אינטלקטואל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: לא מובן. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
אינטלקטואל הוא אדם בעל רעיונות, מחשבות, שיוצר ומסמל את הגבול התפקודי של המחשבה האנושית. הוא יוצר ומפתח הבהרות חברתיות שעליהן נשענת התרבות. האינטלקטואל הוא מוביל חברתי ותרבותי: הוא כותב ספרים, מפרסם מאמרים ופרסומים, משפיע ומכוון את דעת הקהל ומערכת החינוך. אינטלקטואל הוא שם כולל להוגי דעות, סופרים, משוררים, היסטוריונים, חוקרי תרבות ועתידנים.
האינטלקטואל עשוי להיות מחוץ לחברה, כדי שיוכל לראות את התמונה הרחבה ועל ידי כך לבקר אותה, או חלק מהחברה ולמלא פונקציות תפקודיות בתוך החברה ולמען החברה.
לאינטלקטואל אין תפקיד הרסני מוגדר במהותו. הוא אינו יוצא נגד החברה בה הוא פועל, אבל הפונקציה אותה הוא ממלא יכולה להכיל בתוכה אלמנט הרסני. לדוגמה: כשהוא מעלה רעיונות חדשים מהפכניים נוצר מניע לפרק את המסורת הקיימת כדי שתוכל להתקבל אחת אחרת.
הגשמת מספר רב של תפקודים נשענת על יכולתו של האינטלקטואל להעריך אחריות ולנוע מפרשנות של החברה בתוך מערכת אמונות אידאולוגית מסוימת. המרחב שבו אינטלקטואלים ושכבות גבוהות באוכלוסייה יכולים להגדיר את הסמכות שלהם על בסיס חוקי ורציונלי מנבא את יציבותה של המדינה. כל דיון בתפקיד האופוזיציוני של האינטלקטואלים חייב לקחת בחשבון את תפקיד האומה המספקת ממד ביקורתי ויצירתי ללגיטימיות של האינטלקטואל.
הטבע של תפקיד האינטלקטואל אינו קובע את היציבות החברתית. בחברות מתועשות או פוסט-מתועשות נטען כי ההשפעה הגדלה של המחקר האקדמי מערערת את יכולתו של האינטלקטואל לנקוט עמדה ומשמרת את שיווי המשקל.
תוכן עניינים |
[עריכה] מיהו האינטלקטואל ?
קיימות כמה קטגוריות להגדרה: אינטלקטואלים הם כלל האנשים שנמצאים בכל חברה או קבוצה נתונה, שתוצריהם האינטלקטואליים מופיעים בתדירות יחסית גבוהה מכל שאר החברים בקבוצה. השימוש הגבוה בתוצרים שהם מייצרים הוא תוצאה של הנטייה הסובייקטיבית שלהם או של המחויבות שלהם לתפקיד אותו הם ממלאים. שתי ההנעות האלה יכולות להתקיים יחד באותו אדם והן יכולות לבוא לידי ביטוי באמצעות פעולה אחת.
התוצרים שלהם יכולים להיות סמלים בנוגע לאדם, לחברה, לטבע ולעולם - אין הגבלה לתחום אחד, לשדה מחקרי מוגבל, אינטלקטואל יכול לצאת מכל תחום. תחומי העניין האינטלקטואליים עולים מהצורך ההכרתי שלהם להיות בקשר עם החברה, הטבע והעולם. מדובר במערכת של צריכה וייצור של "המוצר האינטלקטואלי".
המניע ההופך אדם מסוים לאינטלקטואל אינו מוגבל: יש העושים זאת כיוון שאישיותם שואפת לבצע את התפקיד האינטלקטואלי. אחרים עושים זאת בגלל שהם מקבלים עידוד ממורים ומהורים, ואחרים בגלל מעמד, יוקרה או כסף.
המטרה של התוצרים שהם מייצרים אינה תוצאה של התבטאות ספונטנית בלבד, אלא היא מקבלת עידוד מהמסורת. כלומר, אם אדם הוא פילוסוף אך שומר את מחשבותיו לעצמו הוא אינו יכול להיחשב לאינטלקטואל, כיוון שאינו משפיע על החברה בה הוא חי ואינו זוכה בהכרה.
יש טענה כי העוסקים בעבודה יצירתית, כמו אמנות ומדע, נוגעים בהיבטים נוספים של המצב הקיים, כולל זה ההפוליטי. יכולת זו להעביר ביקורת על המצב הקיים בונה את טבעו של תפקידם המקצועי. ההבחנה בין הנטייה להשתלב לבין הנטייה לחדש מרמזת כי הדוגלים בהשתלבות משתמשים ברעיונות, ממצאים המתאימים לעבודתם, בעוד שאלו הדוגלים בחידוש יוצרים ידע, רעיונות ואמנות חדשים, כלומר האינטלקטואל במובן זה הוא מהפכן (גישה הנתמכת על ידי הובס וטוקוויל).
יש הבחנה בין שתי רמות של אינטלקטואל:
- אינטלקטואל - רמה 1, אדם המייצר רעיונות, סופר והוגה - שכבה צרה ומצומצמת.
- אינטליגנציה – רמה 2, אדם העוסק בעבודה אינטלקטואלית, שתוצריו פחות יצירתיים ויותר מעשיים כגון מהנדס - שכבה זו רחבה יותר.
לאינטלקטואלים נטייה לבקר את המוסדות הקיימים. נטייה זו נובעת מהכרתו של האינטלקטואל כי דעתו רווחת ברחבי העולם. "אינטליגנציה" ו"אינטלקטואל" הן אפוא מילים המתארות את אלה שמקצועם דורש דמיון פורה, ובמיוחד את אלה העוסקים בפעילות אופוזיציונית.
[עריכה] אינטלקטואלים בשרות הפוליטיקה
האינטלקטואלים והסטודנטים היו כמעט תמיד מקור למהפכות:
- המרד של מרטין לותר נגד הכנסייה קיבל תמיכה רבה מהפקולטה באוניברסיטה שלו.
- תומאס הובס הגיע למסקנה כי האוניברסיטאות היו העיקרון שהנחה את המהפכה האנגלית.
- אלכסיס דה טוקוויל קשר גורמים שהשפיעו על האינטלקטואלים לצד השפעתם של האחרונים על הפוליטיקה כמקור עיקרי למהפכה שהתרחשה באירופה.
- בגרמניה, באיטליה וברוסיה היו האינטלקטואלים והסטודנטים אלה שפגעו בלגיטימיות של המשטר.
- המהפכות ברוסיה ובסין התחילו עם פעילות מטעמם של האינטלקטואלים ושל הסטודנטים.
עשוי להיווצר רושם כי המחאה של אינטלקטואלים וסטודנטים מזוהה עם פעילות שמאלנית, אבל הדבר אינו נכון. לפני שהיטלר ומפלגתו עלו לשלטון, וכך גם באשר למפלגה הפשיסטית, הם נתמכו על ידי קבוצות אינטלקטואלים שהיו פעילי ימין. כלומר ביקורת אינטלקטואלית עשויה לבוא גם מהימין וגם מהשמאל. הנטייה של האינטלקטואלים לבקר את התרבות ואת מוסדות החברה אינה פעולה פוליטית. כפי שמקס ובר מציין, המתח בין האינטליגנציה לבין הסדר החברתי הלא מושלם לובש לעתים צורה החורגת מעבר לזירה הפוליטית. לדיון של ובר לתגובות החלופיות יש הקשר ברור לאירועים בני זמננו. ובר מנסה להסביר את הממד הקריטי של הסמכות במערכת תרבות מסוימת, על ידי תיאור שלושה כוחות הפועלים החברה: סמכות, עניין חומרי ואוריינטציה. ככל שהשלושה קשורים יותר זה בזה כך הם משמרים יותר את כוחם.
ובר מגדיר את האינטלקטואלים כקבוצה שנועדה להעשיר את מערכת הערכים של החברה, ואשר יוצרת את המנהיגות של הקהילה. הוא ראה קשר הכרחי בינם לבין אלה המפעילים כוח בפוליטיקה, מאחר שיש קרבה בין "היוקרה של התרבות" ובין "היוקרה של הכוח”. המבנה הבסיסי של נחיצות האינטלקטואלים הוא מנגנון המשלב בין שתי קהילות: אינטליגנציה ופוליטיקה.
במסורת האינטלקטואלית המערבית פרסה פעילות זו את כוחותיה בהטלת ספקות במקור הסמכות, בעיקר בתקופת התפתחותן של הדמוקרטיות בארצות הברית ובאירופה.
[עריכה] תפקיד האינטלקטואל
קיימת, כאמור, הבחנה בין שתי התפצלויות הקשורות בתפקיד הפוליטי של האינטלקטואל – הנטייה להשתלב מול הנטייה לחדש. דיון זה מתמקד באורח בסיסי בתפקיד האינטלקטואל בפוליטיקה.
קיימים ארבעה תפקידים אפשריים:
| אינטלקטואל | אינטליגנציה | |
| חדשנות | שומר סף | מטיף |
| שימור | משמר | משגיח |
[עריכה] סוג 1: שומר הסף
בתפקיד שומר הסף האינטלקטואל הוא זה שפותח את השער לחידושים. הוא נשלח מטעם החברה לייבא אליה רעיונות חדשים - במובן זה הוא ה"גשש". הוא חושב באופן עצמאי ומחפש את המשמעות ההיסטורית. הוא מתעניין בערכים המרכזיים של ציוויליזציה נתונה.
כל זמן שההשכלה הגבוהה הייתה נתונה בידי הכנסייה, היא פעלה לפי האמת המסורתית והתאימה את הדור החדש לקבל את ערכי המערכת. המכללות היו אם כן המרכז של השמרנות. חילון האוניברסיטאות הפך את הכנסייה למוסד השמרני, ואת האוניברסיטאות למקור השפעה על שכבת העילית בחברה. השינוי שחל בכנסייה משקף שינוי לצד ההסתגלות לטכנולוגיה. דמויות מפתח בטכנולוגיה של הכנסיות לקחו על עצמם את ההנהגה של קבוצת אינטלקטואלים חילונית. המודרניזציה של הכנסייה משקפת את היקף הטכנולוגיה שהפכה גם היא לחלק אינטגרלי מחיי האינטלקטואל.
תקשורת ההמונים היא פעילות משתלבת נוספת המנטרת את ההשפעות מהעולם המלומד. יותר ויותר עיתונאים הכותבים עבור העיתונים הגדולים חולקים ערכים ונטיות פוליטיות עם האינטלקטואלים הביקורתיים.
[עריכה] סוג 2: המטיף
האינטלקטואל הוא גם בוחן וגם מעריך. בפונקציה זו תפקידו של האינטלקטואל הוא לשמור על ערכי המוסר של החברה. לפני עידן התיעוש לאינטלקטואלים הייתה זכות חברתית מקודשת לפרש את חברתם. המונופול הזה נבע מערכי הכנסייה. האינטלקטואלים הראשונים של הכנסייה היו הכמרים. הכמורה האירופאית ביקרה את העולם דרך נקודת המבט הגבוהה של ערכים רוחניים. האינטלקטואלים החופשיים לקחו על עצמם את תפקיד הפיקוח. באירופה התפתחות זו נקשרה היטב עם רעיונות הרנסאנס.
קטגוריה זו של מבקרים חדשניים התמקדה בביקורת על התרבות ועל החינוך. כלומר, המטיפים לקחו על עצמם לדאוג שהחברה תמלא אחר ערכים בסיסיים מוסכמים. כאשר הופגן כלפיהם כוח מוגזם הם נטו כקבוצה להיות מוקסמים ממנו, והעריצו מנהיגים בעלי קסם אישי שאיתם יכלו להזדהות.
[עריכה] סוג 3: המשמר
המשמר הוא לרוב בעל תפקיד לשמר את המסורת שעוזרת לשמור על המסגרת הלגיטימית של הסמכות. בתרומתו למערכת השימור הופך האינטלקטואל לחלק ממערכת התרבות, ומעודד את "הערך הלאומי", לפי וובר. עליהם להסביר את ידע העבר לחברה הנוכחית, וכוחם נשען על היכולת לספר את סיפורו של הגורל האנושי. הם משלבים במהותם את כלל התכונות של חברתם - האינטלקטואל מסוג זה הוא חלק מהממסד.
[עריכה] סוג 4: המשגיח
בעקבות המהפכה התעשייתית נוצר צורך בנושאי משרה חדשים שימלאו את התפקידים הביורוקרטיים.
תפקיד האינטלקטואלים הוא לשמור על הפעילות התקינה של החברה. בפונקציה זו האינטלקטואל ממלא תפקיד של פרופסיה ביורוקרטית. גם כאן תפקידו לשמור על הפעילות התקינה של החברה, אבל להבדיל מהמשמר או מהמטיף כאן הכוונה לשמירה טכנית-ביורוקרטית, ולא לשמירה ערכית.
[עריכה] לקריאה נוספת
- פול ג'ונסון, אינטלקטואלים, הוצאת דביר, 1996.
- שלמה זנד, האינטלקטואל, האמת והכוח - מפרשת דרייפוס ועד מלחמת המפרץ, הוצאת עם עובד, 2000.
