בואינג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בואינג (Boeing) היא יצרנית תעופה אמריקנית, שבסיסה בעיר שיקגו (במדינת אילינוי), ומפעליה העיקריים נמצאים ליד העיר סיאטל (במדינת וושינגטון). החברה נוסדה על ידי ויליאם בואינג בשנת 1916. שתי החטיבות העיקריות שלה הן החטיבה הצבאית (מוצרי צבא וחלל) והחטיבה למטוסים אזרחיים. מניות החברה נסחרות בבורסה לניירות ערך בניו יורק (NYSE), והיא נכללת במדד הדאו-ג'ונס (30 החברות הציבוריות הגדולות ביותר בארצות הברית).

הכנסות החברה בשנת 2006: 63.5 מיליארד דולר. רווח נקי 3 מיליארד דולר.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 השנים הראשונות 1.2 שנות החמישים 1.3 שנות השישים 1.4 שנות השבעים 1.5 שנות השמונים 1.6 שנות התשעים 1.7 השנים האחרונות 2 כלי טיס בולטים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] השנים הראשונות

החברה הוקמה ב-15 ביולי 1916 בסיאטל, על ידי ויליאם בואינג (סוחר עצים) וג'ורג' וסטרוולט (מהנדס בחיל הים האמריקני). השם "בואינג" ניתן לחברה בשנת 1917.

בשנת 1927 בואינג הקימה חברת תעופה. בשנת 1929 רכשה מספר חברות תעופה, לרבות יצרנית המנועים "פראט אנד ויטני". חברת תעופה נוספת נרכשה בשנת 1930.

בשנת 1934 הקבוצה פוצלה לשלוש חברות נפרדות, בעקבות דרישת הממשל להפרדה בין יצרניות מטוסים לחברות תעופה: בואינג (יצרנית תעופה), יונייטד איירליינס (חברת תעופה) ויונייטד איירקראפט (יצרנית רכיבים). בעקבות הפיצול הכפוי, המייסד ויליאם בואינג עזב את החברה.

בעקבות דרישה של חברת התעופה "פאן-אמריקן" פותח מטוס נוסעים אמפיבי, בשם בואינג 314 ("קליפר"). המטוס טס לראשונה ביוני 1938, והיה מטוס הנוסעים הגדול ביותר בתקופתו (נשא 90 נוסעים). משנת 1939 המטוס טס ליעדים רבים בכל העולם, לרבות בריטניה.

בשנת 1938 בואינג הציגה את דגם 307 - מטוס הנוסעים המדוחס אוויר הראשון בעולם.

במהלך מלחמת העולם השנייה החברה ייצרה בעיקר מפציצים עבור חיל האוויר האמריקני. מחודש מרץ 1944 החברה הרכיבה מעל 350 מטוסים בכל חודש. במסגרת המאמץ המלחמתי, חברות התעופה האמריקניות שיתפו פעולה: חברת לוקהיד השתתפה בבניית ה-B-17, וחברות בל הליקופטר ומרטין השתתפו בבניית ה-B-29.

אחרי המלחמה בוטלו ההזמנות למפציצים, וכ-70 אלף מעובדי החברה פוטרו. החברה פיתחה מטוס נוסעים גדול שפותח ממטוס צבאי (סטרטוקרוזר - שירת בחיל האוויר הישראלי, בשם "ענק"), אך הוא לא נמכר בהצלחה. המוצרים המוצלחים של החברה היו מטוסי תובלה צבאיים ומטוסי תדלוק.

[עריכה] שנות החמישים

במהלך שנות החמישים, עם היווצרות המלחמה הקרה מול ברית המועצות, החברה פיתחה טילי נ"מ (נגד מטוסים) מונחים וטילים בליסטיים.

בשנת 1958 הוצג הבואינג 707 - מטוס הנוסעים הסילוני האמריקני הראשון. מונע בארבעה מנועים, הוא נשא 156 נוסעים לטווחים ארוכים (נמצא בשירות חיל האוויר הישראלי, בשם "ראם"). המטוס התחרה בהצלחה מול מטוס ה"דה הבילנד קומט" הבריטי, והפך את בואינג ליצרנית מטוסי הנוסעים המובילה בעולם. בנוסף מטוס ה707 ביצע טיסה מתל אביב לניו יורק במשך 9 שעות ו33 דקות בהצלחה ללא עצירה לתדלוק. בהמשך הוצג הבואינג 727 - מטוס נוסעים תלת-מנועי לטווחים בינוניים, שנמכר בהצלחה רבה ויוצר עד שנת 1984.

[עריכה] שנות השישים

בשנת 1960 בואינג רכשה יצרנית מסוקים, ובשנת 1961 הציגה מסוק תובלה כבד בשם CH-47 צ'יינוק ומסוקים נוספים.

בשנת 1967 הוצג הבואינג 737, מטוס נוסעים דו-מנועי לטווחים קצרים ובינוניים. המטוס הפך לאחד מכלי הטיס הנמכרים ביותר בהיסטוריה של התעופה, ויוצר בגרסאות שונות.

בשנת 1968 הוצג הבואינג 747. המטוס טס לראשונה בשנת 1969, נמכר בהצלחה משנת 1970, ונחשב למטוס הנוסעים הבולט ביותר של העשורים האחרונים. הוא היה מטוס הנוסעים הגדול ביותר בעולם (נושא כ-450 נוסעים בשתי קומות), עד להופעתו של האיירבוס A380.

[עריכה] שנות השבעים

בתחילת העשור החברה נקלעה למשבר בעקבות צמצום תוכנית החלל אפולו, עיכובים בפיתוח וייצור הבואינג 747, ביטול התוכנית לתכנון מטוס נוסעים על-קולי (כתגובה לקונקורד האירופי) ומיתון בתעשיית התעופה (הזמנות מעטות). בעקבות המשבר, החברה נאלצה לפטר מחצית מעובדיה.

הצלחתו של הבואינג 747 הוציאה את החברה מהמשבר, והוא יוצר בגרסאות שונות. החברה מכרה כ-1,400 מטוסים מדגם זה.

[עריכה] שנות השמונים

במהלך שנות השמונים החברה מכרה בהצלחה מטוסי נוסעים לחברות תעופה ולצבאות, ונאלצה להתמודד עם יצרנית התעופה האירופית שהוקמה במטרה להתחרות בה - איירבוס. בואינג הציגה מטוס נוסעים צר-גוף (מעבר אחד בין המושבים) בשם בואינג 757, מטוס נוסעים רחב-גוף (שני מעברים) בשם בואינג 767 וגרסאות חדשות של הבואינג 737. שלושת הדגמים נמכרו בהצלחה רבה.

החברה השתתפה בפרויקט מעבורת החלל, ותרמה מנסיונה כשותפה בתוכנית החלל אפולו לפרויקטים נוספים בתחום החלל, לרבות פרויקט תחנת החלל הבינלאומית.

בתחום הצבאי, החברה עסקה בפיתוח מסוק הקרב RAH-66 Comanche (קומאנצ'י, מסוק יקר שפיתוחו בוטל בסופו של דבר), טילים מתקדמים ומערכות נוספות.

[עריכה] שנות התשעים

בשנת 1994 הוצג הבואינג 777, מטוס הנוסעים המתקדם ביותר של החברה. המטוס דו-מנועי, ארוך טווח ונושא עד 400 נוסעים. הוא המטוס הראשון בעולם שתוכנן באמצעות תוכנות מחשב בלבד (ללא ניסויים בדגמים גדולים), ונמכר בהצלחה רבה.

בנוסף, הוצגו גרסאות חדשות לבואינג 737 - 600, 700, 800 ו-900.

בשנת 1996 רכשה בואינג את יצרנית התעופה רוקוול, ובשנת 1997 הושלם המיזוג עם יצרנית התעופה מקדונל-דאגלס.

[עריכה] השנים האחרונות

בואינג מתקשה להתחרות באיירבוס, שמציעה מגוון רחב של מטוסים מתקדמים. בשנת 2003 היא איבדה את נתח השוק הגדול ביותר לאיירבוס, אך חזרה וזכתה בו ב-2006, וכיום היא בעלת נתח שוק של 55% מהמטוסים האזרחיים הנמכרים בעולם. שני המטוסים העתידיים של החברה הם ה-777-200LR, גרסה מתקדמת וארוכת-טווח של הבואינג 777 והבואינג 787 - מטוס נוסעים חדש לחלוטין, שמצטיין בצריכת דלק נמוכה וביעילות כלכלית מרבית.

בשנת 2004 הופסק ייצור הבואינג 757 (מעל 1,000 מטוסים נבנו), וייצורו של הבואינג 767 יימשך רק אם יזכה במכרז של חיל האוויר האמריקני למטוס תדלוק.

בשנת 2001 בואינג הפסידה במכרז הענק לפיתוח מטוס קרב חמקן רב-משימתי (JSF). בדגם של בואינג (X-32) נתגלו פגמים בסיסיים, והוא הפסיד לדגם של לוקהיד מרטין (F-35).

משנת 2005 מנכ"ל, יו"ר ונשיא החברה הוא ג'יימס מקנרני.

בשנת 2006 החברה מפתחת גרסה משופרת של מטוס הבואינג 747 הוותיק. הגרסה החדשה תיקרא 747-800, ויתווספו למטוס עוד 35 מושבים. המטוס יתחרה באיירבוס A380.

[עריכה] כלי טיס בולטים

• מטוסי נוסעים: 707 - מטוס הנוסעים הסילוני הראשון של החברה (טווח בינונוי - ארוך) ,737 (טווח קצר), 747 (טווח ארוך),757 (טווח קצר - בינוני), 767, 777, 787 (עתידי)
• מטוסי קרב ומפציצים: B-1B, B-2, B-52, F-15, F-18
• מסוקים: AH-64 (אפאצ'י), CH-46, CH-47
• מטוסים שונים: אוואקס (מודיעין), אייר-פורס 1 (בשימוש נשיא ארצות הברית), C-17, KC-10, KC-135, KC-767, T-45, V-22
• חיל האוויר הישראלי מפעיל מטוסים מדגמי F-15 ("בז", "בז משופר" ו"רעם"), בואינג 707 ("ראם") ומסוקים מדגם AH-64 אפאצ'י ("פתן" ו"שרף").

מטוסי נוסעים מתוצרת בואינג
707 | 717 | 727 | 737 | 747 | 757 | 767 | 777 | 787