קטלוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הקהילה האוטונומית של קטלוניה
Comunitat Autònoma de Catalunya
Comunidad Autónoma de Cataluña
Comunautat Autonoma de Catalonha

דגל קטלוניה סמל קטלוניה
שפה רשמית	קטלאנית, ספרדית, אוקסיטנית
עיר בירה	ברצלונה
נשיא	חוסה מונטיאה אגילרה (José Montilla Aguilera)
הכרזת אוטונומיה	18 בדצמבר 1979
שטח - סה"כ - % משטח ספרד	במקום ה-6 בספרד 32,114 קמ"ר 6.3%
אוכלוסייה - סה"כ (2005) - % מאוכלוסיית ספרד - צפיפות	במקום ה-2 בספרד 6,995,206 תושבים 15.9% 217.82 תושבים לקמ"ר
קיצור ISO 3166-2	CT
אתר אינטרנט רשמי	Generalidad de Cataluña

קָטָלוּנְיָה (בספרדית: Cataluña, בקטלאנית: Catalunya) היא קהילה אוטונומית בפינה הצפון מזרחית של ספרד, גובלת בצפון בצרפת ובנסיכות אנדורה ובמזרח בחוף הים התיכון. בירתה היא ברצלונה. בשטחה פניני טבע רבות, כגון הקוסטה בראבה והצד המזרחי של הרי הפירינאים.

בימי הביניים הייתה קטלוניה ממלכה שהשתרעה על שטחים נרחבים בדרום צרפת ובאיים בים התיכון אולם עם התחזקות ההגמוניה הקסטליאנית בספרד ואיחוד הממלכות כוחה נחלש. כיום היא מהמדינות החזקות ביותר בספרד מבחינה כלכלית. לאחר המדינה הבאסקית ונווארה, קטלוניה היא מהמדינות הבדלניות ביותר בספרד ונהנית ממעמד אוטונומי כמעט בכל תחום. במקומות רבים ברחבי המדינה מקובל להניף את דגל קטלוניה לצד דגל האיחוד האירופי, ללא דגל ספרד. במהלך השנים 2004 ו-2005 התקיימו אף חרמות הדדיים בין הלאומנים הקטלנים והציבור הספרדי. אלו ניסו לסכל את מועמדות העיר מדריד למשחקים האולימפיים ב-2012, והספרדים הגיבו בהחרמת השמפניה הקטלאנית, הקאבה. בתחילת 2006 הגיעה הממשלה הספרדית להסדר עם קטלוניה כי הם יוכרו כ"אומה" שתמשיך להיכלל בספרד.

תוכן עניינים 1 משטר 2 גאוגרפיה 3 אטימולוגיה 4 היסטוריה

[עריכה] משטר

הגוף השולט בקטלוניה מכונה ה"ג'נרליטט" (Generalitat) והוא מורכב מפרלמנט, מנשיא וממועצה מנהלת. בפרלמנט, שנבחר על ידי כל תושבי קטלוניה, יש 135 חברים והוא משמש כמועצה המחוקקת. הנשיא והמועצה המנהלת משמשים כממשלה בת 16 משרדים שאחראים על תרבות, על סביבה, על תקשורת, על תחבורה, ועל משטרה מקומית.

בנושאים כמו בריאות, חינוך ומשפט הג'נרליטט הוא בעל מעמד לצד הממשלה הספרדית. בתחום המשפט לדוגמה, המערכת המשפטית הספרדית מחשיבה את חוקי המשפט האזרחי הקטלאני ולא את הספרדי. אחד התחומים שנשארו באופן בלעדי בידי השלטון המרכזי הוא התחום המוניטרי אולם בשנים האחרונות ננקטים צעדים כדי להרחיב את האוטונומיה גם כאן.

קטלוניה מחולקת לארבע פרובינציות שנקראות על שם הערים הראשיות בהן:

• ברצלונה Barcelona - מחוז המכיל את האזור שמסביב למטרופולין ואזורים הרריים במרכז המדינה.
• ז'ירונה Girona (בספרדית: חירונה Gerona) - מחוז צפונית לברצלונה מכיל, את הקוסטה בראבה והשיפולים המזרחיים של הרי הפירינאים. בשנת 2002 נמנו בז'ירונה 598,112 תושבים. הערים הראשיות שלו הן הבירה ז'ירונה (77,475 תושבים), פיגורס (35,174 תושבים) ובלנס (32,926 תושבים).
• ליידה Lleida (בספרדית: לרידה Lérida) - המחוז המערבי שגובל באראגון. בתחומו נמצאים רוב הפירינאים הגבוהים והמעבר לאנדורה. בירתו היא העיר ליידה.
• טרגונה Tarragona - המחוז הדרומי. בתחומו רצועת החוף הדרומית, הקוסטה דאורדה. בירתו היא העיר טרגונה ובשטחו נמצאת גם העיר טורטוסה.

[עריכה] גאוגרפיה

בקטלוניה שלושה אזורי נוף עיקריים:

• החופים: מחולקים לקוסטה בראבה, מצפון לברצלונה, וקוסטה דורדה - מדרום לה. רוב קו החוף מחורץ מפרצים והרים.
• מזרח הפירינאים: גוש הרים גבוה מחורץ בנהרות ועמקים מצפון לדרום. עמקים אלו מהווים את עורקי התחבורה.
• המישורים בפנים הארץ.

[עריכה] אטימולוגיה

השם קטלוניה נוצר מחיבור שמם של שני עמים נודדים שישבו במחוזות אלה בתקופה מסוימת בהיסטוריה, הגוטים והאלאנים. חיבור של גוט-אלאן יצר צליל דומה לקטלן ומכאן קטלניה.

[עריכה] היסטוריה

המתיישבים הראשונים בשטחה של קטלוניה היו יוונים ותושבי קרתגו, ששלטו בנמלים והשתלבו בתרבות האיבּרית הקדומה. שמה הקדום של ברצלונה, ברצינו, ניתן לה על שם שליט קרתגו, חמילקרת ברקא. בנו של ברקה, המצביא המפורסם חניבעל ניצל את נמלי קטלוניה כדי לתקוף את רומא במהלך המלחמה הפונית השנייה. חניבעל הנחית את כוחותיו בקטלוניה ופתח במסע לאורך חוף הים התיכון כדי לתקוף את רומא מצפון. כשהרומאים גילו את תכסיסו הם שלחו בשנת 218 לפני הספירה כוח צבאי לקטלוניה, כדי לנתק את קווי האספקה של חניבעל.

מסעו של חניבעל נכשל, אולם הנוכחות הרומאית בקטלוניה רק התגברה עד אשר נכבשה סופית ותושביה המקומיים הוכפפו לשליטתה. בירתם באותה תקופה הייתה טרקוֹ (טרָגוֹנה של היום). התרומה החשובה ביותר של הרומאים לאזור הייתה מערכת הדרכים המרשימה שעל בסיסה נבנו הכבישים המודרניים של היום. הדרכים שלהם השתרעו לאורך החוף והגיעו עד מרומי הפירינאים ואנדורה.

עם התמוטטות האימפריה הרומית פלשו לקטלוניה בשנת 415 לספירה שבטים ויזיגוטים ושלטו בה כ-300 שנה עד שנכבשה על ידי המוסלמים. הוויזיגוטים היו הראשונים להכתיר את ברצלונה כבירתם אולם הם העבירו את מרכז השלטון לטולדו. במשך 350 השנים הבאות התקיים מאבק שבו ניסו כוחות נוצרים-צרפתיים למגר את המוסלמים. כבר בשנים הראשונות נכבש שטח רב וכוננה בו ממלכה נוצרית עצמאית.

הממלכה הנוצרית, "בית ברצלונה" (Casal de Barcelona) הפכה להיות מדינה עצמאית. בתחילת המאה ה-11 היא התנתקה מצרפת ואף סיפחה לעצמה שטחים במורדות הצפוניים של הפירינאים ולאורך חוף הים התיכון, עד פרובאנס. תחת ממלכה זו החל תור הזהב של קטלוניה. צי הסוחר שלהם היה מהחזקים בים התיכון וקטלוניה ידעה שגשוג כלכלי ותרבותי.

במאה ה-12 קיבלו על עצמם דוכסי ברצלונה גם את כתר ממלכת אראגון שממערב להם, ופתחו במסע כיבושים דרומה לוולנסיה ומזרחה, לכיבוש האיים במערב הים התיכון: האיים הבלאריים (פאלמה דה מיורקה, איביזה), סרדיניה וסיציליה. ערים ואיים רבים נכבשו לתקופות קצרות על ידי הקטלאנים. ביניהם: נאפולי, מאלטה ואפילו אתונה.

את מסעות הכיבושים עצרו מספר אירועים קשים, רובם במשך המאה ה-14: המוות השחור - מגפת הדבר היכתה בקטלוניה והמיתה מחצית מתושביה, המלחמות הבלתי פוסקות עם ג'נובה על השליטה בסחר דלדלו את הצי ועליית האימפריה העות'מאנית במזרח ניתקה חלק מקווי המסחר. אולם הגורם שהחליש ביותר את כוחה של קטלוניה היה איחוד הממלכות הנוצריות בספרד תחת שלטון הקסטיליאנים. שיאו של האיחוד היה בשנת 1492, שנה שבה גורשו גם אחרוני המוסלמים והיהודים מספרד. באותה שנה גילה כריסטופר קולומבוס, שנשלח על ידי מלכי ספרד, פרדיננד ואיזבלה, את אמריקה, גילוי שהסיט את תשומת הלב הספרדית מהים התיכון לכיוון האוקיינוס האטלנטי.

במשך השנים הבאות הפכה קטלוניה בהדרגה לפחות ופחות עצמאית. בתחילה היא שמרה על חוקיה ועל הג'נרליטט אולם סדרת כישלונות פוליטיים העלימה סימני עצמאות אלה. שיאו השלילי של תהליך זה היה כאשר קטלוניה השתתפה במלחמת הירושה הספרדית בשנים הראשונות של המאה ה-18. הקטלאנים עזרו לאנגלים, להולנדים ולמדינות גרמניה להשתלט על המלוכה בספרד אל מול שושלת המלוכה הצרפתית, בית בורבון, שלבסוף ניצחה ואחד מבניה, פליפה החמישי, לקח את הכתר הספרדי. עם ניצחונו, פלש פליפה החמישי לקטלוניה, צר על ברצלונה וכבש אותה ב-11 בספטמבר 1714, היום השחור ביותר בהיסטוריה הקטלונית. נאמן למסורת של המדיניות הריכוזית הצרפתית, ביטל פליפה את כל סימני העצמאות הקטלונית ואף אסר על שימוש בשפה הקטלאנית. הוא ביטל את הכתר של אראגון ובנה מצודה מעל ברצלונה (ה-Ciutadella שהיא כיום פארק).