אורסון ולס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ורג' אורסון ולס (באנגלית: George Orson Welles; 6 במאי 1915 - 10 באוקטובר 1985), אחד מבמאי הקולנוע הגדולים בכל הזמנים, בנוסף להיותו במאי תיאטרון, שחקן, צייר, שדרן רדיו, תסריטאי וקוסם. סרטו הראשון, האזרח קיין (1941), וסרטו ההוליוודי האחרון מגע הרשע (1958) הם ציון דרך חשוב בתולדות הקולנוע העולמי.
תוכן עניינים |
[עריכה] ראשית הקריירה
ולס נולד ב-1915 בקנושה, ויסקונסין. הייתה לו ילדות לא שגרתית, וחיי החברה שלו סבלו בהיותו סוג של ילד פלא. אמו נפטרה כשהיה בן 9, ואביו היה שיכור. כשהיה בן 12 נפטר אביו, והוא יצא למסע נדודים באירופה. כשהיה בן 16 הגיע לדבלין, ושם שכנע מנהל תיאטרון שהוא כוכב גדול בברודוויי, דבר שהקנה לו נסיון במשחק. בגיל 19 חזר לארצות הברית והקים את קבוצת תיאטרון מרקיורי שהעלתה עיבודים חדשניים למחזותיו של שייקספיר בין היתר בהארלם, מה שהפנה תשומת לב רבה לולס הצעיר. במהרה הוא קיבל תוכנית רדיו שבועית בה העלה תסכיתים לסיפורים מפורסמים.
[עריכה] מלחמת העולמות
ב-30 באוקטובר 1938, לכבוד ליל כל הקדושים שחל למחרת, שידר ולס בתחנת הרדיו של CBS תסכית רדיו המבוסס על ספר של ה.ג'. ולס בשם "מלחמת העולמות". התסכית היה במתכונת של שידור אירוע חי תוך פריצה לשידור באמצע תוכנית של מוזיקה קלה. אורסון וולס היה השדר (האמיתי כביכול) ועשה זאת בצורה כה משכנעת, עד שהתעוררה בהלה ומנוסה של רבים מבתיהם באזור ניו יורק וניו ג'רזי. כוחות של המשמר הלאומי הוזנקו להלחם ב"פולשים" ממאדים, ובדרום ארצות הברית חברו קבוצות רבות של אנשים לתפילות המוניות כנגד הפולשים. נטען אף שמספר אנשים ניסו להתאבד מרוב פחד. השידור הפך למעין מיתוס היסטורי, ושימש בסיס לתאוריות רבות בתחום תקשורת ההמונים.
[עריכה] ראשית הדרך בהוליווד
לאחר שנתגלה כישרונו העצום של ולס לאומה האמריקנית, החלו ראשי הוליווד להתחרות ביניהם מי יחתים ראשון את ולס על חוזה. ולס חתם לבסוף על חוזה עם חברת RKO, לפיו יביים שלושה סרטים ויזכה לחופש אמנותי מלא. סרטו הראשון היה אמור להיות עיבוד ל"לב המאפליה" של ג'וזף קונרד. אולם לאחר שבועות של תכנונים אולץ ולס לנטוש את הפרויקט. בלית ברירה, הוא פנה לפתח רעיון ישן על אודות עלייתו ונפילתו של איש שלכאורה לא חסר כלום. הוא קרא לפרויקט "אמריקני", שמאוחר יותר הפך ל"האזרח קיין".
[עריכה] האזרח קיין
"האזרח קיין" היה למעשה לא אחר מוויליאם רנדולף הרסט, אייל עיתונות רב עוצמה. ולס עיצב את דמותו של קיין בהשראת הרסט, שהשפעתו בתקופות שונות של היסטוריה האמריקנית הייתה כמעט אגדית.
צילומי "האזרח קיין" נעשו כמעט בחטף, אולם ולס דחק לתוך הפרויקט את מלוא כישרונו וגאוניותו. "האזרח קיין" היה תמצית גאונותו של ולס - כמעט כל סצינה מהסרט הייתה פורצת דרך. ולס השכיל להשתמש בעדשות ה"דיפ פוקוס" והעניק מימד נוסף, קולנועי, לדמויות שלו. הסרט שבר את התפיסה הנראטיבית השלטת עד אז, והוכיח שניתן לעשות סרט שהוא אינו כרונולוגי בהכרח. ולס, שגילם את קיין בעצמו, נכנס עד כדי כך לתפקיד, שבאחת הסצינות שבר את רגלו, אולם סירב להפסיק את הצילומים, והמשיך לשחק עם רגל שבורה.
כשנודע להרסט שהסרט מבוסס על חייו הוא ביקש להשמיד את כל הנגאטיבים ואף הציע סכום עצום ל-RKO על מנת שלא יקרינו את הסרט. כשסירבו, פתחו עיתוניו במסע הכפשות כנגד ולס וסרטו. מרבית בתי הקולנוע סירבו להקרין את הסרט מפני שחששו מהרסט. הסרט נכשל קופתית, ואף בטקס פרסי האוסקר זכה אך ורק בפרס אחד. אולם המבקרים האירופאיים לא נשארו אדישים לסרט. הם הבינו שלפניהם סרט שככל הנראה עומד להוביל את הקולנוע לעידן חדש. "האזרח קיין" הפך לנושא שיחה בקרב אינטלקטואלים וחובבי תרבות באירופה, ומעמדו אף התעצם עם תום מלחמת העולם השנייה, כשהוקרן במדינות שעד עתה היו כבושות. חורחה לואיס בורחס כתב מאמר מפורסם על הסרט שבו הגדיר אותו כ"מבוך חסר מרכז". הסרט נחשב כמבשר העידן המודרני בקולנוע, ונפוצה האמרה שכל סרט שנעשה החל מ-1941 הושפע בצורה זו או אחרת מ"האזרח קיין".
[עריכה] עלייתו ונפילתו של גאון אמריקני
לאמיתו של דבר, "האזרח קיין" היה סרטו היחיד של ולס שבו הצליח להגשים את חזונו במלואו. סרטו הבא של ולס האמברסונים המופלאים אמור היה להאפיל על הישגיו של "האזרח קיין", אולם עם תום הצילומים, הזדעזעו ראשי האולפנים מהחומר שצולם והפקיעו את השליטה מהמשך ההפקה מידיו של ולס. מה גם שבאותה תקופה התבצעה ההתקפה על פרל הארבור, והאולפנים חששו להקרין סרטים פסימיים. הסרט נערך מחדש בניגוד לרצונו של ולס ואף צולם לו סוף טוב, בניגוד למקור של ולס. ולס התנכר לסרט. כך קרה גם עם "הכל אמת", שצולם בברזיל ונגנז במרתפי האולפנים עד 1992. בשלב הזה, ולס החל לשקול ברצינות לנטוש את עולם הקולנוע, ולעבור לפוליטיקה. הוא היה חבר קרוב של הנשיא רוזוולט, ושמו אף הוזכר כמועמד רציני למזכ"ל האו"ם, שעמד לקום עם סיום מלחמת העולם השנייה. ולס אף היה אמור להתמודד על משרת סנאטור, אולם הוא נרתע משראה שיריבו הוא ג'וזף מקארתי, ולבסוף, לאחר התלבטויות רבות, חזר לביים.
"הזר" מ-1946, היה סרטו המסחרי היחיד של ולס, וגם היחיד שזכה להצלחה כלשהי, אולם הוא היה רחוק מהישגיו הקודמים. המבקרים לעגו לו ואמרו שהוא נראה כ"פארודיה על סרטים של אורסון ולס".
ב-1947 התכונן ולס לצלם סרט בשם מסייה ורדו, על אודות רוצח סדרתי של נשים עשירות. הוא ייעד לתפקיד הראשי את צ'רלי צ'פלין, שהיה חברו. אולם צ'פלין לא אהב את הרעיון שמישהו אחר יביים אותו. מאידך, הוא אהב את התסריט של הסרט. לכן, ולס וויתר על התסריט ונתן לצ'פלין לביים אותו. ולס טען שהוא בכל מקרה לא אחד התסריטים הגדולים שהוא כתב. סרטו של צ'פלין חולל סערה גדולה ומאוחר יותר הוכר כאחד מסרטיו הגדולים ביותר. וולס פנה לפרויקט נוסף שנזנח לבסוף: אדפטציה של סדרת הקומיקס באטמן. וולס ייעד את עצמו לתפקיד ברוס ויין, אולם האולפנים העדיפו את גרגורי פק לתפקיד. תוכניתו של וולס לתת ביטוי בסרט לשפה קולנועית חדשה שהגה ירדה לטמיון משהבין שלא יוכל לגלם את הדמות הראשית, פרש מן הפרויקט.
סרטו הבא של ולס, הליידי משנחאי היה פרויקט שאפתני ביותר: פילם נואר מתוחכם בכיכובם של ולס ואישתו דאז ריטה הייורת'. גם במקרה הזה הופקעה השליטה מולס, והסרט קוצץ משעתיים וחצי לשעה וחצי. סצינת אולם המראות בסוף הסרט היא אחת הידועות בתולדות הקולנוע. הנגאטיבים של הקטעים שקוצצו אבדו עם השנים, ונסיונות שחזור של הגרסה המקורית של ולס עלו בתוהו.
ב-1949 השתתף ולס בסרטו הידוע של קרול ריד "האדם השלישי". סרט זה צולם בסגנון נאו אקספרסיוניסטי, אשר דמה מאוד לסגנון הבימוי של ולס, עד שעם השנים נפוצו שמועות שלמעשה ולס הוא שביים את רוב הסרט.(קרול ריד,במאי הסרט,וגרהם גרין,מחבר התסריט, הודו בתרומתו של ולס לכתיבת כמה דיאלוגים,לרבות השורות המפורסמות ביריד,על הגלגל-הענק.) לצדו הופיעו בסרט זה אלידה ואלי וג'וזף קוטן.
לאחר שהבין שכוכבו דעך בהוליווד, עזב ולס לאירופה על מנת למצוא שם משקיעים פוטנציאליים. סרטיו הבאים, "אותלו" ו"מקבת'" נעשו בתקציב דל, אך זכו לתשואות המבקרים ו"אותלו" אף זכה בפרס הגדול של פסטיבל קאן 1952.
ב-1955 יצר וולס סרט דל תקציב נוסף, "מר ארקדין". שוב הופקעה השליטה ממנו, וגרסאות שונות של הסרט ראו אור לבסוף. כיום ידוע על שלוש גרסאות שונות לסרט, ושני שמות שונים שניתנו לו: "מר ארקדין" ו-"Confidential Report". ולס תיאר את תקופת "מר ארקדין" כתקופה הגרועה בחייו.
ב-1958 חזר ולס להוליווד על מנת לביים את סרטו ההוליוודי האחרון מגע הרשע. סרט זה נחשב לסרט ה"פילם נואר" האחרון, ובעיני רבים הוא הגדול מכולם. סצינת הפתיחה שלו, שהיא למעשה שוט בן ארבע דקות המתאר הטמנת פצצה במכונית ומעקב אחר נסיעת המכונית עד להתפוצצותה, היא אחת הסצינות המורכבות ביותר שצולמו אי פעם בקולנוע. ולס עצמו סיפר מאוחר יותר שנמאס לו שאנשים שואלים אותו כיצד הוא צילם אותה. מבקר הקולנוע דאז, פרנסואה טריפו, כתב מאמר נלהב על הסרט בו ניתח את מורכבותו הפסיכו-אנליטית והפוליטית. אולם גם סרט זה לא זכה להצלחה וולס עזב את התעשייה ההוליוודית בפעם האחרונה.
שנתיים מאוחר יותר, ב-1960, השתמש אלפרד היצ'קוק ברבות מהטכניקות שפיתח ולס בסרט זה, בסרטו האגדי פסיכו, ואף העתיק כמעט במדויק את סצינות בית המלון של ג'נט לי, שכיכבה אף בסרטו של ולס. אולם סרטו של ולס זכה להכרה חובקת עולם רק שנים מאוחר יותר, עד אשר בשנות התשעים הכריזה ספריית הקונגרס של ארצות הברית על החלטתה לשמרו בשל היותו ציון דרך תרבותי.
ב-1962 יצר ולס גרסה קולנועית ל"המשפט" של פרנץ קפקא. ולס אמר מאוחר יותר ש"המשפט" הוא סרטו הטוב ביותר.
ב-1968 יצר סרט טלוויזיה בכיכובה של ז'אן מורו - "סיפור בן אלמוות".
[עריכה] שנים אחרונות
את שנותיו האחרונות העביר ולס בעבודות משחק וקריינות שונות, ובחיפוש משקיעים לפרויקטים עתידיים. ב-1971 זכה באוסקר על מפעל חיים, וב-1972 יצר את "צידה האחר של הרוח". סרט זה אמור היה להיות גולת הכותרת של יצירתו של ולס, אולם בעקבות סכסוך בין המשקיעים הוא נגנז, ולא הוקרן מעולם. עד היום נעשים נסיונות לסיים את המחלוקות בין המשקיעים. ב-1974 יצר את סרטו האחרון "ז' זה זיוף". זהו סרט דוקומנטרי מורכב ומתוחכם שדן בשאלות של זיוף ואמת בעשייה אמנותית.
ב-1976 דחה ולס את הצעתו של פרנסיס פורד קופולה לגלם את הקולונל קורץ ב"אפוקליפסה עכשיו", אותו תפקיד שאמור היה לגלם בעצמו בפרויקט הגנוז שלו מ-1939. בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80 תיכנן ולס ליצור סרט על כל הפרויקטים שלו שלא יצאו לעולם לאור. הסרט אמור היה להיקרא "אורסון ולס: תזמורת של איש אחד". גם את הפרויקט הזה לא הצליח ולס להגשים. לאחר מותו נעשה עליו סרט תעודה תחת השם הזה. בשנותיו האחרונות תפח לממדי ענק. ב-1985, לאחר דיאטה חריפה, קיבל ולס התקף לב ומת. מאוחר יותר דווח, שבשעת מותו עבד על 12 פרויקטים.
[עריכה] לאחר מותו
בשנים שלאחר מותו של ולס נכתבו על יצירתו, זו שהושלמה וזו שלא, עשרות מחקרים. עד היום יוצאים כל שנה כמה ספרים על ולס.
ב-1992 הוצג הסרט "הכל אמת" שחלקו הראשון תיעד את נסיונות ההסרטה של הסרט הברזיאלי ב-1943, וחלקו השני היה החומרים ששרדו מאותם צילומים. באותה שנה גם הוצגה גירסתו של ולס ל"דון קיחוטה" עליה עבד במשך 15 שנה, עד אשר נאלץ לגנוז אותה.
ב-1998, לכבוד חגיגות 40 השנה ל"מגע הרשע", נערך הסרט מחדש על פי כוונותיו המקוריות של ולס. הוא השאיר אחריו תזכיר בן 58 עמודים ובו הסביר כיצד יש לערוך את הסרט.
ב-2004 הכריז פיטר בוגדנוביץ', חברו הקרוב של ולס, שהמאמצים לפתור את הסכסוך בנוגע ל"צידה האחר של הרוח" עומדים לשאת פרי, ושבתוך שנים מספר יוקרן הסרט לציבור הרחב.
ב-2005 נערכו שתי הגרסאות של הסרט "מר ארקדין" לכדי סרט אחד בנסיון להוציא את חזונו של וולס לגבי הסרט המקורי לפועל.
[עריכה] לקריאה נוספת
- לימינג, ברברה. אורסון וולס. תל אביב, דביר, 1992.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אורסון ולס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (אנגלית)
- מלחמת העולמות.
- אלי אשד, הפלישה ממאדים: תסכית הרדיו
