מונפרנאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מונפרנאס (בצרפתית: Montparnasse) הוא רובע בגדה השמאלית שבדרום פריז, צרפת, הממוקם סביב הצטלבות שדרות מונפרנאס ושדרות רספיי. רובו של המתחם מצוי בגבולות הרובע הארבעה-עשר של העיר, והוא צורף לשטחה יחד עם קומונות וכפרים נוספים במסגרת התכנון האדמיניסטרטיבי החדש של פריז כחלק מתוכנית אוסמן, בשנת 1860.

שם הרובע ניתן לו בידי סטודנטים שהגיעו לאזור במאה ה-17 כדי לשאת דברי שירה על תלולית עפר שהייתה במקום באותה תקופה, כתוצאה מסכר שניצב שם; את התלולית השוו בשיריהם להר פרנאסוס, מקום מושבן של המוזות במיתולוגיה היוונית. התלולית פונתה בעת סלילת שדרות מונפרנאס במאה ה-18. בעת המהפכה הצרפתית הוקמו באזור אולמי נשפים וקברט, המפורסם בהם היה בָּ‏‏ל בּ‏וּ‏לְיֶ‏יה.

על שם הרובע נקראים גם תחנת רכבת, בית קברות ומגדל:

תחנת הרכבת מונפרנאס - ממנה יוצאות רכבות לכיוון מערב ודרום-מערב צרפת.
בית הקברות מונפרנאס - נקרא גם בית הקברות הדרומי, שם טמונים, בין השאר, שארל בודלייר, ז'אן פול סארטר, סימון דה בובואר, סמואל בקט, גי דה מופסאן, סנט בו וסרז' גינסבורג.
מגדל מונפרנאס - מגדל המשרדים הגבוה ביותר בצרפת, שנבנה בין השנים 1969 ל-1972, בגובה 210 מטרים עם 59 קומות.

[עריכה] הקהילה האמנותית במונפרנאס

היריד העולמי של 1889 וחיי האמנות הערים במונמרטר משכו מספר רב של אמנים לפריז, ואלו בחרו לדור ברובע מונפרנאס שהיה עממי יותר, ומיקומו היה קרוב למרכז העיר. פבלו פיקאסו היה מהראשונים להתמקם שם, והכין את הקרקע עבור רבים אחרים. מונפרנאס הגיע לשיאו בשנות ה-20 של המאה ה-20, "השנים העליזות". הוא היווה את לב החיים האנטלקטואליים והאמנותיים של פריז, על בתי הקפה שלו, שתועדו ביצירות שונות שמשבצות את ההיסטוריה של האמנות המודרנית.

בשנים אלו, אמנים רבים ממדינות שונות נמשכו לפריז, שהפכה לבירה הבלתי מעורערת של שדה האמנות. מונפרנאס, עדיין רובע חדש ולא מפותח יחסית, הציע להם בתי אטלייה במחירי שכירות סבירים וסביבה של בתי קפה זולים, שהקלו על גיבוש חיי קהילה ועזרה הדדית. ה"מונפרנוס", כפי שכונו תושבי הרובע, הקנו לו במהרה אווירה של יצירתיות וחופש, וצרפו אליהם שותפים שונים, לא רק צרפתים, בחיפוש מתמיד אחר כישרונות חדשים. בקהילה בינלאומית זו, שכוננה את "אסכולת פריז", היצירתיות התקבלה בברכה לצד כל המוזרויות והפרובוקציות שנלוו אליה, כשכל דייר חדש התקבל כהבטחה האומנותית החדשה הבאה.

בין האמנים שגרו או ביקרו תדיר ברובע ניתן למנות את: פבלו פיקאסו, גיום אפולינר, פבלו גרגלו (Gargallo), חוליו גונזלס, אנטואן בורדל, אוזיפ זדקן (Zadkine), מואיז קיזלנג (Kisling), מארק שגאל, פרנאן לז'ה, ז'אק ליפשיץ, מקס ז'קוב, בלז סנדראר (Cendrars), חיים סוטין, מישל קיקואן, אמדאו מודיליאני, פורד מדוקס פורד, אנרי רוסו, עזרא פאונד, מרסל דושאן, סוזן דושאן-קרוטי, קונסטנטין ברנקושי, פול פור (Fort), חואן גריס, דייגו ריברה, טסוגוהרו פוג'יטה, לאוניד אוספנסקי, אלברטו ג'קומטי, אנדרה ברטון, פסקן, סלבדור דאלי, ז'אן פול סארטר, הנרי מילר, ז'ואן מירו, ג'אנגו ריינהארדט ואדגר דגה באחרית ימיו.

כאשר הגיע טסוגוהרו פוג'יטה (Tsuguharu Fujita) למונפרנאס מיפן, בשנת 1913, מבלי להכיר איש, הוא פגש בו בלילה כמעט בסוטין, מודיליאני, שגרו ברחוב פלגייר, ביוליוס מורדכי פינקס (Pascin) ובפרנאן לז'ה, ותוך מספר שבועות הפך לידידם של חואן גריס, פבלו פיקאסו ואנרי מטיס.

כמו בציור ובפיסול, גם בתחום הצילום הותירה מורשת מונפרנאס את חותמה. הצלם הסוריאליסטי מאן ריי, לפני שעבר להתגורר ברחוב קמפנייה פרמייר, קבע את הסטודיו שלו באוטל דז אקול, רחוב דלאמבר מספר 15, שם גם החלה הקריירה האמנותית של קיקי (אליס פרן), ג'יימס ג'ויס, גרטרוד סטיין, ז'אן קוקטו ואחרים.

[עריכה] עידן הזהב של מונפרנאס

בתי הקפה, הביסטרו ובעיקר אלו של כיכר וואן, מקום מושבו של פבלו פיקאסו באותה תקופה, היו אתרי מפגש, לשם התכנסו האמנים לפגוש בעמיתיהם או יריביהם. בתי הקפה לֵה דוֹ‏ם, קלוֹסרִי דֵה לִילָה‏‏, לָ‏ה רוֹ‏טוֹ‏נד, לה סֵלֶ‏קְט ולַה קוּפּוֹל‏‏‏‏, כמו גם לֵ‏ה בּוּף סוּר לֵה‏ טוּאָה (שהיה תמיד פתוח) הסכימו לכך שאמנים רעבים יתפסו שולחן ערב שלם בעבור תשלום מגוחך. ‏‏‏