הר חרמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הר חרמון
החרמון הישראלי המושלג, כפי שהוא נראה מפסגת הר בנטל
גובה	2,814 מטרים. כיפה ממערב למצפה שלגים בגובה 2,236 מטרים היא הנקודה הגבוהה בישראל
מיקום	הגבול בין סוריה ולבנון. החרמון הישראלי בגבול בין ישראל וסוריה
רכס הרים	מול הלבנון
מסלול ההעפלה הקל	דרך עפר, צעידה
קואורדינטות	33°24′0″N 35°51′0″E

הר החרמון המושלג באתר הסקי

גולשים באתר הסקי

הר החרמון המושלג - מבט מעמק החולה

החרמון וברכת רם

הר חרמון (ערבית: جَبَل الشَّيْخِ, גַ'בַּל אַ-שַּיְח) הוא ההר הגבוה ביותר בישראל. שטחו של החרמון מחולק בין לבנון, סוריה וישראל. פסגת ההר היא בגובה 2,814 מטרים מעל פני הים ונמצאת על הגבול בין סוריה ולבנון כ- 14 ק"מ מצפון מזרח למוצבי ההר הישראליים. גובהה של הנקודה הגבוהה ביותר שבתחומי ישראל הוא 2,236 מטרים מעל פני הים, וזוהי הכיפה שממערב למצפה שלגים שגובהו 2,224 מטרים מעל פני הים, מצפון-מזרח לרכבל העליון שבאתר הסקי.

[עריכה] פסגת ההר

בתנאי ריאות טובים ניתן לראות מפסגת החרמון למרחק של 150 ק"מ. צבי אילן סייר בשיא החרמון ב-19 יוני 1974, בטרם נמסר לכוח משקיפי החירום של האו"ם. אילן מחלק את פסגת ההר לשלושה שיאים שגובהם דומה וביניהם עמק בשם "אל-דר". מהשיא הצפון-מערבי יש תצפית לבקעת הלבנון, הרי הלבנון עד הים התיכון. מהשיא הצפוני-מזרחי יש תצפית לעבר קַ‏טָ‏נַה‏ ודמשק וכן לעבר הבשן הגולן, הגלעד והגליל. מהפסגה (גובהה 2814 מטר) יש תצפית היקפית.

אילן מצא את שרידי המקדש שצ'ארלס וורן מההקרן לחקר ארץ ישראל כתב עליהם בביקור בשנת 1869. המקדש, הבנוי מאבני גזית גדולות, נמצא מדרום-מזרח לצוק וממדיו 11 מטר על 10 מטר. בצד המזרחי של הצוק מצוי כוך קטן דמוי מערה ועליו כתובת ערבית משנת 1934. על ההר מצא אילן חרסים מהתקופה ההתקופה ההלניסטית וההתקופה הביזנטית. נמצאו גם מעט חרסים אחדים מתקופת הברזל.

[עריכה] השם

השם "חרמון" מופיע כבר בתורה בספר דברים פרק ג' פסוק ט': "צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ־לוֹ שְׂנִיר". ההר מוזכר במקרא גם בשמות שיאון (דברים ד' מ"ח,נתינת הארץ לב"י) וחרמונים.

מקור שמו "חרמון" בשורש חרם אשר הוראתו מקום קדוש. ההר נחשב כמקום קדוש, כפי שמעיד עליו השם בעל חרמון. האמורים הקימו לרגליו מקדש לבעל גד, אשר נקרא על שם ההר: "חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְכָל־הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי, וְהַחִוִּי, יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן, עַד לְבוֹא חֲמָת׃" (שופטים, פרק ג' פסוק ג').

לפי הספר החיצוני חנוך א מקורו בשבועת בני האלים והחרמתם (התחייבותם בשבועה) לשאת נשים מבנות האדם: "וַיְהִי כִּי־רַבּו בְנֵי־הָאָדָם בַּיָּמִים הָהֵם וּבָנוֹת יָפוֹת וְנָאוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם׃ וַיִּרְאוּ אוֹתָן הַמַּלְאָכִים בְּנֵי־הַשָּׂמַיִם וַיַּחְמְדוּ אוֹתָן וַיְדַבֵּר אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ לְכָה נִבְחֲרָה־לָּנוּ נָשִׁים מִבְּנוֹת הָאָדָם וְנוֹלִידָה־לָּנוּ בָנִים׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שַׁמְחֲזַי וְהוּא נְשִׂיאָם יָרֵאתִי פֶּן־תְּמָאֲנוּ לַעֲשׂוֹת אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה וְהָיִיתִי אֲנִי לְבַדִּי נוֹשֵׂא הֶעָוֹן הַגָּדוֹל׃ וַיַּעֲנֻהוּ כֻלָּם וַיֹּאמְרוּ הִשָּׁבַע נִשָּׁבַע כֻּלָּנוּ וְהִתְקַשַּׁרְנוּ בְחֵרֶם כֻּלָּנוּ בֵּינוֹתֵינוּ לְבִלְתִּי סוּר מִן־הָעֵצָה הַזֹּאת וּבָהּ נַעֲשֶׂה אֶת־הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה׃ אָז נִשְׁבְּעוּ כֻלָּם יָחַד וַיִתְקַשְּׁרוּ בֵינֵיהֶם בְּחֵרֶם׃ וַיִּהְיוּ כֻּלָּם מָאתַיִם מַלְאָך וַיֵּרְדוּ בִימֵי יֶרֶד עַל־רֹאשׁ הַר־חֶרמוֹן וַיִּקְרְאוּ לָהָר חֶרמוֹן כִּי בוֹ נִשְׁבְּעוּ וְהֶחֱרִימוּ בֵינֵיהֶם׃" (חנוך א', פרק ו' פסוקים א'-ו').

[עריכה] גאוגרפיה

הר החרמון הוא רכס צר וארוך, חלק מרכס הרי מול הלבנון. כיוונו של רכס החרמון מדרום מערב לצפון מזרח. אורכו כ- 60 ק"מ. ישראל מחזיקה רק כ־70 קמ"ר מהחרמון, שהם 7% מהשטח הכולל של ההר (כ־1,000 קמ"ר שרובם, כאמור, בשטחי סוריה ולבנון). רוב שטחו של ההר בישראל הוא שמורת חרמון - שמורת טבע. ארבעה יישובים שוכנים על הר החרמון בחלקו הישראלי: שני יישובים יהודיים - נווה אטיב ונמרוד, ושניים דרוזים - מג'דל שמס ועין קיניה.

מאזור מוצבי החרמון יורדות שלוש שלוחות לכיוון עמק החולה:

כתף שיאון (הר דב) - אחת הפסגות מכונה בשם הר בין הבתרים ובה לפי אחת מהמסורות התקיימה ברית בין הבתרים. לפי אחת מהמסורות היהודיות ולפי המסורת המוסלמית כשאברהם אבינו חזר לארץ, מאזור דמשק, אחרי מלחמת ארבעת המלכים בחמשת המלכים. הוא עבר בחרמון ושם נאמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת (ספר בראשית).

מאז שנות ה- 70 של המאה ה- 20, כאשר ארגוני המחבלים תפסו את ההר והקימו שם את הפתחלנד ועד היום, האזור רגיש מאוד מבחינה ביטחונית ובמשך רוב התקופה היו בו תקריות גבול רבות.

כתף שִׂריון - במרכז.
כתף חרמון - מדרום מזרח.

נחל שיאון מפריד בין כתף שיאון לכתף שיריון. נחל גובתה מפריד בין כתף שיריון לכתף חרמון.

פסגת החרמון צופה לדמשק, במשך חלקים ניכרים מהשנה היא עוטה שלג ונראית למרחק רב.

החרמון והגולן הם אזורים גאוגרפים שונים לחלוטין. בעוד הגולן הוא מישור בזלת עליו מפוזרים הרי געש - החרמון הוא קימוט חריף של סלעי גיר. קו הגבול ביניהם הוא נחל סער.

במספר תחומים שונה אזור החרמון ומיוחד מאזורי ההר האחרים של ישראל:

מסלע - החרמון כולו הוא סלעי גיר קדומים מתקופת היורה. סלעים ששכיחותם נמוכה ביותר בשאר אזורי ההר. בדרך כלל הם גם יהיו מתחת לשכבות אחרות.

אקלים - רוב המשקעים היורדים על ההר הם שלגים. על ההר מנשבות רוחות חזקות מאוד במשך כל השנה. הטמפרטורה על ההר נמוכה ביותר ובמשך רוב החורף היא סביב נקודת הקיפאון.

עיצוב הנוף - ברוב אזורי הארץ עיצוב הנוף נעשה בעיקר על ידי סחיפה. אך מאחר שבחרמון המשקעים יורדים מוצקים - אין סחיפה. הגורם המעצב את הנוף הוא ההמסה. מי המסת השלגים מחלחלים לתוך ההר וממסים את הסלע בפעולה הידועה בשם קרסט. מי ההפשרה יוצאים במעיינות גדולים למרגלות החרמון, על ההר עצמו אין מקורות מים.

[עריכה] פלורה ופאונה

צומח - צמחיית ההר מתאימה להרים גבוהים. ידועה תופעת החיגור לפי גובה. בכל גובה גדלים צמחים שמתאימים לתנאי האקלים באותו הגובה. כך שבחלק הגבוה (מעל 1,800 מטר) כבר אין כלל עצים אלא רק עשבוניים ושיחים נמוכים. צומח זה נקרא צומח כרקוצי או בלועזית צומח טרגקנטי. עקב גובהו של ההר הגידול והפריחה מתחילים בראש ההר באוגוסט, במקום באביב (בחודש מרץ באזורים הנמוכים יותר). בהר הבתרים ישנם עצי אלון מצוי מהגדולים בארץ, בעמק דובדבן גדלים שיחי דובדבן הבר.

חי - בין הציפורים נמצא אירניה, סיטת הצוקים, ירגזי החרמון וסלעית אירופית. ישנם מינים רבים של פרפרים, מהם 23 ייחודיים לשמורת החרמון ואינם נמצאים במקומות אחרים בארץ. מבין החלזונות נמנה את החביונית המזרחית וחשופית מוארכת שאינם חיים מדרום לחרמון. בין הזוחלים יש נחש ארסי (צפע החרמון) ונחשים לא ארסיים (כרכן הקרינים ושלון הקולר) המיוחדים לאזור. בין הלטאות ניתן למנות את לטאת החרמון ושממית החרמון, שהיא מין אנדמי לחרמון. בעבר חיו בחרמון פרטים של דב סורי אך האחרון מהם ניצוד בשנת 1917. בימי הצלבנים ניצודו אחרוני האריות שחיו בחרמון.

[עריכה] שמורת חרמון

שמורת חרמון נמצאת בצפון רמת הגולן הוכרזה כשמורת טבע ב-6 בדצמבר 1974, והיא נחשבת לשמורת הטבע הגבוהה בארץ. שטחה 76,250 דונם. שם השמורה לפי שם ההר חרמון. שם נוסף לשמורה הוא "שמורת אתר הר החרמון". השמורה כוללת את כל שטח ההר אשר בתחום ישראל, למעט אתר הסקי, נווה אטי"ב ומצודת נמרוד.

צמחיה: עקב גובהו של ההר הגידול והפריחה מתחילים בראש ההר באוגוסט, במקום באביב (בחודש מרץ באזורים הנמוכים יותר). בהר הבתרים ישנם עצי אלון מצוי מהגדולים בארץ, בעמק דובדבן גדלים שיחי דובדבן הבר.

עולם החי: בין הציפורים נמצא אירניה, סיטת הצוקים, ירגזי החרמון וסלעית אירופית. ישנם מינים רבים של פרפרים, מהם 23 ייחודיים לשמורת החרמון ואינם נמצאים במקומות אחרים בארץ. מבין החלזונות נמנה את החביונית המזרחית וחשופית מוארכת שאינם חיים מדרום לחרמון. בין הזוחלים יש נחש ארסי (צפע החרמון), ולא ארסיים (כרכן הקרינים ושלון הקולר) המיוחדים לאזור. לטאת החרמון ושממית החרמון - מין אנדמי לחרמון. בעבר חיו בחרמון פרטים של דב סורי אך האחרון מהם ניצוד בשנת 1917. בימי הצלבנים ניצודו אחרוני האריות שחיו בחרמון.

ישנם אתרים רבים בתחומי השמורה:

ביר א-צבא - יישוב קדום
בקעת מן - בקעה באזור כתף חרמון
ברכת נקר - ברכה עונתית
העיר האבודה - אתר קדום
הר אגס - פסגה בכתף שיאון
הר בין הבתרים - אתר קדוש - לפי המסורת כאן התקיים מעמד ברית בין הבתרים
הר כחל - פסגה בשלוחה המרכזית של דרום החרמון
חוות מע'ר שבעא - שתי חוות קדומות
כתף שיאון - שלוחתו המערבית של דרום החרמון
מצפה בולען
מצפה הר דוב - תצפית לכוון מערב
מצפה רמתא - תצפית לצור בצפון, לקרן כרמל בדרום
נחל גובתה - מתחיל בהר חבושית ונשפך לנחל חרמון סמוך לעין פמיאס
נחל גלשון - אפיק הנשפך לנחל גובתה
נחל זבדים - תחילתו ליד כפר רמתא ונשפך לנחל שיאון
נחל סנאים - אפיק הנשפך לנחל שיאון, לידו יישוב קדום
נחל ערער - ראשיתו ליד התחנה התחתונה של אתר הסקי, נשפך לנחל שיאון
נחל שיאון - ראשיתו ליד מוצב החרמון הסורי, נשפך לנחל חרמון
עמק בולען - עמק המורכב מקבוצת דולינות גדולות
עמק דובדבן
עמק שנונים - עמק ובמרכזו ברכת שנונים
מצודת נמרוד - שרידי מצודה ערבית, צלבנית וממלוכית
שיח' עת'מן אל-ח'זורי - קבר וחורשה הקדושים לדרוזים

[עריכה] החרמון במלחמה

החרמון נכבש מסוריה על ידי כוח של צה"ל שהונחת ממסוקים בתום מלחמת ששת הימים. במקום הוקם מוצב מבוצר - מוצב החרמון, שנועד לתת התראה ומידע לחיל האוויר, ולאגף המודיעין.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים כבשו הסורים את המוצב (ראו: הקרב על החרמון (1973)), ושבו חלק ניכר מהחיילים ששהו בו. חלק אחר של החיילים הצליחו לברוח בחסות החשכה. נסיון ראשון לכבוש חזרה את מוצב החרמון נעשה ב-8 באוקטובר על ידי כוח של חטיבת גולני. הניסיון נכשל בעיקר בגלל מחסור בלוחמים וקיבל הוראה לסגת. לקראת סוף המלחמה נעשה מבצע משולב לכיבוש החרמון על ידי חטיבת גולני שטפסה במעלה ההר לכיבוש המוצב הישראלי וכוח משולב של חטיבה 226, חטיבת צנחנים במילואים, אשר הונחתה ממסוקי יסעור וכבשה מאחור את ה"חרמון הסורי". לכוח של גולני היו אבידות כבדות, וביקורת רבה הוטחה בצה"ל על הדרך שבה חטיבת גולני נלחמה בחרמון. בעקבות קרב זה קיבל החרמון את הכינוי "העיניים של המדינה".

לאחר המלחמה, הועבר "החרמון הסורי" לשליטת האו"ם.

הגבול בין ישראל לסוריה באזור החרמון נחשב לגבול שקט, אף יותר מהגבול השקט יחסית של רמת הגולן. עם זאת, ב-3 ביולי 1991 נהרג בחרמון חייל מילואים בחדירת חוליה של מחבלים למצפה שלגים^[1] ובאוקטובר 1991 הושמדה חוליית מחבלים שניסתה לחדור דרך לבנון לחרמון למוצב ליד מצפה שלגים. באירוע נוסף, אזרח סורי חדר לישראל דרך החרמון.

[עריכה] לקריאה נוספת

מדריך ישראל החדש: אנציקלופדיה, מסלולי טיול. עורך ספי בן יוסף, כרך 2 בעריכת מנחם מרקוס. 2001. ההוצאה לאור של משרד הביטחון והוצאת כתר.
אריאל אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל מאת ד"ר זאב וילנאי, הוצאת עם עובד 1986.
תאור ארץ ישראל מאת ויקטור גרן במקור בפאריס 1868, תרגם מצרפתית חיים בן עמרם, הוצאת יד בן צבי, תשמ"ז.
כל מקום ואתר, ה'תשל"ח, משרד הביטחון ההוצאה לאור וכרטא.
עמנואל הראובני, קום התהלך בארץ.