הנובר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מיקום הנובר במפת גרמניה

בית העירייה החדש של הנובר

הנובר או האנובר (גרמנית:Hannover, להאזנה (מידע · עזרה), ההטעמה על ההברה האמצעית) היא עיר גרמנית המהווה את בירתה של מדינת סקסוניה התחתונה.

אוכלוסייתה מונה, נכון לשנת 2005, כ-520,000 נפשות. הנובר היא העיר ה-11 בגודלה בגרמניה, היא המרכז התעשייתי והמסחרי העיקרי של צפון גרמניה, ומשמשת גם כמרכז קונגרסים וכנסים בינלאומיים. זוהי עיר תעשייתית ומסחרית משגשגת ועשירה, שאינה נחשבת כעיר תיירותית, ואין בה ריבוי אתרי תיירות.

מדי שנה בחודש אפריל מתקיימת בעיר "תערוכת הנובר" (Hannover Fair) [1] המציגה טכנולוגיות חדשניות של מיכון תעשייתי, בהשתתפות כ- 60 מדינות. תערוכה חשובה יותר כיום היא תערוכת סביט שהתפצלה מתערוכת הנובר ומשתמשת באותם המתקנים ומתקיימת מדי חודש מרץ.

בעבר הייתה הנובר בירת ממלכת הנובר הגרמנית, והיא המקור לבית הנובר שבמשפחת המלוכה הבריטית.

הנובר נהרסה כליל בהפצצות בעלות הברית במלחמת העולם השנייה, ושוחזרה על ידי הממשל הגרמני לפרטי פרטים.

[עריכה] היסטוריה

העיר הנובר נוסדה בימי הביניים על גדת הנהר ליין (משמעות השם המקורי, Honovere הייתה ככל הנראה "גדה גבוהה", אף כי הנושא נתון לוויכוח). הנובר הייתה כפר קטן של מפעילי מעבורת ודייקים והפכה לעיר גדולה יחסית במאה ה-13. במאה ה-14 נבנו הכנסיות העיקריות של העיר, וכן הוקמה חומת העיר ולה שלושה שערים לאבטחת העיר. בשנת 1636 החליט האלקטור של קלנברג להעביר את מקום מגוריו להנובר. השושלת שינתה את שמה והפכה לאלקטורט של הנובר (בית הנובר), אשר צאצאיו יהפכו מאוחר יותר למלכים של בריטניה הגדולה (ולאחר 1801 - מלכי הממלכה המאוחדת). הראשון שבהם היה ג'ורג' הראשון שטיפס אל כס המלכות הבריטי ב-1714. שלושה מלכי בריטניה היו באותו אלקטורט נסיכי הנובר. צאצאיו בדורות הבאים הפכו להיות המונארכים של 16 מדינות ברחבי העולם בתקופת חבר העמים הבריטי. הצאצאית המוכרת ביותר החיה כיום היא אליזבת השנייה מלכת הממלכה המאוחדת. בשנים 1714-1837 בשנים בהם אותם שליטים שלטו הן בבריטניה והן בהנובר, המלך ביקר בעיר לעתים רחוקות. למעשה במהלך תקופתם של שלושת המלכים המשותפים האחרונים (1760-1837) התקיים רק ביקור אחד - של ג'ורג' הרביעי ב-1821. בדרך כלל יוצג המלך בהנובר על ידי משנה למלך. במהלך מלחמת שבע השנים ב-26 ביולי 1757, הקרב על האסטנבק התרחש סמוך לעיר. הצבא הצרפתי הביס את צבא המשקיפים ההנוברי, והדבר הוביל לכיבושה של הנובר.

לאחר שנפוליאון כפה את ועידת ארטלנבורג (ועידת אלבה) ב-5 ביולי 1803, הוצבו בהנובר כ-30 אלף חיילים צרפתים. הוועידה גם קבעה כי צבאה של הנובר יפורק וכתוצאה מכך היגרו חיילים רבים מהנובר לבריטניה והקימו שם את הלגיון הגרמני של המלך, שהיה הצבא הגרמני היחיד שנלחם במלחמות נפוליאון נגד הצרפתים. מאוחר יותר הם שיחקו תפקיד חשוב בקרב ווטרלו ב-1815. קונגרס וינה ב-1814 שידרג את האלקטורט של הנובר בחזרה למעמד של ממלכה. עיר הבירה הנובר הורחבה גם לצדו המערבי של נהר הליינה והיא המשיכה לגדול מאז. בשנת 1837 הגיע לסיומו השלטון המשותף של מלכי בריטניה והנובר, כאשר הוריש ויליאם הרביעי את כסאו בממלכה המאוחדת לאישה (המלכה ויקטוריה), ואילו כתר הנובר יכול היה לעבור בירושה רק לזכרים. הנובר עברה לאחיו של ויליאם הרביעי, ארנסט אוגוסטוס כממשיך השושלת, והממלכה שרדה עד 1866, כאשר הנובר, למרות ניצחונה בקרב לנגנסאלזה נגד פרוסיה סופחה לפרוסיה. לאחר הסיפוח התנגדו תושבי הנובר למשטר הפרוסי. למרות זאת, המשיכה העיר לגדול עד מלחמת העולם השניה כאשר שני שלישים משטחה הופגזו והפכו לעיי חורבות. לאחר המלחמה נסגר המעגל במידת מה כאשר העיר הפכה לחלק מאזור הכיבוש הבריטי של גרמניה, והפכה לחלק מהמדינה החדשה - סכסוניה התחתונה ב-1946.

[עריכה] גני הרנהאוזן

גני הרנהאוזן [2] בעיר הנובר נחשבים לקומפלקס הגנים הגדול ביותר בגרמניה. גנים אלה קישטו בעבר את מעון הקיץ של המלכים לבית הנובר. הגן המרכזי, המכונה "הגן הגדול" (Großer Garten) הכולל פארק בסגנון צרפתי, תיאטרון פתוח, מבוך ומזרקת המים מרשימה בגודלה, המתיזה מים לגובה של 82 מטרים. בגני הרנהאוזן נמצאים גם גנים בוטניים (Berggarten), בהם נמצאת חממה שנבנתה כבר בשנת 1666 עבור החצר הנסיכותית. בגני הבוטניים של גני הרנהאוזן נמצאים יותר מ- 2,500 סוגים של סחלבים וקקטוסים. אחד הגנים המפורסמים הנוספים הוא גן גיאורג (Georgengarten) שנוצר במאה ה- 19 בשיטה של הגנים הרומנטיים האנגליים. במרכז הגן נמצא ארמון ואלדמודן (Wallmoden), שבו נמצא מוזיאון המוקדש לתערוכת קריקטורות ולאיורים של חלוץ הקריקטורות, וילהלם בוש, יוצר סיפורי "מקס ומוריץ", שהתגורר בהנובר.