מוצב החרמון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוצב החרמון הוא מוצב מבוצר של צה"ל הממוקם במפלס העליון של ההר - בכתף הר החרמון, בגובה של כ־2,200 מטרים, ומכונה בפי כלי התקשורת המוצב הישראלי (או בקיצור 'ישראלי'). במוצב קיימים מכשירים אלקטרוניים לאיסוף מודיעין אותות עבור יחידה 8200 באמ"ן. בנוסף קיים במוצב ציוד תצפית שנועד לספק מידע לחיל האוויר, בגללו זכה המוצב לכינוי "העיניים של המדינה".
לאחר מלחמת יום הכיפורים, הוקמו לצד מוצב זה, מספר מוצבים נוספים במפלס העליון, כגון 'מצפה שלגים', 'דובדבן' 'העליון' (ע"ש ההרכבל העליון) ועוד.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] מלחמת ששת הימים
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
הר החרמון נכבש מסוריה על ידי כוח של צה"ל, שהונחת ממסוקים בתום מלחמת ששת הימים.
כיבוש חלק מרכס החרמון לא נכלל בתוכניות האופרטיביות של פיקוד הצפון במלחמת ששת הימים, אך מפקד חיל האוויר, מוטי הוד, פנה לשר הביטחון, משה דיין, וביקש ממנו לתפוס את אחת הפסגות על החרמון, כדי לאפשר להקים מוצב תצפית שיצפה על הגולן ועל אגן דמשק.
יום למחרת הפסקת האש, ב- 11 ביוני 1967 , בטרם סומנו קוי הפסקת האש החדשים, הוטס במסוק כוח קטן מגדוד 13 של חטיבת גולני, וחיפש פסגה שעונה על שני תנאים: ניתן לנחות עליה עם מסוק, ואפשר לצפות ממנה על אגן דמשק. תחילה ניסו לנחות בפסגת שיא החרמון (גובה 2814 מ'), אך מכיוון שלא נמצאו תנאים נוחים לנחיתה במקום, נבחרה פסגה נמוכה יותר, הפסגה המכונה כיום מצפה שלגים (גובה 2224 מ'). כוח שמירה הוצב על פסגה זו, וכשסומן תוואי הפסקת האש, נכללה פסגה זאת בשטח ישראל, ואיתה כ-7% משטחו של החרמון. מוצב החרמון הוקם בפסגה נמוכה יותר, ועד למלחמת יום הכיפורים מוקמה במצפה שלגים תצפית יום בלבד.
[עריכה] מלחמת יום הכיפורים
-
ערך מורחב – הקרב על החרמון (1973)
ערב מלחמת יום הכיפורים, ב־6 באוקטובר 1973 שהו במוצב 57 חיילים. 14 מהם לוחמים מחטיבת גולני שאבטחו את המוצב והיתר אנשי יחידה 848 של חיל המודיעין, וכן אנשי מודיעין חיל האוויר וחיילים מחיל הקשר. תגבור הכוחות הסורים והיערכותם למלחמה היו גלויים לחיילי המוצב והם העבירו את המידע לגורמי הפיקוד. ב־6 באוקטובר, כשהסתבר כי אין מנוס ממלחמה, תוגבר המוצב בצוות תצפית ארטילרי, ובכך עלה מספר אנשי המוצב ל־60.
בשתיים בצהריים, עם תחילת המלחמה, הופגז המוצב באש תותחים וזמן קצר לאחר מכן הופצץ המוצב מן האוויר. בסביבות השעה 15:00 נחתו בקרבת המוצב ארבעה מסוקים סורים, שנשאו כל אחד 20 חיילי קומנדו (מסוק אחד התרסק על צלע ההר). חיילי הקומנדו הסורים הצליחו לכבוש את המוצב לאחר לחימה נואשת של חיילי צה"ל. 13 מחיילי צה"ל נהרגו, 31 חיילים נפלו בשבי הסורי ו־10 נחלצו. עם השבויים נמנה עמוס לוינברג, קצין בינה רשתית במודיעין אשר כונה בפי הסורים "הפרופסור היהודי" בשל הידיעות הרבות שמסר בשבי. כמו כן הצליחו הסורים להבריח מהמוצב לסוריה ציוד התראה סודי, וזאת למרות הפצצות בלתי פוסקות של חיל האוויר הישראלי על המקום.
ב־8 באוקטובר ניסה כוח של חטיבת גולני לכבוש מחדש את המוצב, אך נכשל בכך. ב־21 באוקטובר הצליחה חטיבת גולני לכבוש שוב את המוצב ("מבצע קינוח"), אך במחיר כבד של 80 הרוגים ומאות פצועים בשתי הפעולות. במקביל לפעולה זאת כבש כוח משולב של חטיבת הצנחנים וחיל ההנדסה את ה"חרמון הסורי" אשר לימים הועבר לשליטת האו"ם.
