יוהן פרידריך שטרואנזה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרוזן יוהן פרידריך פון שטרואנזה (5 באוגוסט 1737 - 28 באפריל 1772), רופא גרמני הידוע בזכות התערבותו בפוליטיקה של דנמרק, בעת ששימש כרופאו האישי של מלך דנמרק כריסטיאן השביעי. בשיא עוצמתו היה שליטה דה פקטו של דנמרק, וניסה להוציא לפועל רפורמות מקיפות ברוח ההשכלה, תוך שהוא מנצל את התלות שנוצרה בינו ובין המלך, שהיה כפי הנראה לוקה בנפשו. בין היתר היה גם מאהבה של המלכה הדנית קרולינה מתילדה. קשר זה הביא כנראה ללידתה של הנסיכה לואיזה אוגוסטה, ולשורה של תככי חצר שהביאו לנפילתו של שטרואנזה ולהוצאתו להורג.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
[עריכה] ילדות ונעורים, קריירה מוקדמת
שטרואנזה היה השלישי בששת ילדיהם של הכומר אדם שטרואנזה ורעייתו מריה דורותיאה, תושבי העיר האלה שבמדינת סקסוניה-אנהלט בצפון גרמניה. הכומר שטרואנזה החזיק בתאולוגיה של פייטיזם ("אדיקות", סוג של לותרניזם שהיה נהוג בסקנדינביה ובצפון גרמניה באותה עת). משפחת שטרואנזה הייתה משפחה מכובדת מהמעמד הבינוני, אך הכומר שטרואנזה גילה סובלנות לדעות ולהשקפות שונות. הילדים במשפחה קיבלו חינוך מעולה, ושלושה מבני המשפחה למדו באוניברסיטה. איש מהם לא היה לתאולוג כאביהם, אך שתיים מהבנות נישאו לכמרים.
יוהן פרידריך שטרואנזה התקבל ללימודי רפואה באוניברסיטת האלה, בהיותו בן חמש עשרה. הוא סיים את לימודיו בשנת 1757. לימודיו חשפו אותו לרעיונות הנאורות וההשכלה, ולרצון לרפורמה חברתית ופוליטית. הוא הפך לאתיאיסט והושפע מכתבי האנציקלופדיסטים וכתביו של ז'אן ז'אק רוסו.
בשנת 1758 עברו אדם ומריה דורותיאה שטרואנזה לאלטונה (כיום המבורג), ואדם שטרואנזה קיבל את משרת הכומר הראשי בכנסיית מריה (מריאנקירכה) הגדולה והמרכזית. יוהן פרידריך שטרואנזה עבר עמם. הוא החל לעבוד כרופא ציבורי באלטונה, באחוזת הרוזן רנטצאו, ובמחוז פינברג. שכרו היה צנוע, והוא השלים את הכנסתו בפרקטיקה פרטית.
ב-1760 עברו הוריו של שטרואנזה לרנדסבורג שם קיבל אביו של שטרואנזה את משרת הבישוף. יוהן פרידריך שטרואנזה נותר באלטונה, והיה עליו להתפרנס בעצמו. משכורתו לא תאמה את ציפיותיו באשר לרמת החיים שקיווה לקיים. יכולותיו כרופא וכאיש חברה הפכו אותו במהרה לרופא של החברה הגבוהה, והוא הפיץ את דעותיו, שנחשבו אז לקיצוניות ושנויות במחלוקת.
בתקופה זו פנה אל שר החוץ הדני, יוהן הרטוויג ארנסט, הרוזן מברנסטורף, בבקשה לתמיכה כספית. במקביל החל מפיץ כתבים שעסקו ברעיונות אנשי ההשכלה. נראה כי כבר בתקופה זו ראה לעצמו ייעוד שמעבר לעיסוק ברפואה לכשעצמו.
[עריכה] רופאו של המלך כריסטיאן השביעי
במהלך עשר השנים שבילה באלטונה, קיים שטרואנזה מגעים עם חבורת אצילים שסר חנם מפני חצר המלוכה בקופנהגן. בין ידידים אלו היו אנוולד ברנדט והרוזן שאק קארל רנטצאו, מנהיג חוגי הנאורות באלטונה, שהתייחס לשטרואנזה כאל תלמידו המועדף. אצילים אלו הצליחו להביא את שטרואנזה למשרתו של רופאו האישי של כריסטיאן השביעי מלך דנמרק, בתקווה שהשפעתו על המלך תוכל להשיב אותם לחצר המלוכה.
כריסטיאן השביעי היה אישיות שנויה במחלוקת. על אף עדויות המדברות על אישיות כובשת ומקטעים של בהירות שכלית ורעיונית, נראה כי לקה במחלת נפש כלשהי, ויש המשערים כי לקה בסכיזופרניה. באותה עת היה נשוי לנסיכה האנגליה קרולינה מתילדה, אחותו של מלך אנגליה ג'ורג' השלישי, נישואים שכפי הנראה לא היו מאושרים, והיו פרי של שידוך בין חצרות המלוכה באירופה.
בחודשים יוני-יולי 1767 בילה המלך את הקיץ בדוכסות שלזוויג-הולשטיין, ביחד עם חצרו ושריו. שטרואנזה הצליח לשפר מעט את בריאותו של המלך בביקורו באזור, וזכה לחיבתו. המלך שכר אותו כרופאו האישי באפריל 1768, על מנת שילווה אותו במסעו לפריז וללונדון דרך הנובר בין מאי 1768 לינואר 1769. במאי 1768 העניק המלך לשטרואנזה את התואר "יועץ המדינה" (etatsråd).
במהלך המסע בן תשעת החודשים התפתחו בין שטרואנזה ובין המלך יחסים קרובים. שריו הבכירים של המלך ראו ברופא הצעיר כהשפעה חיובית על המלך, והסכימו למינויו לרופאו האישי של המלך, בינואר 1769, לאחר שובה של הפמליה המלכותית לקופנהגן.
[עריכה] עלייתו לשלטון
עד מהרה השיג שטרואנזה השפעה עצומה על המלך הצעיר, והגיע למצב שבו הפך לשליטה דה פקטו של דנמרק. שטרואנזה יכול היה עתה לממש את חלומותיו על השפעה פוליטית ועל עיצוב המדינה ברוח ההשכלה, הנאורות והרפורמה. בשנותיו באלטונה למד מפי הגולים, כי המדינה המיושנת הדנו נורבגית הנשלטת על ידי לקוי בנפשו, היא האתר האידאלי להשתלטות מבחוץ ולניסויים פוליטיים, שיבצע אדם שיהיה בעל הכישורים הנכונים, כמוהו עצמו, ובתוכנית מחושבת היטב חתר אל עמדת הכוח אותה הצליח לבסוף להשיג.
בתקופה זו החלו יחסיו עם המלכה, קרולינה מתילדה. המלכה הייתה בת כ-18 בתקופה זו, והייתה נשואה למלך זה 5 שנים, נישואים שהביאו ללידת יורש עצר, אך לא היו מאושרים, כפי הנראה. בינואר 1770 היו יחסיהם של שטרואנזה והמלכה לעובדה הידועה לכל.
שטרואנזה לקח חלק פעיל בחינוכו של יורש העצר, פרדריק השישי, ועשה זאת על פי עקרונות הנאורות ועקרונות החינוך להם הטיף ז'אן ז'אק רוסו. במאי 1770 זכה לקידום נוסף, וקיבל את התארים "forelæser" ו"konferensråd" שמשמעותם "היועץ למלך".
במשך זמן מה נותר שטרואנזה דמות משפיעה מאחורי הקלעים, אך החזיק בידו בפועל את השליטה בכל המערכת הפוליטית הדנית. לאחר זמן מה החליט לקבל על עצמו את השליטה גם באופן רשמי. בדצמבר 1770 פיטר המלך את ראש השרים (maître des requêtes) ברנסטורף ומינה במקומו את שטרואנזה. הייתה זו תחילתה של תקופת שישה-עשר החודשים שבהם שלט שטרואנזה בדנמרק ללא מצרים. ב-8 בדצמבר פיטר המלך את כל מועצת המדינה ואת כל שריו פרט לשטרואנזה. לאחר מכן שקע המלך במצב של אי יציבות נפשית, ושטרואנזה הפך למעשה לשליט היחיד בדנמרק.
[עריכה] שליט דנמרק
כראש שרי המלך הייתה זו משימתו הרשמית להציג למלך את כל הדיווחים ממשרדי הממשלה השונים. שטרואנזה נהג לדבר בשמו של המלך, ולהכתיב את תגובותיו לדיווחים שהוצגו לו. לאחר מכן פיטר את כל ראשי המשרדים, ואת משרות ה"סטאדהולדר" שהחזיקו בעלי התפקידים בנורבגיה שהייתה חלק מן הממלכה הדנית. צעד זה הביא לריכוז כל הכוח בידי הקבינט, שהוא עצמו עמד בראשו.
נראה כי שטרואנזה רצה לפעול ברוח הרעיונות המופשטים של תנועת ההשכלה, אך לא ייחס חשיבות למנהגי הדנים והנורבגים, שאת שפתם לא דבר, ואל מנהגיהם העתיקים התייחס כאל אמונות טפלות. דבר זה היה בעוכריו.
כשליט בפועל ערך שטרואנזה רפורמות חסרות תקדים בהיקפן ובנועזותן בתעשייה, במסחר, בחינוך, ביחסי דת ומדינה, ניסה לשחרר את דנמרק מההשפעה הרוסית ולשפר את מעמד האריסים. רפורמות אלה זכו בפיו לתואר "אבסולוטיזם נאור". בתקופת שלטונו ייסד בתי חולים, ביטל את עונש המוות על גניבה, ואת העינויים שהיו חלק מההליך השיפוטי. הוא הביא לשיפורים במינהל הציבורי וביטל מנהגים עתיקים כגון מינוי משרתי האצילים למשרות ציבוריות רמות.
קצב השינויים היה גדול מכפי שיכלה החברה הדנית לקבל. בין מרץ 1771 וינואר 1772 הוציא שטרואנזה 1,069 צווים, יותר משלושה צווים ביום. הוא ביטל מוסדות חשובים בחברה הדנית, מבלי שנמצא להם תחליף הולם, ונהג באנשי שירות המדינה בשרירות. לעתים היה מפטרם ללא גימלה או פיצויים, והחליף פקידים ותיקים ומנוסים במינויים אישיים שלו, שלעתים קרובות לא היו מוכשרים לתפקיד שנשלחו למלא, ולא הכירו את המדינה שבה התיימרו לשלוט. בעת שקיצץ את המינהל הציבורי, והביא רבים לידי פיטורים ומשבר כלכלי, פסק לעצמו, באמצעות המלך, וכן לידידו ברנדט, משכורת בסך 60,000 ריגסדאלר.
החברה הדנית סלדה גם מגינוניו שנראו זרים ושחצניים. לעתים נראה כי יצא מגדרו על מנת לגרום להלם ולפגוע ברגשות נתיניו. הוא לא השתמש כלל בשפה הדנית, וניסה להחדיר את השפה הגרמנית. כחלק מתפיסת עולמו ביטל את הצנזורה, והתוצאה הייתה בעיקרה שטף של פרסומים המתנגדים לשלטונו. מצבו הנפשי הרעוע של המלך לא היה ידוע מחוץ לחוגי החצר הפנימיים, ולכן רבים ראו בשטרואנזה כהשפעה שלילית וכהשתלטות עוינת על המלך, שהחלישה את כוח רצונו. ביולי 1771 התחזקה דעה זו כאשר מינה המלך את שטרואנזה ל"יועץ הסתרים" (gehejme kabinetsminister), בעל הסמכות ליתן צווים בעלי כוח של פקודה מלכותית, מבלי שיהיה צורך בחותמתו של המלך על מנת להכניסם לתוקף.
גורם נוסף שהביא לעוינות כלפי שטרואנזה היו יחסיו עם המלכה. בית אולדנבורג היה נערץ על העם הדני, ויחסיה הגלויים של המלכה האנגליה עם הרופא הגרמני היוו עלבון מתמשך כלפי בית המלוכה. מעמדו של המלך בחצר היה בשפל חסר תקדים. פעם, כאשר איים על ברנדט, ידידו של שטרואנזה, כי יעניש אותו במלקות, נעל ברנדט, בעידודו של שטרואנזה, את המלך בחדרו, והיכה בו באגרופיו.
[עריכה] נפילתו
את הקיץ של 1771 בילה שטרואנזה, ביחד עם המלך והמלכה, ועם אנוולד ברנדט, בטירת הירשהולם בצפון קופנהגן, ושם נותר עד לסוף הסתיו. ב-7 ביולי ילדה המלכה בת, לואיז אוגוסטה, וניתן צו לפיו ייחגג המאורע באמירת תפילת טה דאום חגיגית בכל הכנסיות בממלכה. אך ההנחה כי הנסיכה אינה בתו של המלך כי אם ממזרתו של שטרואנזה הייתה כה נפוצה, עד שבסיום התפילות סירבו המקהלות בכנסיות לומר את התפילה החגיגית.
בנובמבר 1771 עברה חצר המלוכה לארמון פרדריקסברג מערבית לקופנהגן. המלכה האם, יוליאנה מריה לבית ברונסוויק-וולפנביטל, קשרה עם אצילים אחרים, ביניהם רנטצאו ואשברג, להפלתו של שטרואנזה. יחד עמם פעל התאולוג אובה הוג-גולדברג, אדם בעל דעות שמרניות שראה בשטרואנזה מורד בשלטון החוקי, ואדם בעל דעות מסוכנות. נראה כי הוג-גולדברג, שלאחר נפילת שטרואנזה מילא את מקומו כשליטה בפועל של דנמרק, היה הרוח החיה והמוח המתכנן מאחורי הקשר להפלת שטרואנזה.
בינואר 1772 עברה הפמליה המלכותית לארמון כריסטיאנבורג. נשף המסכות השנתי העונתי נערך בארמון ב-16 בינואר, בהשתתפותו של שטרואנזה.
בבוקרו של ה-17 בינואר, נאסרו שטרואנזה, ברנדט, והמלכה קרולינה מתילדה, בחדריהם בארמון. באותו הבוקר הובל המלך חסר האונים ברחובות קופנהגן במרכבת זהב, ונטען כי שוחרר מידי מדכאיו. הבשורה התקבלה בעם הדני בשמחה. שטרואנזה הואשם כי ריכז בידיו סמכויות בניגוד ל"חוקי המלך" (Kongelov). הוא הגן על עצמו בתחילה ביכולת מרשימה, וטען כי פעל כהלכה, וכי יחסיו עם המלכה לא היו בלתי ראויים. מששמע כי גם המלכה נעצרה ומוחזקת כעצירה בארמון קרונבורג איבד את עוז רוחו, והודה ביחסים לא נאותים עם המלכה.
ב-28 באפריל 1772 נדונו שטרואנזה וברנדט לקיצוץ ידם הימנית, לאחר מכן לעריפה, ולאחר מכן להטבעת גופותיהם וביתורן לגזרים. שטרואנזה לא ציפה לגזר דין כה חמור. ברנדט הוצא להורג ראשון בשיטה זו, ולאחריו שטרואנזה.
אלפים מבני קופנהגן נהרו לגן אוסטר-פלד ב-28 באפריל לחזות בביצוע גזר הדין. בתחילה נקטעו ידיהם הימניות של שטרואנזה וברנדט וזמן קצר לאחר מכן הציג התליין את ראשיהם הערופים של השניים. הגופות בותרו לארבעה חלקים, הוטענו על עגלות, ידיהם וראשיהם שופדו על חניתות.
המלכה התוודתה על יחסיה עם שטרואנזה, נישואיה למלך בוטלו והיא גורשה לצלה שעל יד האנובר שבגרמניה ולא ראתה שוב את ילדיה, נסיך הכתר פרדריק השישי ובתה לואיזה אוגוסטה. קרולין מתילדה מתה במהלך מגפת שנית בשנת 1775.
[עריכה] מורשתו של שטרואנזה
רבות מהרפורמות שאותן רצה שטרואנזה להנהיג היו סבירות, אך עיתויין היה מוקדם, והן סבלו מיחסי ציבור גרועים, ומביצוע כושל. רבות מהן הונהגו מספר שנים לאחר מכן, בעקבות הפיכת חצר בשנת 1784. האצילים ראו בנאורות משום סכנה לשלטונם, ופעלו להצר את צעדיו, על מנת להשאיר את שלטונה של האליטה המסורתית, כנגדה פעל שטרואנזה. בשנים שלאחר הוצאתו להורג עבר שטרואנזה תהליך של דמוניזציה, והוצג כדמות נתעבת, אך תגובת היתר השמרנית שבאה לאחר נפילתו, הביאה לבניית אקלים חיובי לקליטת הרפורמות שיזם, שבוצעו בסופו של דבר.
שטרואנזה היה שנוא במיוחד בשל יחסיו עם המלכה. למרות שחוסר נאמנות לא היה מידה יוצאת דופן בחצרות המלכות של אירופה באותה התקופה, והמלך עצמו היה ידוע לשמצה בשל מערכות יחסים מחוץ לנישואין, שפט העם הדני את המלכה לחומרה. העידן הוויקטוריאני, בעל המוסריות החסודה, שהגיע לאחר מכן, סייע לשמר את תדמיתה השלילית של מערכת היחסים.
המלך עצמו העריך את שטרואנזה כאדם גדול, אפילו לאחר מותו. על ציור שצייר המלך בשנת 1775, שלוש שנים לאחר נפילת שטרואנזה, כתב המלך בגרמנית "Ich hätte gern beide gerettet" - "הייתי יכול להציל את שניהם", כאשר הכוונה היא לשטרואנזה ובראנדט.
כיום יש הרואים בשטרואנזה אדם חיובי, שהקדים את זמנו. במיוחד ידוע ספרו של הסופר השבדי פר אולוב אנקוויסט, משנת 1999 "ביקורו של רופא המלך" (יצא בעברית בהוצאת כתר, בשנת 2006), שבו מוצג שטרואנזה כאינטלקטואל כריזמטי, שפעל לטובת העם הדני, ומערכת היחסים עם המלכה מוצגת באור רומנטי ונוגע ללב.
הנסיכה לואיזה אוגוסטה, שמקובל לראות בה את בתו הביולוגית של שטרואנזה, הביאה לעולם צאצאים שנישאו לרבים מבתי המלוכה באירופה, וכך, המלך קארל השישה עשר גוסטב, מלך שבדיה, הוא צאצא ללואיזה אוגוסטה, ולפיכך לשטרואנזה, וכן סופיה מלכת ספרד, אמו של יורש העצר הספרדי פליפה נסיך אסטוריאס.
