ג'ייניזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הג'ייניזם היא דת הודית שהתפתחה במאה השישית לפני הספירה, על בסיס ההינדואיזם.
מספר המאמינים בג'ייניזם הינו קטן יחסית (כ-5 מיליון), אולם השפעתה של הדת גדולה בהרבה מהיקפה המספרי, בשל העובדה שהמאמינים בה נמנים בדרך כלל על שכבות אמידות יותר בחברה ההודית, ובשל העובדה שרבים מעקרונותיה המוסריים אומצו על ידי ההינדים, לרבות חלקים במשנתו של מהטמה גנדי.
למרות מספרם הקטן, הג'יינים בולטים בתחומים רבים, בעיקר בעסקים ומדע אך גם בחינוך, אמנות וחקלאות. לג'ייניזם היה חלק חשוב בתרבות ההודית, כשהם תורמים לפילוסופיה, לאמנות, לאדריכלות ולמדע ההודי, וכך לפוליטיקה בתמיכה במהטמה גנדי בתנועתו לעצמאות ההודית. המדינות עם נוכחות ג'יינית הגדולה ביותר בהודו הן מהרשטרה, ראג'סטאן וגוג'אראט. מחוץ להודו ישנן קהילות גדולות במזרח אפריקה (קניה, טנזניה ואוגנדה). ג'איינים רבים היגרו ממזרח אפריקה לבריטניה, קנדה וארצות הברית.
לג'ייניזם יש מאמינים רבים במחוז הפונג'אב, ובמיוחד בעיירה לודהיינה. היו בעבר ג'יינים רבים בלאהור (הבירה ההיסטורית של הפונג'אב) ובערים אחרות לפני החלוקה של 1947. רבים ברחו אז לחלק ההודי של הפונג'אב.
תוכן עניינים |
[עריכה] מקורות
יש דמיון מסוים בין הג'ייניזם לבין הבודהיזם. היו תקופות ששתי הדתות הללו התחרו על לבם של תושבי הודו.
מקורות הדת הג'יינית במאה השישית לפני הספירה, כאשר הודו עברה תהליך של מעבר ממבנה שבטי-חמולתי למבנה חברתי ושלטוני ריכוזי. כמו בתקופות מעבר אחרות, הייתה זו תקופה בה הסדר החברתי והמדיני המוכר התערער, ולכן היא היוותה כר פורה להיווצרות דתות ותורות חיים חדשות.
על פי הכתוב, הג'ייניזם נוסד על ידי בנו השני של סידהרתא, הנסיך לורד מהוירה (מילולית: גיבור גדול) הידוע גם בשם ורדהמנה ג'נטיפוטה או ורדהמנה מהווירה, שחי בין השנים 599 לפנה"ס ו 527 לפנה"ס. המהווירה כונה בשם ג'יינה (כובש רוחני) כי ידעו לכבוש את ייצריהם. נחשב לאחרון בשושלת של 24 "מפלסי דרך" (הטריתנקרה Tirthankaras מילולית "סוללי מעברות הנהר") שהעבירו את מאמיניהם על פני נהר גלגול הנשמות וזכו להגיע למוקשה (נירוואנה).
תלמידיו הקימו קהילה, אולם פריצתה של הדת החדשה חלה רק כאשר מייסד השושלת המאריאנית, הקיסר צנדרגופטה ממגדהן (321 לפנה"ס-297 לפנה"ס) עבר לג'ייניזם.
הג'ייניזם הינו בבסיסו דרך חיים אתאיסטית. הג'יינים אינם מאמינים באלוהים ובמקדשיהם הם מקיימים פולחני הערצה ל24 "מפלסי הדרך", הנחשבים קדושים בעיניהם. מפלסי הדרך היו מנהיגים רוחניים שהצליחו לשחרר את נשמתם מן השעבוד הגופני ומן הגלגל האינסופי של לידה מחדש.
בדומה למאמינים בדת האם שלהם - ההינדואיזם, מקיימים הג'יינים הפרדה של כתות (קאסטות). הג'יינים מקיימים 16 טקסים בסיסיים ומכירים בקדושתם של חלק מהאלים המינוריים בפנתאון ההינדי.
ג'יין דרמה מלמד כי לכל דבר חי יש נשמה אינבידואלית ונצחית, שאחראית למעשיו. הג'יינים רואים את אמונתם כמלמדת את היחיד לחיות, לחשוב ולפעול בדרכים שמכבדות את הרוחניות הגלומה בכל דבר חי ככל יכולתו של האדם. הג'יין רואים את האל כתכונות הבלתי משתנות של הנשמה הטהורה, כשהעיקריות הן ידע אינסופי, הבנה, הכרה ואושר ('אננטה גננה, דרשן, צ'אייטניה', ו'סוך'). היקום עצמו הוא נצחי, ואין לו סוף או התחלה (לפיכך, אומרים כי הג'ייניזם היא גישה דתית שאינה כוללת את המושג של האל הבורא).
[עריכה] היסטוריה אוניברסלית וקוסמוגניית הג'יין
לפי אמונת הג'יין, היקום מעולם לא נוצר, והוא לעולם לא יפסיק להתקיים. הוא נצחי אך לא בלתי משתנה, מכיוון שהוא עובר סדרה אינסופית של שינויים או עליות וירידות. כל אחת מהעליות או הירידות הללו מחולקות לשש תקופות עולם (יוּגה). התקופה הנוכחית היא התקופה החמישית של אחת מהתנועות המחזוריות האלה, והפעם בירידה. תקופות או תנועות אלה ידועות כ"אארו". התקופה האחרונה היא "צ'אתו אארו" או התקופה השישית. לכל אחת מן התקופות יש אורך קבוע של כמה אלפי שנים.
כשהירידה תושלם, אפילו הג'ייניזם עצמו יאבד. אז, במהלך העלייה הבאה, דת הג'ייניזם תתגלה מחדש על ידי מנהיגים חדשים הקרויים טירתנקרות (מילולית, "מוצאי המעברים"), אך תעלם שוב בירידה הבאה, וכן הלאה.
בכל שש תקופות יש תמיד 24 טירתנקרות. בתקופה שאנו נמצאים בה עכשיו, הטירתנקר העשרים ושלוש היה פרשבה, נזיר ומורה, שהמסורת מתארכת ל-877 לפנה"ס-777 לפנה"ס, 250 שנה לפני שמת הטירתנקר האחרון, האדון מהווירה ב-527 לפנה"ס, גם הוא נזיר ומורה. הג'יינים מחשיבים אותו ואת כל הטירתנקרות כמהפכן שקרא לשיבה לאמונות ולמנהגים המתאימים לפילוסופיה האוניברסלית עליה מבוססת האמונה.
[עריכה] עקרונות האמונה
אחד העקרונות הבסיסיים של האמונה הג'יינית הוא ההכרה בקיומן של שתי קטגוריות נפרדות ונצחיות: הג'יבה (בעל התודעה, החי, נשמה, הנהנה) וה אג'יבה (חסר התודעה, הדומם, שנהנים ממנו). הג'יינים מאמינים כי פעולות החיים , החשיבה והדיבור , יוצרות שינויים זעירים בקארמה (בג'ייניזם - חלקיקים תת אטומיים של חומר) שהם מקור השעבוד הרוחני. האדם יכול להשתחרר מהשעבוד ולהגיע לגאולה - מוקשה (Moksha), רק על ידי שילוב של התנהגות נכונה, ידיעה נכונה ואמונה נכונה.
הג'יבה והאג'יבה הם שניהם נצחיים; הם מעולם לא נבראו ואף פעם לא נפסקו. העולם כולו מורכב מג'יבות הכלואות באג'יבות. ישנן ג'יבות בסלעים, צמחים, חרקים, בעלי חיים, בני אדם, רוחות וכו'.
כל מגע של הג'יבה עם האג'יבה גורם סבל לג'יבה. לפיכך, הג'יינים מאמינים כי הקיום בעולם זה מביא תמיד לסבל. אי אפשר למנוע את הסבל על ידי רפורמות חברתיות או אינבידואליות. בכל בן אדם כלוא ג'יבה, והג'יבה סובל מכיוון שהוא במגע עם האג'יבה. הדרך היחידה להמלט מהסבל עבור הג'יבה היא להמלט מהמצב האנושי, מהקיום האנושי.
קארמה וגלגול נשמות הם ששומרים את הג'יבה בכלא האג'יבה. קשה מאוד להשתחרר מהמצב האנושי. הג'יינים מאמינים שהג'יבה ממשיך לסבול בכל החיים או הגלגולים שלו, שהם אינסופיים. הם מאמינים כי כל פעולה שאדם מבצע, טובה או רעה, פותחת נתיב לחושים (ראייה, שמיעה, טעם, מגע וריח), דרכם חומר לא-נראה, קארמה, נכנס ומתווסף לג'יבה הפנימי, מכבידה אותו וקובעת את התנאים של הגלגול הבא.
התוצאה של מעשים רעים היא קארמה כבדה, שמכבידה על הג'יבה, ומכריחה אותו להיכנס לחיים הבאים ברמה נמוכה של קיום. התוצאה של מעשים טובים, מצד שני, היא קארמה קלה, שמאפשרת לג'יבה לעלות לחיים הבאים ברמה גבוהה יותר של קיום, היכן שהוא יסבול פחות. אבל המעשים הטובים לבדם לעולם לא יביאו לשחרור.
הדרך למוקשה (שחרור) היא פרישה מהעולם. קארמה היא המנגנון הסיבתי שעל ידו לכל מעשה יש תוצאה. קארמה פועלת לשמור על הג'יבה כלואה בסדרה אינסופית של תקופות חיים, בהם הג'יבה סובל פחות או יותר. כך הדרך לשחרור חייבת להיות בשחרור מהקארמה, ההשמדה של כל הקארמה וההימנעות מקארמה חדשה.
אם האדם הצליח בכך אז כאשר הוא מת, הג'יבה ישתחרר מכל האג'יבה מכיוון שאין קארמה שתכביד עליו, וכך היא תשוחרר מהמצב האנושי ומכל כלא עתידי. הוא יעלה מעל ליקום למקום או מצב הקרוי סידהאשילה, שם הג'יבה, זהה לג'יבות הטהורות האחרות, יחוה את טבעו האמיתי בבידוד וחוסר מעורבות נצחיים. הוא יהיה חופשי לחלוטין. הדרך להשמיד את הקארמה הישנה היא על ידי פרישה מהעולם ככל שאפשר, וסגירת הנתיב לחושים ולשכל על מנת למנוע מהקארמה להיכנס ולהתווסף לג'יבה.
מק'קסלנד, קיירנס ויו תיארו את הקוסמוגניה של הג'ייניזם באופן הבא: "המסורת הג'יין, המורה ראשון של הדת, רישאבהא, חי בתקופה השלישית של אבאסארפיני, שהייתה תקופה של ירידה. מכיוון שהרוע החל להתגלות, היה צורך במורה הקרוי טירתנקרה על מנת לאפשר לאנשים להתמודד עם בעיות החיים. בתקופה הרביעית, הרוע התרבה כך שהיה צורך ב23 טירתנקרות נוספים על מנת ללמד אנשים איך לנצח את הרוע ולהגיע למוקשה. התקופה שאנו נמצאים בה היום, שהיא החמישית, היא "כולה רוע". כיום, אנשים לא חיים יותר מ-125 שנה, אך התקופה השישית תהיה גרועה עוד יותר. אורך חייו של אדם יהיה רק שש עשרה עד עשרים שנה , והוא יהיה נמוך כמו גמד... אך אז תתחיל התנועה האיטית כלפי מעלה כאשר החצי השני של המחזור, אוטסרפיני, יתחיל. תהיה השתפרות הדרגתית, עד שבתקופה השישית, הצרכים של האדם ימולאו על ידי עצמי משאלות, וגבוהו של אדם יהיה שישה מייל, ולא יהיה רוע בעולם". עקרונות אלה משותפים לכל המאמינים. ישנו הבדל בין החובות המוטלים על ציבור המאמינים הפשוט, המחויב רק בשמירת עקרונות הדת ובהערצת מפלסי הדרך הקדומים והנזירים, לבין החובות המוטלים על מסדרי הנזירים והנזירות המכונים יאטי.
[עריכה] נדרי הנזירים
הנזירים מצווים בחמישה נדרים גדולים (פנקה-מהוורטה): נדרים:
- אי אלימות - הסירוב לגרום לפגיעה בנפש החי (אהימסה)
- אמירת האמת (סונריטי)
- סירוב לגנוב (אסטיא)
- איפוק מיני (ברהמאצ'ריה)
- סירוב לקבל מתנות מיותרות (אפאריגראהא)
הנזירים הג'יניים חיים חיים מוסריים של צניעות, יושר והסתפקות במועט. עקרונות אי האלימות השפיעו השפעה רבה על תורתו של מהטמה גנדי ועל הינדים רבים אחרים. שמירת עיקרון האי אלימות מגיעה לפעמים לקיצוניות רבה אצל חלק מהנזירים הג'יניים - הם כורכים בד סביב לפיהם כדי להימנע משאיפה בלתי רצונית של חרקים, ומשתמשים במטאטאים מיוחדים כדי לטאטא את הדרך בה הם הולכים או את המקום בו הם יושבים כדי להימנע ממחיצת חרק או יצור חי אחר.
[עריכה] הזרמים בג'ייניזם
מקובל כי מקורם של שתי הזרמים העיקריים של הג'ייניזם הוא באירועים שאירעו כמאתיים שנה לאחר מותו של מהווירה. באדרבאהו, בראש נזירי הג'יין, חזה תקופה של רעב והוביל את כל שהסכימו לבוא איתו (כ12,000 איש) לדרום הודו. שתים עשרה שנים לאחר מכן, הם חזרו וגילו כי הוקמה עדת השווטמבר (לובשי הגלימות הלבנות). חסידיו של באדרבאהו נודעו כדיגמבר (העירומים).
ההבדלים ביו הזרמים נובעים בעיקר מקיצוניות ההסתגפות אולם מתייחסים גם ללבוש, ליחס אל המקורות הכתובים ולמעמדה של האשה.
אך ההיסטוריונים מציינים, כי לא הייתה חלוקה ברורה עד למאה ה-5. תוצאת מועצת ואלאבי ב-453 הייתה הניסוח והעריכה של הכתבים על פי המסורת של סווטמבר.
חפירות במאטורה גילו פסלי ג'יין מתקופת קושאנה. בכולם הטירת'נקרות הוצגו כ"גימנוסופיסטים" ללא בגדים. בחלק מהם נראים נזירים עם חתיכת בד אחת העטופה סביב היד השמאלית שלהם. אלה מזוהים כמשתייכים לכת הארדה-פלקה המוזכרים בכמה מהטקסטים. מקורה של כת היפנייה כנראה מכת זו. הם הלכו אחר דיגמברה בכך שנהגו ללכת בעירום, אך כמה מאמונותיהם דומות לאלה של הסווטמברה.
במאה ה-18 הוקם זרם נוסף הידוע בשם סתאנקאוואסי (Sthanakavasi) שאימץ מן האיסלאם את דחיית הצלמים והפסלים כחלק מן האמונה הדתית.
[עריכה] ספרות ואמנות
הנזירים הג'ייניים חיברו כמות עצומה של כתבים קדושים , בסנסקריט ובפרקריט (שפות המדינה). הג'יינים בנו מקדשים עתיקים רבים , חלקם במערות , המקושטים בצורה אמנותית מרהיבת עיניים, ומהווים את אחד השיאים של האמנות ההודית. בעיני מאמינים רבים, ה"טטוורת'ה סוטרה" או ספר המציאויות, אשר נכתב לפני כ 1800 שנה על ידי הנזיר-מלומד אוסמבטי, נחשב לספר החשוב ביותר.
[עריכה] מנהגים וסמלים
כחלק מעמדתו כנגד אלימות, הג'ייניזם הולך מעבר לצמחונות בכך שהג'יין אינם אוכלים גם את רוב ירקות השורש ומאכלים אחרים שהם רואים כמזיקים. ג'יינים מסורתיים אינם אוכלים, שותים או נוסעים לאחר שקיעת השמש ותמיד קמים לפני זריחת השמש.
מהטמה גאנדי הושפע מאוד מההדגשה של הג'יין על דרך חיים של שלום וחוסר אלימות, ועשה את הדרך הזו לחלק חשוב מהפילוסופיה שלו.
הטקסים של הג'יין לנישואין ולטקסי המשפחה האחרים מיוחדים לג'ייניזם. הג'יין בנו מקדשים ובהם הדמויות של הטירתנקרות. טקסי הג'יין מורכבים וכוללים הקרבה של חפצים סימבוליים ושבח לטירתנקרות בשירים.
לג'יין יש כמה סמלים חשובים. סמל אחד הוא הגלגל על כף היד. הסמל הקדוש ביותר הוא הסווסטיקה, הדומה לצלב הקרס, אך כיוונו ימני, ואילו צלב הקרס הוא שמאלי.
הג'ייניזם מעולם לא התחרה עם ההינדואיזם על הבכורה ביניהם, ובדומה להינדואיזם אינו מקבל מומרים גברים. נשים יכולות להתקבל לדת עם נישואיהן לג'יין. אשה שהיא ג'יין שנישאת להינדי, ממשיכה להיות ג'יין.
האתיקה והדת של הג'ייניזם מעורבים מאוד זה בזה, וכך גם האתיקה של ההינדואיזם והג'ייניזם.
מאמיני הג'ייניזם חוגגים את הדיוואלי, ביום זה הם מציינים את זכרו של מייסד דתם - לורד מהוירה (Mahavira).
[עריכה] לקריאה נוספת
- מירצ'ה אליאדה - תולדות האמונות והרעיונות הדתיים
[עריכה] קישורים חיצוניים
