דעת אמת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דעת אמת הוא ארגון שפועל למען "שחרור מהדת, לקידום הנאורות וההשכלה" מאז 1998. הארגון מציג סתירות, לכאורה, בין טקסטים תלמודיים לבין מסקנות מדעיות. הכלי העיקרי שבו משתמש הארגון למטרה זו הוא הפצתה של חוברת בעלת שם זהה בריכוזי חרדים: בישיבות, בכוללים ובבתי כנסת.

תוכן עניינים 1 ייסוד הארגון על ידי ירון ידען 2 אידאולוגיה 3 המאבק בין "דעת אמת" לבין הציבור החרדי 3.1 המאבק על מרכז ההרצאות הטלפוני 3.2 משפטים נגד פעילי העמותה ונגד התוקפים אותה 4 הערות שוליים 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] ייסוד הארגון על ידי ירון ידען

מייסד הארגון ומנהלו הוא ירון ידען, סיפור חייו של ידען והכרותו עם החברה החרדית מתחיל כשחזר בתשובה בגיל 17, לאחר תקופה התחתן ב"שידוך" והקים משפחה חרדית בת שבעה ילדים, בשלב מאוחר יותר של חייו יצא בשאלה וחזר להיות חילוני. בהיותו חרדי למד בישיבה בטבריה ובכולל בישוב רכסים שליד כפר חסידים. על תפקידו בכולל ברכסים חלוקות הדעות: הוא מציג את עצמו כמי שהיה ראש כולל, ואילו החרדים טוענים שהייתה לו אחריות מצומצמת על עניינים אדמינסטרטיביים בלבד, וכשביקש להיות ראש כולל נענה בסירוב, ומכאן החלה התרחקותו מהחברה החרדית^[1].

[עריכה] אידאולוגיה

הארגון טוען כי התנ"ך איננו יצירה אלוהית, אלא יצירתו של אדם, ועל כן הטקסטים אינם נצחיים וניתנים לשינוי בידי אדם. הארגון מביא בחוברותיו אסופה המאגדת את כל הסתירות בין המדע וההגיון לבין התנ"ך.

טענה נוספת היא שהמורשת היהודית עוותה במזיד במהלך שנים רבות על ידי הממסד החרדי-דתי לצרכיו הפוליטיים אינטרסנטיים. לטענת הארגון המקורות היהודיים הקלאסיים (בעיקר התנ"ך) עוותו, צונזרו ופורשו באופו מוטעה. הלקח המוסרי והתרבותי שמושאל מהם הגיע לידנו רק על ידי פרשנות לא יהודית. העיוות והצינזור, על פי הטענה, היה מכוון ובוצע בידי הממסד הרבני מאז תקופת בית שני והלאה. כך לדוגמה מייחס הארגון את אי הימצאותה של ספרות חילונית לתקופת התנ"ך, מסכתות מהתלמוד הירושלמי, הספרות הרבנית של הגאונים ועוד להעֲלמה מכוונת שנעשתה בידי אותו "ממסד"[1], בניגוד לדעות המקובלות שטוענות כי מדובר בתהליך טבעי מכיוון שאלו מסמכים וקטעים שלא היו רלוונטיים מאוד לתקופה ולא היו בשימוש ועל כן כדרך הטבע "נעלמו". עוד טוען הארגון שהיהדות הרבנית דאגה להעלמת מציאותן ההיסטוריות של כתות יהודיות שונות ובכך שכתבה גם את ההיסטוריה היהודית ולא רק את הטקסטים הקדומים שלה ואת ההלכה.

לגבי המגזר החרדי טוענת העמותה כי מדובר במגזר פונדמנטליסטי ופרימיטיבי שלא תורם לחיים ולחברה במדינת ישראל. הארגון גורס כי על פי "מודלים דמוגרפיים" האוכלוסייה החרדית תהווה מבחינה מספרית את רוב האוכלוסייה היהודית בישראל, ועל כן היא שמה לה למטרה להפיץ את רעיונותיה בקרב האוכלוסייה החרדית.

"דעת אמת" מתיימר לפתח שיטת פרשנות ייחודית "מדעית הומניסטית" ליהדות ומקורותיה. פרשנות שלטת בחוברות שאותן מחלקת העמותה. לדברי הארגון, את החוברות כותבים תלמידי חכמים הבקיאים במקורות היהודיים.

על פי אתר הארגון מטרתה של העמותה, החל משנת 2002, היא "להגיע לכל תושבי מדינת ישראל עם תוכנית רפורמות אזרחיות מעמיקה ונרחבת, שתעודד, בין היתר, את פיתוחה של התרבות הליברלית ואת ההתחדשות החברתית".

[עריכה] המאבק בין "דעת אמת" לבין הציבור החרדי

פעילותה של "דעת אמת" יוצרת חיכוכים אין ספור וכעס רב עם הקהילה החרדית שהגיעו לכמה וכמה התפרצויות שסופן בכתב אישום שהוגש נגד הארגון. על פי אתר האינטרנט "חופש", שבו כותב ידען, חברי הארגון נהגו להתכנס בכל יום ראשון בשעה 19:45 בכניסה לרחוב רבי עקיבא (המנהג נפסק עם תחילת המשפט נגד פעילי העמותה - ראו להלן) ולהיכנס לחלוקת חוברות וחומר אחר של העמותה לתושבים. המאבק הולך ולובש צורה של מאבק על ה"חופשים" בדמוקרטיה - ידען טוען שיש לאפשר לארגונו לפעול בשם חופש הביטוי, לעומתו טוענים החרדים שפעילותו של הארגון פוגעת בפרטיות ובחופש הדת.

[עריכה] המאבק על מרכז ההרצאות הטלפוני

ב-2001 השיקה "דעת אמת" "מרכז הרצאות טלפוני" עבור הציבור החרדי ופרסמה אותו בקרבו. הקו החדש הופעל על גבי רשת מירס. על פי טענת ירון ידען כעבור שלושה ימים ניתקה החברה את הקו. ידען מספר כי החברה נימקה את עצמה בתואנה של לחצים מטעם הציבור החרדי. בעקבות כך פנה ידען ליו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת ובסיכום אתו שבה חברת מירס לספק את הקו עבור השירות.

[עריכה] משפטים נגד פעילי העמותה ונגד התוקפים אותה

סגנון הפעילות של העמותה וסגנון ההתקפות של רבנים חרדיים נגד פעילי העמותה, הגיעו לבית המשפט פעמים אחדות.

ב-18 בספטמבר 2005 הורשע ירון ידען בבית משפט השלום בתל אביב, בפני השופטת גיליה רביד (פסק דין פ 2657/03) בעבירה של שידול להסגת גבול בכך שבשנת 2001 שידל שלושה מתנדבים בעמותת "דעת אמת" להיכנס ללא רשות לישיבת חכמי לובלין בבני ברק ולהפיץ בה עלונים אשר אינם רצויים על ידי אנשי המקום. במשפט מקביל הורשעו ארבעה מפעילי העמותה, בשני אירועים של הסגת גבול בישיבת חכמי לובלין (פסק דין פ 2623/03 של שופטת בית משפט השלום בתל אביב, מרים דיסקין). טענת הנאשמים שמעשיהם נעשו במסגרת מימוש זכותם לחופש הביטוי, נדחתה על ידי השופטות בנימוק שזכות הנאשמים לחופש הביטוי אינה עדיפה על הזכות לפרטיות וזכות הקניין של אנשי הישיבה.

בשנת 2005 התקיים דיון בתביעה על הוצאת דיבה, שהגיש ירון ידען כנגד הרב יעקב סגל ראש ישיבת 'ברכת יוסף' בבני ברק, עקב חוברת שהוציא האחרון ובה ערער על השגות ידען על חז"ל ואף טען שיש לו שגעון גדלות הנובע מילדות קשה, וכן שידען, המציג את עצמו כבקיא גדול בדברי חז"ל, בור בדברי חז"ל ובמדע. במשפט, שנערך לפני השופט טל שחר בבית משפט השלום בתל אביב, הפסיד ידען וחויב בהוצאות משפט בסך 22,500 ₪." ^[2].

בתביעה אחרת על הוצאת דיבה חויב הרב מרדכי נויגרשל, על ידי השופט עודד שחם, לשלם לידען 20,000 ש"ח. פסיקה זו הייתה "על דרך הפשרה" ^[3].

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ פסק דין של בית משפט השלום, ת.א. 207183/02
2. ^ פסק הדין, ת.א. 207183/02
3. ^ פסק דין א 012492/04

[עריכה] לקריאה נוספת

• ירון ידען, הדת קמה על יוצריה, הוצאת גוונים

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אתר הבית של הארגון
• דו-שיח של מייסד הארגון ירון ידען עם חברי "עצור כאן חושבים"
• חשבון נפש חילוני - ראיון עם ירון ידען בוואלה! חדשות
• תשובות לקונטרסי "דעת אמת", מאמרים המבקשים להפריך את הקונטרסים של הארגון.
• תגובה של פעילי "דעת אמת" בנוגע לאירוע שהביא לתביעה, באתר של עמותת חופש
• בספרם של מורשעים, על משפטים שבהם היה מעורב ירון ידען, באתר Shofar News