נעמי חזן, רן כהן, ענת מאור, אמנון רובינשטיין[3], משה רז[2], יוסי שריד, אבשלום וילן, אילן גילאון
1. ^ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: בנימין טמקין (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
2. ^ב-25 בפברואר 2000 פרש חיים אורון מהכנסת. החליף אותו משה רז.
3. ^ ב-31 באוקטובר 2002 פרש אמנון רובינשטיין מהכנסת. החליף אותו עוזי אבן.
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת מרצ-הבחירה הדמוקרטית-שח"ר
5 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): חיים אורון, זהבה גלאון, אבשלום וילן, רן כהן, יוסי שריד
1. ^ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אילן גילאון, משה רז, נעמי חזן, חוסניה ג'בארה (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
הכנסת ה-17 (2006)
5 מנדטים: יוסי ביילין, חיים אורון, רן כהן, זהבה גלאון, אבשלום וילן
1. ^ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: צביה גרינפלד, אילן גילאון, משה רז (רשימת מועמדים מלאה ראו כאן).
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
אתרי המפלגה:
מאמרים על יחד:
- "ביחד מעדיפים את השם מרצ", (אתר חדשות-נענע, 31.1.2005)
