יחסי ישראל-מיאנמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מדינת ישראל מקיימת קשרים דיפלומטיים עם ממשלת מיאנמר, ויש לה שגרירות ביאנגון. שגרירות מיאנמר בישראל נמצאת בתל אביב והיא אחת השגרירויות הגדולות של מיאנמר בעולם. הקשרים כוללים סחר בידע והכשרת פקידי ממשל ממיאנמר בארץ. על פי פרסומים זרים, הקשרים כוללים גם סחר בנשק.

קשרים הדוקים היו קיימים בין שתי המדינות כבר בשנות החמישים וכללו בין השאר ביקורים הדדיים של מפקדי צבא. כך למשל ביקרו משה דיין ושמעון פרס במיאנמר ב-1958. ישראל העבירה למיאנמר 30 מטוסי ספיטפייר ואימנה 6 טייסים בורמזיים בישראל.

גולדה מאיר תיארה כך את יחסי ההדדיות בין המדינות: "הם לקחו מאיתנו כמעט בשלמות את הרעיון שאנשים יכולים לעבוד כחקלאים ובאותו זמן להתאמן בהגנה עצמית [...] אני הצעתי לבורמנים שיקימו יישובי ספר משלהם בצורה זו, והצעתי להם שישלחו קבוצה גדולה של חיילים בורמנים משוחררים עם משפחותיהם לישראל לשנה בערך כדי שיעבדו בקיבוצים [...] ואילו אנחנו נשלח ישראלים לבורמה שיעזרו לתכנן שם מושבים נוסח בורמה". שבועות ספורים לאחר ביקורה אירע המהפך השלטוני בבורמה. ^[1]

הקשרים נותקו אחרי 1962, כשהשלטון במיאנמר נתפס על ידי המפלגה הסוציאליסטית, וחודשו שוב רק ב-1988, לאחר ההפיכה ותפיסת השלטון על ידי החונטה הצבאית השולטת כיום במדינה.

מיד עם ההפיכה הוטל אמברגו אירופאי על מיאנמר, שאליו הצטרפה מאוחר יותר ארצות הברית. החונטה, שחיפשה ספקי נשק חדשים עבור הצבא והמשטרה הבורמזיים פנתה לישראל. באוגוסט 1989 הגיעו שתי ספינות למיאנמר. הן היו עמוסות בנשק מזרח אירופי שכלל טילי נ"ט 55 מ"מ ומטולי רימונים 40 מ"מ. הספינות, ששייטו תחת דגל בלגי וסינגפורי, העבירו נשק שישראל תפסה בלבנון בזמן מלחמת לבנון ונסיגת הכוחות הפלסטיניים ומכרה אותו למיאנמר. ^[2]

ב-1991 ביקרה משלחת ביטחונית ישראלית במיאנמר ומכרה 500 רובי עוזי לכוחות הביטחון המיוחדים של החונטה. כמו כן התחיל צבא מיאנמר לייצר בתחילת שנות ה-90 במפעל מיוחד רובי סער הדומים לרובי הסער הישראליים גליל 5.56 מ"מ.

באוגוסט 1997 זכתה חברת אלביט הישראלית במכרז להשבחת 36 מטוסי קרב של צבא מיאנמר. אלביט סיפקה מערכות ניווט מתקדמות, ראיית לילה, ופצצות מונחות לייזר מדגמים שונים. ייתכן ש-12 מטוסים נוספים הושבחו על ידי אלביט לאחר שנה.

ב-1998 התנהלו דיונים בין צה"ל לצבא מיאנמר על רכישת 16 תותחי 155 מ"מ והעברתם, ככל הנראה דרך צד שלישי (סינגפור).

דוח של צבא מיאנמר משנת 2006 מנה את התותחים האלו מסוג סולתם כחלק מהמלאי של הצבא^[3].

ישראל מעורבת גם בבניית שלוש משחתות חדשות של צי מיאנמר במשקל של 1200 טון. ישראל סיפקה למשחתות ציוד טכני וכן תותחי 76 מ"מ שנוסו בשנים האחרונות בספינות רשף הישראליות^[4].

ב-2002 הפסיקה הודו לפעול ע"פ "רשימה שחורה" של מדינות האסורות ביצוא הביטחוני והחלה לייצא נשק למיאנמר כדרך קבע, שיתוף הפעולה הצבאי בין שתי המדינות התהדק מאוד. שנה מאוחר יותר, ב-2003, מכרה תע"ש להודו 3400 רובי סער מסוג תבור ו-200 רובי צלפים מסוג גליל^[5] ניתן להניח שחלק לפחות מהנשק הזה הגיע לידי ממשלת מיאנמר.

ישראל והודו הקימו בשנת 2004 מפעל לייצור כדורים וטילים על גבולה המזרחי של הודו. התחמושת שמייצר המפעל מועברת גם כן לצד שלישי, ייתכן מיאנמר. הודו היא נתיב נשק חשוב למיאנמר ומדי שנה זורמות דרך שטחה כמויות נשק גדולות. ולהודו ולמיאנמר יש הסכם שיתוף פעולה צבאי נרחב, שבמסגרתו הן נלחמות יחד נגד עצמאות החבלים הנמצאים בגבול שבין שתי המדינות.

מלבד שיתוף הפעולה הביטחוני מכשירה ממשלת ישראל, על חשבונה, פקידי ממשל מיאנמרים. כמעט כל שנה מגיעה משלחת גדולה של פקידים להשתלמות בתחומי החקלאות בעיקר בארץ, וישראל מספקת תמיכה מדעית ופתרונות טכנולוגיים מתקדמים למשטר במיאנמר^[6].

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ גולדה מאיר, חיי, עמ' 249 - 250.
2. ^ http://www.ibiblio.org/obl/reg.burma/archives/200008/msg00005.html
3. ^ )Asia Times: Myanmar’s losing military strategy - Clifford McCoy, Fri 6 Oct 2006
4. ^ (Myanmar: The Future of the Armed Forces - ICG Asia Briefing, 27 September 2002
5. ^ (דו"ח אמנסטי, control the arms עמוד 8)
6. ^ http://yangon.mfa.gov.il/mfm/web/main/missionhome.asp?MissionID=46&