יהודה בן חזקיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהודה בן חזקיה, הידוע גם כ"יהודה הגלילי", היה מנהיג כת דתית יהודית בסוף תקופת בית שני , אשר מרדה נגד האימפריה הרומית. הקבוצה מכונה כיום בשם הפילוסופיה הרביעית , והתפתחה מאוחר יותר לתנועת הסיקריקים. התנועה תמכה בפעולות אלימות כנגד הרומאים כמו גם נגד מתנגדיה הפוליטיים מקרב היהודים.
הזיהוי של יהודה בן חזקיה (המוזכר במקומות מסוימים) עם יהודה הגלילי (ממקומות אחרים) הוא נסיבתי, בשל אופי המקורות מאותה תקופה, אך מקובל כיום במחקר.
מרבית המידע על יהודה בן חזקיה מסתמך על רשימותיו של יוסף בן מתתיהו, אשר מטבע הדברים מוטות פוליטית. זה מתאר את יהודה כמשיח שקר, אשר ראה עצמו כמלך היהודים.
יהודה עורר מרד בציפורי בשנת 4 לפנה"ס אחרי מותו של המלך הורדוס, הוא הצליח לבצע פשיטה מוצלחת על מחסני הנשק של הצבא ולחמש את לוחמיו אולם הובס על ידי צבאו של נציב סוריה פובליוס קווינקטיליוס וארוס שהחריבו את ציפורי. למרות התבוסה הצליח יהודה להימלט ולהציל את חייו.
על-פי הדיווחים, בשנת 6 לספירה לערך יהודה הופיע שוב בגמלא וחבר לפרושי בשם צדוק, והחל לארגן מרד נגד מפקד אוכלוסין, אשר היה אמור להיות בסיס למס גולגולת שהנהיג קוויריניוס. השניים טענו כי המיסוי הינו כשעבוד העם לעבדות. במהלך המרד, אסף יהודה הקנאי כאלפיים לוחמים סמוך לציפורי (שהייתה בירת הגליל), אשר הובסו בידי הרומאים; ציפורי נחרבה כליל ותושביה נמכרו לעבדות.
רבן גמליאל הזקן מזכיר אותו כמשיח שקר.
יוספוס לא מזכיר את גורלו של יהודה, אך מעיר ששני בניו הוצאו להורג בצליבה בידי טיבריוס יוליוס אלכסנדר בשנת 46 לערך. גם לאחר מותו המשיך להשפיע על הלכי הרוח.
בין צאצאיו היה מנחם בן יהודה, שהיה מנהיג הקיצונים בתקופת המרד הגדול (ונחשב אף הוא למשיח שקר) ומנהיג הסיקריקים אלעזר בן יאיר, שהתפרסם כמנהיג הקבוצה שהתבצרה במצדה.
