ז'ואן מירו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ז'ואן מירו

אישה וציפור (ברצלונה)

מוזיאון ז'ואן מירו בברצלונה

ז'ואן מירו אי פרה (קטלאנית: Joan Miró i Ferrà; נכתב גם חואן על-פי ההגייה הספרדית) (20 באפריל 1893 - 25 בדצמבר 1983), צייר, פסל וקדר שנולד בברצלונה, קטלוניה, ספרד אשר היה אחד מהאמנים הגדולים של זרם הסוריאליזם המופשט.

הוא נמשך לקהילת האמנים שהתקבצה במונפרנס ועבר לפריז ב-1920, שם פיתח את סגנונו הייחודי בהשפעת משוררים וסופרים סוריאליסטים. עבודותיו הסוריאליסטיות נחשבות מהמקוריות ביותר במאה ה-20.

ב-1926 שיתף פעולה עם מקס ארנסט. בעזרתו של מירו, יצר ארנסט את טכניקת הגרטאז' - גירוד צבע יבש מהבד.

מירו נישא לפילר חונקוסה בפלמה דה מיורקה ב-12 באוקטובר 1929, ולזוג נולדה בת, דולורס, ב-17 ביולי 1931.

מירו היה מהרדיקליים ביותר מבין התאורטיקנים הסוריאליסטים (מייסד הסוריאליזם אנדרה ברטון תיאר את מירו כ"הסוריאליסט ביותר מכולנו"), ובכמה מאמרים וראיונות החל משנות ה-30 הביע בוז לציור קונבנציונלי ואת רצונו "לרצוח" אותו לטובת אמצעי חדש להבעה.

בעשורים האחרונים לחייו האיץ מירו את עבודתו באמצעים שונים ויצר מאות יצירות קרמיקה, כולל 'חומת השמש' ו'חומת הירח' בבניין אונסק"ו בפריז. בין השאר הוא הכין גם ציורי חלון זמניים על זכוכית.

ב-1954 זכה בפרס ההדפס של תערוכת הביאנלה של ונציה, וב-1980 קיבל את מדליית הזהב לאמנויות יפות ממלך ספרד, חואן קרלוס הראשון.

למירו נודעה השפעה רבה על ציירי האקספרסיוניזם המופשט, ביניהם גורקי, פולוק ורותקו. אולם ההשפעה לא הייתה חד צדדית, החל משנות ה-60 ניכרה בציוריו של מירו השפעה חוזרת של אותם אומני המופשט האמריקאים, שהושפעו כאמור בתחילת דרכם ממירו עצמו. שלושת ציורי "כחול" משנת 1961, המוצגים במרכז ז'ורז' פומפידו בפאריז, הם עדות מובהקת לכך.

בשנות חייו האחרונות העלה מירו על הכתב את רעיונותיו הפחות ידועים והרדיקליים ביותר, וחקר אפשרויות של פיסול בגז וציור בארבעה ממדים. מירו נפטר במיורקה, ונקבר בבית העלמין מונטז'ואיק בברצלונה.

היום, ציוריו נמכרים בסכומים של עד 8 מיליון דולר. רבות מעבודותיו מוצגות במכון ז'ואן מירו בברצלונה.

בין יצירותיו הבולטות: