מעבורת החלל בוראן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
_1.JPEG/250px-Buran_on_An-225_(Le_Bourget_1989)_1.JPEG)
מעבורת החלל בוראן (ברוסית: Буран) הייתה מעבורת חלל סובייטית שפותחה מ־1976 ב-TsAGI כתגובה לתוכנית מעבורת החלל האמריקנית. ברית המועצות, שהובילה את תחילת מירוץ החלל, נשארה מאחור כאשר שוגרו המעבורות האמריקאיות הראשונות. כפי שבעבר בנתה את מטוס הנוסעים העל קולי טופולב Tu-144, שכונה "קונקורדסקי", כדי להציג יכולת מתחרה למטוס הקונקורד המערבי, וזאת חודשיים לפני טיסתו הראשונה של הקונקורד, כך בנתה מעבורת חלל משלה, שנקראה "בוראן" (סופת שלג). פוליטיקאים סובייטים היו משוכנעים כי מעבורת החלל עשויה לשמש למטרות צבאיות ולכן מציגה איום פונטנציאלי למאזן הכוחות במהלך המלחמה הקרה. פרויקט הבוראן היה הגדול והיקר ביותר בהיסטוריה הסובייטית של חקר החלל.
כיוון שהופעת הבכורה של בוראן באה אחרי זו של מעבורת החלל קולומביה והיו קווי דמיון חזותיים בין שתי המערכות של מעבורות החלל, במהלך המלחמה הקרה רבים הרהרו שריגול שיחק תפקיד בפיתוח מעבורת החלל הסובייטית. כעת ידוע על כל פנים שבעוד שהחיצוניות האווירודינמית שלו הייתה העתק למעבורת החלל האמריקאית, הרי כל מערכות האויוניקה היו פרי פיתוח עצמאי. הדמיון בצבעים הוא תוצא בלתי נמנע בהתמודדות עם בעיית הקרינה החזקה מחוץ לאטמוספירה והחום החזק בעת הכניסה לאטמוספירה. הצבע הלבן הוא רפלקטיבי במיוחד שמקרין הלאה את רוב הקרינה שפוגעת בו, ואילו בטן המעבורת, שסופגת את עיקר ההלם של הכניסה לאטמוספירה, מצריכה את החומר השחור.
הבוראן הורכבה על המשגר "אנרגיה" שמלכתחילה לא תוכנן במיוחד בשבילה. הבוראן תוכננה הן למשימות מאוישות והן למשימות לא מאוישות, ועל כן היא ניחנה ביכולות אוטומטיות, שלא היו קיימות במעבורת האמריקאית.
הבדלים נוספים בין שתי המעבורות:
- הבוראן יכלה להכניס 30 טונות של ציוד למסלול לעומת 25 טונות אצל המעבורת האמריקאית.
- הבוראן יכלה לשוב ולנחות במשקל מקסימלי של 20 טונות ציוד, לעומת 15 אצל האמריקאית.
- האריחים להגנה תרמית סודרו באופן שונה בבוראן. המהנדסים הרוסיים היו משוכנעים שהסידור שלהם יעיל יותר מהסידור אצל האמריקאים.
- המערכת לניווט מסלולי אצל הבוראן הייתה בטיחותית יותר, עשתה שימוש בחומרי דחף פחות רעילים, והייתה יעילה יותר.
- בניגוד למעבורת האמריקאית, לבוראן הייתה יכולת נחיתה אוטונומית, ללא טייס אותה הפגינה בטיסת הניסוי היחידה שלה, שנערכה בשנת 1988. למרות רוחות צד בלתי צפויות, הצליחה הבוראן לשמור על מסלולה ולנחות על המסלול.
- לעומת זאת כוח הגרר שמופעל על הגוף האווירודינמי אצל הבוראן גדול יותר מאשר אצל המעבורת האמריקאית.
כמו המעבורת האמריקאית, גם המעבורת הרוסית הציגה עלויות שיגור גבוהות מאשר עלותו של שיגור על גבי טיל חד פעמי. מסיבה זו וסיבות אחרות, בוטל הפרויקט לאחר שיגור לא מאויש אחד.
ב־15 בנובמבר 1988 המעבורת המריאה למסלול ללא אנשי צוות וניהגה עצמה אוטומטית באופן מדויק.
הבוראן נהרסה לבסוף בשנת 2002 בהתמוטטות ההאנגר שבה אוכסנה. 8 אנשים נהרגו באותה התמוטטות.
| מעבורות חלל | |
|
|
|
|
|
|
חלקים מאבות הטיפוס של הבוראן נמכרים כיום באינטרנט.
  |
|
|---|---|
| תוכניות לא מאוישות | תוכנית ספוטניק | תוכנית ונרה |
| תוכניות שיגור לחלל | תוכנית ווסטוק | תוכנית ווסחוד | תוכנית סויוז | תוכנית לונוחוד | תוכנית סאליוט | אינטרקוסמוס |
| משימות בולטות | ספוטניק 1 | ספוטניק 2 | ווסטוק 1 | סויוז 1 | סויוז 11 | ונרה 11 | אפולו-סויוז |
| חלליות | תחנת החלל מיר | לונה 2 | משגר הסויוז | מעבורת החלל בוראן | מעבורת החלל פטיצ'קה | מעבורת 2.02 | מעבורת 2.03 |
| קוסמונאוטים | יורי גגארין | גרמן טיטוב | ולנטינה טרשקובה | אלכסיי ליאונוב | לייקה |
| מתכננים | סרגיי קורוליוב | ולנטין גלושקו | ולדימיר צ'לומי |
| קוסמודרומים | קוסמודרום בייקונור | קוסמודרום פלסצק | קוסמודרום ווסטוצ'ני | קוסמודרום סבובודני |
