מיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בתחנת חלל. אם התכוונתם לפירושים נוספים של "מיר", ראו מיר (פירושונים).

סמל המשימה

מיר (רוסית: Мир, שמשמעו "תבל" וגם "שלום") הייתה תחנת חלל של ברית המועצות (ומאוחר יותר של רוסיה). היא הייתה תחנת המחקר הראשונה שהייתה מאוכלסת תקופה ארוכה באופן קבוע בחלל. באמצעות מספר שיתופי פעולה, היא הפכה לנגישה מבחינה בינלאומית לקוסמונאוטים ולאסטרונאוטים של מדינות רבות. מיר הורכבה במסלול על ידי מספר מודולים ששוגרו בנפרד החל מ-19 בפברואר 1986 עד 1996. התחנה שהתה במסלול עד אשר הוסטה בהנחיה מרחוק למסלול שהוביל להתרסקותה על פני כדור הארץ ב-23 במרץ 2001.

[עריכה] היסטוריה

המעבורת האמריקנית אטלנטיס עוגנת בתחנת החלל הרוסית מיר ב-4 ביולי 1995

מיר הייתה מבוססת על סדרת תחנות החלל סאליוט ששוגרו לפניה על ידי ברית המועצות. היא קיבלה שירות בעיקר מחלליות סויוז רוסיות מאוישות ומחלליות משא מסוג פרוגרס. נחזה שהיא תהיה היעד לטיסות של מעבורת החלל בוראן, שננטשה מאוחר יותר. ארצות הברית תכננה לבנות את תחנת החלל פרידום כמקבילה למיר. לאחר תום המלחמה הקרה שולבו יכולות תחנת החלל מיר של רוסיה ומעבורות החלל האמריקניות. מיר סיפקה מעבדה מדעית גדולה וראויה למגורים בחלל ומעבורות החלל סיפקו משלוחים והרחבה זמנית של אזורי חיים ועבודה, ובכך יצרו את החללית הגדולה בהיסטוריה עם מסה משולבת של 250 טון. מעבורות החלל האמריקניות השתמשו בצווארון עגינה שתוכנן במקור עבור מעבורת החלל הסובייטית בוראן.

תחנת החלל מיר מ-12 ביוני 1998

מבפנים נראתה המיר ששקלה 100 טון כלבירינת מכווץ, מלא בצינורות, כבלים ומכשירים מדעיים - וחפצים של חיי היומיום, כגון תמונות, ציורי ילדים, ספרים וגיטרה. בדרך כלל אכלסה המיר שלושה אנשי צוות, אך לעתים השהו בה עד שישה אנשים למשך חודש. למעט שתי תקופות מיר הייתה מאוכלסת באופן רציף עד אוגוסט 1999.

מסעה בן חמש עשרה השנים של תחנת החלל הרוסית הסתיים ב-23 במרץ 2001, כשמיר נכנסה לאטמוספירה של כדור הארץ קרוב לפיג'י והתרסקה בדרום האוקיינוס השקט. קרוב לתום חייה היו תוכניות שונות לרכישתה על ידי גורמים מסחריים, כנראה כדי לשמש כאולפן הטלוויזיה/הסרטים הראשון במסלול בחלל, אולם תוכניות אלה לא יצאו אל הפועל.

[עריכה] חלקי התחנה

יחידה	תאריך שיגור	כלי שיגור	תאריך עגינה	מסה	משימה	תכלית
רכיב הליבה	19 בפברואר 1986	טיל פרוטון	-	20,100 קילוגרם	-	מקום מגורים ובקרה על התחנה, הרכיב שעליו התחברו שאר הרכיבים.
Kvant-1	31 במרץ 1987	טיל פרוטון	9 באפריל 1987	10,000 קילוגרם	סויוז TM-2	מכשירים מדעיים ומערכות תומכות חיים נוספות.
Kvant-2	26 בנובמבר 1989	טיל פרוטון	6 בדצמבר 1989	19,640 קילוגרם	סויוז TM-8	מכשירים מדעיים ומערכות תומכות חיים נוספות.
Kristall	31 במאי 1990	טיל פרוטון	10 ביוני 1990	19,640 קילוגרם	סויוז TM-9	הרחבת היכולות המדעיות של התחנה.
Spektr	20 במאי 1995	טיל פרוטון	1 ביוני 1995	19,640 קילוגרם	סויוז TM-21	מרחב עבודה ומגורים לאסטרונאוטים אמריקאים
יחידת העגינה	12 בנובמבר 1995	מעבורת החלל אטלנטיס (STS-74)	15 בנובמבר 1995	6,134 קילוגרם	סויוז TM-22	מקום עגינה בטוח ויציב למעבורות החלל.
Priroda	23 באפריל 1996	טיל פרוטון	26 באפריל 1996	19,000 קילוגרם	סויוז TM-23	ציוד לחישה מרחוק

[עריכה] קישורים חיצוניים

תוכנית החלל הסובייטית והרוסית
תוכניות לא מאוישות	תוכנית ספוטניק \| תוכנית ונרה
תוכניות שיגור לחלל	תוכנית ווסטוק \| תוכנית ווסחוד \| תוכנית סויוז \| תוכנית לונוחוד \| תוכנית סאליוט \| אינטרקוסמוס
משימות בולטות	ספוטניק 1 \| ספוטניק 2 \| ווסטוק 1 \| סויוז 1 \| סויוז 11 \| ונרה 11 \| אפולו-סויוז
חלליות	תחנת החלל מיר \| לונה 2 \| משגר הסויוז \| מעבורת החלל בוראן \| מעבורת החלל פטיצ'קה \| מעבורת 2.02 \| מעבורת 2.03
קוסמונאוטים	יורי גגארין \| גרמן טיטוב \| ולנטינה טרשקובה \| אלכסיי ליאונוב \| לייקה
מתכננים	סרגיי קורוליוב \| ולנטין גלושקו \| ולדימיר צ'לומי
קוסמודרומים	קוסמודרום בייקונור \| קוסמודרום פלסצק \| קוסמודרום ווסטוצ'ני \| קוסמודרום סבובודני