ארץ ישראל בעת העתיקה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: ערך חלקי או בעל שם עמום. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
| היסטוריה של ארץ ישראל |
|
|
| לוח התקופות בארץ ישראל |
תוכן עניינים |
[עריכה] התקופה הכלקוליתית
כרונולוגיה: 4,000 לפנה"ס עד 3,150 לפנה"ס
התקופה הכלקוליתית היוותה מעין תקופת מעבר מהתקופה הנאוליתית אשר בה כמעט ולא התקיים עיור, לבין תקופת הברונזה המאופיינת בתרבות עירונית. האבן עדיין היוותה את חומר הגלם החשוב ביותר לכלי עבודה אך בשלב זה מתחילה להופיע תופעה של שימוש בנחושת לייצור כלים.
במהלך תקופה זו חלה התפתחות בהבנת התכונות הבסיסיות של הנחושת, סוד עיבודה (התכה וקירור), מציאת מרבצים וכרייתה מבטן האדמה.
היישובים הראשונים מתקופה זו התגלו בתחילת המאה ה־20, כאשר חוקרים מטעם האפיפיור הגיעו לאזור על מנת לחפש את חמש ערי הכיכר שנחרבו בזמן סדום ועמורה. בחפירותיהם נתגלה תל כ-5 ק"מ צפון מזרחית לים המלח (תלילאת ע'סול).
היישוב בתקופה זו לא היה מבוצר וגם לא היה גדול במיוחד. לרוב היו מספר גדול של יישובים קרובים אחד לשני, כאשר האזורים המרכזיים היו בקעת באר שבע, בקעת ערד, מדבר יהודה, רמת הגולן ועמק הירדן. ריבוי מערות הקבורה במישור החוף ומיעוטן ליד היישובים עצמם מעלה השערה כי מישור החוף היווה מין בית קברות בתקופה ההיא על אף ריחוקו היחסי מן היישובים.
הממצא החשוב ביותר מן התקופה נתגלה במה שמאוחר יותר נקרא בשם "מערת המטמון" בנחל משמר. המטמון היה טמון בכוך של מערה שיושבה בתקופה הנ"ל, עטוף במחצלת, וכלל 442 חפצים מהם 429 מנחושת. הסברה אומרת שאלו כלי הקודש של מקדש עין גדי מאותה התקופה המרוחק כ-12 ק"מ בלבד מהמקום ואשר היו בו סימנים של עזיבה מהירה אך ללא סימני הרס מכוון.
החקלאות הייתה דרך הקיום הראשית, והגידולים הנפוצים ביותר היו חיטה ושעורה. בנוסף נמצאו לראשונה גרעיני עצים כגון הרימון, הזית והתמר.
[עריכה] תקופת הברונזה
כרונולוגיה: 3500 – 1150 לפנה"ס
התקופה מתחלקת ל-4 תקופות משנה: הברונזה הקדומה, הברונזה הביניימית, הברונזה התיכונה והברונזה המאוחרת. תקופת הברונזה התיכונה מתחלקת אף היא לשתי תקופות. בתקופה זו משתמש האדם בברונזה, סגסוגת המשלבת נחושת ובדיל. הברונזה חזקה מהנחושת ולכן אפשרה יצירת כלי עבודה וכלי נשק יעילים יותר.
[עריכה] ברונזה קדומה
כרונולוגיה: 3500 - 2200 לפנה"ס
בעוד שבתקופה זו התפתח הכתב באזור המסופוטמי ומצרים, באזור א"י לא נתגלו עד כה ממצאים כתובים מן התקופה למעט מספר מצומצם של חריתות שמות מלכים מצריים. בתקופה זו מופיעה ככל הנראה המדינה הראשונה תחת שושלת מלוכנית במצרים (השושלת המלכותית הראשונה תחת שלטון נערמר). באזור הסהר הפורה מופיעות ערי־מדינה כדוגמת אור, נחור ועוד. בארץ, התקופה מתאפיינת בהתגבשות ערי־מדינה. שקיעתן של ערי מדינה אלו מסמנת את סופה של תקופה זו ומעבר חזרה לחיי נוודות.
[עריכה] היישוב
תקופת הברונזה הקדומה מתאפיינת בהופעת הערים המבוצרות (זאת למעט יריחו שהייתה ככל הנראה מבוצרת עוד בתקופה הנאוליתית) בערים כמו תענך, מגידו, ערד, תל אל פארעה ועוד, נתגלו ביצורים מרשימים. הביצורים עבים מאוד (עד 8 מ')באופן יחסי לאמצעי הפריצה שהיו אז בהישג ידם של כובשים פוטנציאליים. נראה כי לרוב לא נבנו הביצורים כיחידה אחת, אלא קטעים קטעים ושכבות שכבות. בתחילה לא נבנתה חומה בכל היקף העיר, וכן עוביה המקורי של החומה היה 3 מ' ולא 8 מ' כבזמן חורבנה.
[עריכה] ממצאים
נתגלו כלי קרמיקה אשר אפשרו לחלק את התקופה ל-4 תקופות משנה: כלי חרס צרופים באיכות גבוהה ביותר (900 מעלות במקום 700 – 500) כלי אבידוס ועוד, בנוסף נתגלו חותמות גליל כלי אבן ועוד.
[עריכה] ברונזה בייניימית
כרונולוגיה: 2200 - 2000 לפנה"ס
תקופה זו היא תקופת מעבר בין הברונזה הקדומה לברונזה התיכונה. בסוף תקופת הברונזה הקדומה ננטשו הערים והאזור נכנס לתקופה של רגרסיה (סברות שונות לסיבת תהליך זה הן שינויי אקלים , שינוי דמוגראפי של האוכלוסייה, בזיזה חוזרת ונשנית ממצרים ואף התעייפות הערים ממלחמה אחת בשנייה)
תקופת הברונזה הבייניימית מתאפיינת בכך שהאדם לא גר בערים מרכזיות אלא חי חיי נוודות. על רקע היישוב הדל בולטים בתי הקברות הרבים שנתגלו בהקשר לתקופה זו.
[עריכה] היישוב
היישוב בארץ מפוזר ולרוב התפרסו היישובים אל תוך מקומות שטרם נתיישבו קודם. הבנייה צפופה ולרוב יישובים אלה לא הגיעו אף לעשרות דונמים. אורך קיום היישובים הללו היה כה קצר עד כי לא שרד כל סימן מהם ולכן אין הם ידועים כלל.
[עריכה] ממצאים
כמה כלי עבודה נמצאו במטמונים בחברון וביריחו וכן מספר סיכות רכיסה ותכשיטים נמצאו בקברים בגולן ובגליל.
[עריכה] ברונזה תיכונה
כרונולוגיה: 2000 - 1550 לפנה"ס
בתקופה זו חוזרים בארץ ישראל אל ישיבה ביישובי קבע ולבסוף חוזרים גם הביצורים. שינוי זה מתרחש בעקבות חדירת עמים מהצפון ומסוריה אל תוך הארץ, וחזרת כוחה של מצרים העתיקה עם עליית השושלות ה־12 וה־13 בתחילת התקופה.
[עריכה] היישוב
תקופת העיור חוזרת לארץ ישראל. בין הערים המרכזיות נמנות שכם, חצור, רחוב וליש. בנוסף יש מעבר מהמערך השבטי של 3-4 שליטים בעיר לשלטון מלוכני של שליט יחיד, כפי שהתגלה בחקירת כיתבי המארות. בכתבים אלו, המחולקים לשלוש תקופות, נראה כי יחס מספר השליטים למספר הערים נמצא במגמת מתאם שלילית, כך שככל שעולה מספר הערים - יורד מספר שמות המלכים המופיעים בכתבים. בעקבות זאת, לקראת סוף התקופה, ישנן עדויות לארמונות שליטים בחצור ובמגידו.לאחר מכן מתרחשת קריסת מערכות נוספת.
[עריכה] ממצאים
לקראת סוף התקופה פורחת תעשיית התכשיטים בארץ ובהם פסלי אלות פריון שונות ותכשיטי זהב. הממצא החשוב ביותר בתקופה זו נמצא בישראל בתל עג'ול שם נמצא מלאי עצום של תכשיטי זהב, העיר כנראה נחרבה לאחר מצור בן 3 שנים על ידי יעחמס הראשון.
[עריכה] ברונזה מאוחרת
כרונולוגיה: 1550 - 1150 לפנה"ס
תקופה זו, האחרונה בתקופות הברונזה, מסתמנת בעלייתה המחודשת של מצריים עם השושלות ה-18 וה-19 ושליטתן הברורה בארץ כנען עד לירידת כוחה בסוף התקופה. במהלך התקופה כבשה מצרים בראשות אמנחוטפ את כנען, ואף נלחמה עם החיתים על השליטה בסוריה. למרות מספר מסעות מרשימים (כשהמצליח שבהם היה הראשון שבה כבש את צפון הארץ עם ניצחון מוחץ במגידו) ורשימות שלל ושבויים מפוארות, לא הצליחה מצרים לכבוש את סוריה אך ארץ כנען נשארה בשליטה מצרית עד סוף התקופה. לקראת סוף התקופה לא הצליחה מצרים לעצור התנחלות עמים בארץ, ביניהם "ישראל", עם הנזכר לראשונה בכתוב בתקופה זו, ו"גויי הים" שהגיעו כנראה מהאיים האגאים ואיי הים התיכון והפלשתים היו הקבוצה העיקרית שבהם.
היישוב העירוני עבר דלדול, יחסית לתקופת הברונזה התיכונה. ערים מרכזיות ננטשו (אולי במהלך הכיבוש המצרי של הארץ), ותושבים רבים עברו לעיירות ספר קטנות ששטחן לא היה גדול מכמה דונמים (מעטים היישובים של התקופה שעלו על 50 דונם). לרוב היישובים לא היו ביצורים (הביצורים המרשימים מהברונזה התיכונה נהרסו או הפכו ללא יעילים בזמן שהיישוב נבנה על חורבות הקודם, ובכך היה גבוה מהביצורים. כמו כן כנראה שביצורים חדשים לא נבנו כי נאסרו על ידי המצרים (הם נתפסו כהכנה למרד).
ערים מרכזיות: גזר, בית שמש, בית אל, שכם, מגידו, תענך, עפולה ובית שאן
הממצאים החומריים היו דלים יחסית בתקופה זו, אך יש לציין במיוחד פר מברונזה שנמצא בחצור, וכמה פסלי אלים שנמצאו במגידו.
תקופה זו מכונה גם התקופה הכנענית.
[עריכה] תקופת הברזל
זמן: 1150 (בקירוב) - 586 (חורבן בית ראשון)
תקופה זו מתחלקת לשתיים: תקופת הברזל I בין 1150 לבין 1000 לפני הספירה. תקופת הברזל II בין 1000 ל-586 לפני הספירה.
תחילת התקופה עומדת בסימן ירידת קרנן של המעצמות הגדולות מתקופת הברונזה המאוחרת: המצרית, חתית והמיקנית. וכניסתם של עמים חדשים, תרבויות חדשות וממלכות קטנות חדשות בתוך ארץ ישראל ובהן כמובן עם ישראל וגם הפלשתים ("גויי הים").ארץ ישראל הייתה ללא שליט וחולק רובו בין ישראל הפלשתים והכנענים שישבו בה עוד קודם. שם נוסף אך אתנו צנטרי לתקופה זו הוא "התקופה הישראלית". חלקה השני של התקופה עומד בסימן עלייתה של אשור, פחד מפני כיבוש, חורבן בית ראשון בידי בבל שהתחזקה והפכה לאימפריה של אותם זמנים וסופה בגלות בבל
[עריכה] היישוב
היישוב העירוני מתפתח והאוכלוסייה גדלה, יישובים מרכזיים מגיעים אף למאות דונמים, אך ישנם הבדלים מהותיים בין היישוב היהודי ליישוב הפלשתי בתקופה זו.
[עריכה] היישוב היהודי
השבט היהודי עובר התפתחות מרחיקת לכת. בתחילה קיימת ההתיישבות השבטית: כל שבט ישב בנחלה משלו וקבע את כלליו שלו, והשולטים בשבט היו המשפחות החזקות. לערים לא הייתה משמעות מיוחדת. במקרה של חילוקי דעות בין השבטים מי שפתר אותם היו השופטים בארץ ישראל.
באותה תקופה הערים לא היו מבוצרות, או שהיו מבוצרות בצורה דלה מחוסר ידע וכוח אדם (עבדים) לבנייה.
שלטון הממלכה המאוחדת בידי דוד ושלמה מביא לזיקה ממלכתית בעם במקום הזיקה הפטריארכלית הקודמת. כמו כן מוקמות ערים ומחוזקים ביצורים, במיוחד לנוכח התחזקות אשור.
לקראת סופה של התקופה יש סימנים של חורבן ברוטאלי, במיוחד של ישובי יהודה. חורבן זה בא במסעות השונים שערכו מלכי אשור לממלכות ישראל, יהודה והפלשתים, וכן חורבן בית ראשון בידי בבל.
ערים מרכזיות:ירושלים, חצור, גזר ובית שאן.
[עריכה] היישוב הפלשתי
אימצו את תרבותם של ערי כנען ובה שליט לכול עיר, כאשר בערים הפלשתיות לשליט אופי צבאי מובהק, ובריתות בין ערים. הערים היו מבוצרות היטב בחומות לבנים ששוקמו מתקופת הברונזה המאוחרת (3-6 מ' עובי). היה צבא סדיר לכול עיר.
ערים מרכזיות:אשקלון , אשדוד , עקרון.
[עריכה] ממצאים
מטמון של 26 ק"ג תכשיטים וחלקי מטילים מכסף בתוך חמישה פחי חרס נתגלה באשתמוע מדרום לחברון. עד היום לא ברור בדיוק מה מקורו, מה הייתה מטרתו ולמה החביאו אותו. יש שניסו לשייך אותו למשלוח מדוד לזקני יהודה (שמואל א', ל', כ"ו – כ"ח) אך המטמון הוכח כבעל תאריכים מעט מאוחרים יותר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
