וראנגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק באי באוקיינוס הארקטי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו וראנגל (פירושונים).

_{קואורדינטות: 71°14′N 179°25′W}

המערכת הטבעית באי וראנגל
אתר מורשת עולמית
תמונת לוויין של האי וראנגל
מדינה	רוסיה
הוכרז על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2004, לפי קריטריונים 9, 10

האי וראנגל (רוסית Остров Врангеля) הוא אי בשטח של 7,608.7 קמ"ר השוכן באוקיינוס הארקטי, בין ים צ'וקצ'י ממזרח לים סיביר המזרחי ממערב. האי הוא חלק מהמחוז האוטונומי צ'וקוטקה שבצפון-מזרח רוסיה, והוא ממוקם במרחק של כ-140 ק"מ מצפון לחופי סיביר. אורכו של האי הוא כ-135 ק"מ ורוחבו כ-80 ק"מ, והוא נחצה על ידי קו התאריך הבינלאומי. בשנת 2004 הכריז ארגון אונסק"ו על כל שטחו של האי יחד עם האי גרלד ששטחו 11.3 קמ"ר והמרוחק ממנו כ-60 ק"מ לכיוון מזרח כעל אתר מורשת עולמית. בנוסף נכלל בהכרזה שטח של 11,543 קמ"ר מהים הסובב את האיים, וסך השטח המוכרז הוא 19,163 קמ"ר.

[עריכה] גאוגרפיה

נופו של וראנגל הררי ושרשראות ההרים הגבוהות בו מרוכזות בחלקו הדרומי ונמתחות לרוחבו, ממזרח למערב. קבוצת הפסגות המרכזית מגיעה לגבהים של מעל ל-1,000 מטר, וההר הגבוה באי הוא הר סובייטסקאיה הנישא לרום של 1,096 מטר. בצידם המערבי והמזרחי של ההרים משרעות רמות נמוכות יותר, ואילו בצידו הצפוני, ובמידה פחותה ממנו - גם בדרומי, משתרעים מישורי טונדרה. האי לא כוסה בקרחונים במהלך תקופת הקרח האחרונה, עובדה ששמרה על נופו כפי שהתעצב כתוצאה מתהליכים גאולוגיים. דבר זה הופך את האי ליוצא דופן בנוף הארקטי. האדמה מכוסה בקרח-עד, ושטחו של האי משלב נופי ערבה וטונדרה. ברחבי האי 1,400 נהרות ונחלים שאורכם מעל לקילומטר אחד, וכ-900 אגמים רדודים ששטחם הכולל הוא כ-80 קמ"ר, והם מרוכזים בעיקר בצפונו של האי. מימי הים המקיף את האי מצטיינים במליחות נמוכה וברמה גבוהה של חמצן, דבר התורם לעושר הביולוגי בהם.

[עריכה] אקלים

האי מושפע מגושי אוויר פסיפיים וארקטיים, דבר המביא לרוחות חזקות הנושבות בו ולתופעה של מערבולות רוח דמויות ציקלון. עוד שוררים באי תנאי ערפל לעתים מזומנות. תנאי מזג האוויר על האי משתנים ממקום למקום באופן קיצוני, ומרכזו ודרומו חמים מצפונו, אך תחנת המדידה המטאורולוגית היחידה נמצאת בכפר אושקובסקוייה. משך כל השנה אין טמפרטורות המינימום הממוצעות עולות מעל 1°C ובשיא החורף הם מתקרבות ל-30°C-. טמפרטורות המכסימום הממוצעות עולות מעל לנקודת הקפיאה אך ורק בין החודשים יוני וספטמבר, וגם אז הן אינן חורגות מ-6°C בממוצע. כמות המשקעים מסתכמת ב-179 מ"מ לשנה.

בשנים האחרונות תועדו באי אירועי מזג אוויר קיצוניים במידה רבה מבעבר, עלייה כללית של הטמפרטורות וריבוי משקעים בעונות הקיץ. כמו כן הפשרת מדף הקרח הימי באביב מתרחשת מוקדם יותר וקפיאת מי הים בסתיו מתאחרת. כל התופעות האלה עולות בקנה אחד עם שינויי האקלים שניצפו בכל האזור הארקטי. השינויים בגודלו של מדף הקרח ומשך קפיאת מי הים צפוי להשפיע על דובי הקוטב והניתבנים, התלויים במדף הקרח לשם תזונה.

להלן נתוני מזג האוויר בתחנת המדידה באי:

מזג אוויר בוראנגל
חודש	ינו	פבר	מרץ	אפר	מאי	יונ	יול	אוג	ספט	אוק	נוב	דצמ	שנה
טמפרטורה יומית מקסימלית ממוצעת (C°)	19.2-	21.1-	19.8-	13.3-	4.1-	3.0	5.3	4.5	0.8	5.4-	11.9-	18.1-	8.2-
טמפרטורה יומית מינימלית ממוצעת (C°)	26.7-	28.6-	27.6-	21.2-	9.8-	1.5-	0.6	0.2	2.9-	10.2-	18.0-	24.7-	14.2-
משקעים (מ"מ)	16	9	9	8	8	13	23	28	22	15	17	11	179
מקור: http://pogoda.ru.net/climate/21982.htm

[עריכה] היסטוריה

באי נתגלו ממצאים פרהיסטוריים של התיישבות אנושית אשר התקיימה בו לפני כ-4,000 שנים ויותר. האי נקרא על שם החוקר פרדיננד פון וראנגל (Ferdinand von Wrangel) אשר חיפש אותו בלא הצלחה בין השנים 1820-1824 בעקבות אגדות עם צ'וקצ'יות ודיווח של קוזאק בשם אנדרייב שטען כי הגיע אליו ב-1764. בשנת 1849 נחת הנרי קלט באי גרלד אותו קרא בשם "הרלד". לאחר מכן הוא הבחין באי נוסף, אך לא הגיע אליו. באוגוסט 1867 הגיע צייד לוויתנים אמריקאי בשם תומאס לונג כדי 15 מילין מהאי והוא זה אשר העניק לו את שמו.

הנחיתה הידועה הראשונה על האי התרחשה ב-12 באוגוסט 1881 כאשר הספינה האמריקאית קורווין (Corwin) הגיעה אליו, ואנשיה תבעו בעלות אמריקאית על האי. ב-1911 הגיעה קבוצה ראשונה של רוסים לאי וב-1914 שהו בו ניצוליה של ספינה טרופה קנדית, עד שחולצו לאחר 9 חודשים. ב-1924 הקימה ברית המועצות יישוב על האי וזה ניצב בו עד היום. במלחמת העולם השנייה נשלחו אל האי שבויי מלחמה גרמנים וחיילים רוסיים מכוחותיו של אנדריי ולאסוב שנלחמו לצד גרמניה הנאצית. אחד מהם שהיגר מאוחר יותר לישראל טען כי בשנת 1962 ראה במקום את ראול ולנברג^[1].

[עריכה] החי והצומח

בשל התנאים הטופוגרפיים המגוונים באי, מיקומו וההיסטוריה שלו, קיים בו מגוון ביולוגי גדול יחסית לאזור הארקטי. האי הוא שריד לגשר היבשה שכיסה את ים ברינג בתקופת הקרח של הפליסטוקן, והוא היה למקלט לבעלי חיים מתקופה זו כאשר לא קפא בתקופת הקרח האחרונה. בשל מיקומו מצויים בו בעלי חיים שמקורם הן באמריקה והן באסיה. באי נסקרו 417 מינים ותת-מינים של צמחים וסקולריים, ריכוז כפול ממה שניתן למצוא באזורי טונדרה ארקטיים בעלי שטח דומה. 23 ממינים אלה הם אנדמיים לאי. עוד כוללת הפלורה באי 331 מיני טחבים ו-310 מיני חזזיות.

האי הוא יעדם הצפוני של מינים רבים של ציפורים נודדות, וחיים בו מינים שונים של עופות ימיים כמו שחפים, אווזים, ברווזים ועוד. היונקים כוללים שני מיני למינג שבניגוד לקרוביהם על היבשה, אינם חווים תנודות קיצוניות באוכלוסייתם. לפי ממצאים פליאונטולוגיים חיו באי כבשי המושק ואיילי הצפון בסוף הפליסטוקן ולאחריו, אך נעלמו לאחר מכן. בשנות הארבעים של המאה ה-20 שוב הובאו איילי צפון אל האי מסיבות כלכליות ובשנות השבעים הובא אליו כבש המושק מקנדה. דבר זה הביא למרעה יתר ולהפרת האיזון הטבעי באי. עוד שוכנים באי שועלי שלג, ובעבר שכנו בו זאבים אך אלה הושמדו במצוות השלטונות, וכדי לאפשר לאיילי הצפון להתפתח במקום. עוד נמצאו באי שרידי ממותות שתוארכו לשנת 2000 לפנה"ס, ואלה השרידים המאוחרים ביותר שנתגלו עד היום בעולם כולו. היונקים ימיים במימי החופים כוללים את הדולפין ואת הלוויתן האפור.