יורש עצר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יורש עצר במונרכיה הוא הנסיך או הנסיכה המיועדים להיות המלך (או המלכה) בבוא העת, בין עם פטירת המלך המכהן ובין עם פרישתו מסיבות של נבצרות. מבחינים בין יורש מוחלט (Heir apparent) , שזכותו למלוכה אינה ניתנת לערעור, לבין יורש מותנה (Heir presumptive), שזכותו מתקיימת רק בהיעדר יורש בעל קרבה גבוהה יותר, והמעמד ניטל ממנו עם לידתו של זה.

בממלכות אירופיות מסוימות (שבדיה, בלגיה, נורבגיה, הולנד), יורש העצר הוא הילד (בן או בת) הבכור של משפחת המלוכה.

ב-1979 אירע בשבדיה תקדים: הנסיכה ויקטוריה, בתו הבכורה של מלך שבדיה קרל השישה עשר גוסטב, הוכתרה עם לידתה בשנת 1977 כיורשת העצר של הממלכה. תואר זה נלקח ממנה עם לידתו של אחיה קרל פיליפ בשנת 1979. לאחר שבעה חודשים נוספים, שונה החוק השבדי , חוק המשכיות המלוכה, כך שניתן שיויון גמור בין נשים לגברים בירושת המלוכה, והתואר חזר אל הנסיכה. שבדיה היא המדינה הראשונה בעולם שיצרה שיויון כזה. נכון ל-2007 ויקטוריה היא יורשת העצר היחידה בעולם ממין נקבה.

בארצות אחרות (ספרד, הממלכה המאוחדת, דנמרק) נבחר הבן הבכור של המלך או המלכה המכהנים. בספרד, למשל, בה המלוכה עוברת לבן, שימשה בתו הנסיכה של אלפונסו השנים עשר, מריה דה לאס מרסדס בת ה-5, כמלכה בפועל, משום שלאביה לא היו בנים במותו. אמה, שהייתה בהריון, ילדה לאחר שישה חודשים בן, שהוכתר מיד עם לידתו כמלך אלפונסו השלושה עשר.

בארצות ערב, למשל, חוקי ההמשכיות שונים, והמלך יכול למנות יורש עצר שאיננו בנו. בסעודיה, למשל, נבחר המלך ח'אלד ליורש עצר עוד בשנת 1965, למרות שלא היה בנו של המלך פייצל, אלא אחיו למחצה. ח'אלד עלה לשלטון עם ההתנקשות בחייו של פייצל. הוא נבחר ליורש עצר אף על פי שלא היה האח המבוגר ביותר, ולפיכך לא אמור היה לקבל את הכתר; סירובו של אחיו הבכור מוחמד בן עבד אל-עזיז הקנה לו את המלוכה. ח'אלד מצדו מינה כיורש עצר את אחיו הצעיר פהד.

בירדן היה הנסיך חסן, אחיו של המלך, יורש העצר במשך עשרות שנים. טרם מותו בשנת 1999 נטל ממנו המלך חוסיין את התואר, ומינה את בנו הנסיך עבדאללה, ליורשו. עבדאללה מצדו מינה את אחיו חמזה ליורש העצר, ונטל ממנו תואר זה ב-2004 מבלי למנות מחליף.

ישנן מדינות בהן יורש העצר מקבל גם תואר אצולה. למשל הנסיך מוויילס (בריטניה) ונסיך אסטוריאס (ספרד).