אוסביוס מקיסריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אֵוסביוס איש קיסריה (סביבות 275 – 30 במאי 339) (שכונה גם אֵוסביוס פמפילי", "אסוביוס חברו של פמפילוס"), היה הארכיבישוף של קיסריה ונחשב לאבי ההיסטוריה הכנסייתית בשל חיבוריו, המתעדים את ההיסטוריה של הכנסייה הנוצרית המוקדמת. היסטוריה מוקדמת יותר מאת הגסיפוס שהוא התייחס אליה, לא שרדה.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 כתביו 2.1 כתבים על ביקורת הטקסט המקראי 2.2 ה"כרוניקל" 2.3 ה"היסטוריה הכנסייתית" 2.4 "חיי קונסטנטינוס" 2.5 חיבורים היסטוריים מינוריים 2.6 כתבים אפולוגטיים ודוגמטיים 2.7 כתבים פרשניים ואחרים 3 הערכה של אוסביוס 3.1 הדוקטרינה שלו 3.2 מעלותיו ומגבלותיו

[עריכה] ביוגרפיה

התאריך המדויק ומקום הולדתו אינם ידועים, ומעט ידוע על שנות צעירותו. הוא התחבר לפרסבטר (כומר) דורותיוס באנטיוכיה, וכנראה שלמד אצלו. ב-296 היה בארץ ישראל וראה את קונסטנטינוס שביקר בארץ יחד עם דיוקלטיאנוס. אוסביוס היה בקיסריה כשאגאפיוס היה בישוף והתחבר עם פמפילוס מקיסריה, שאיתו למד כנראה את כתבי הקודש, בעזרת ה"הקספלה" של אוריגן, והפרשנים שנאספו על ידי פמפילוס, בניסיון להכין גרסה מתוקנת של הטקסט.

ב-307 נאסר פמפילוס, אך אוסביוס המשיך בתוכניתם. הוא סיים את כתיבת ההגנה של אוריגן, שאותה החלו לכתוב יחד, לאחר מותו של פמפילוס, ושלח אותה למרטירים במכרות של פאנו במצרים. אוסביוס הלך אז לצור ולאחר מכן למצרים, שם סבל בתחילה מרדיפות.

לאחר מכן יש אזכורים של אוסביוס כבישוף בקיסריה. הוא ירש את אגפיוס, שלא ידוע מתי נשא במשרה זו, אך נראה שאוסביוס נעשה בישוף זמן קצר לאחר 313. לא ידוע דבר על שנותיו הראשונות בתפקיד זה. כשמועצת ניקאה הראשונה התכנסה ב-325, היה לאוסביוס מקום חשוב בדיונים. הוא לא היה מנהיג רוחני טבעי או תאולוג, אך כמלומד וכסופר מפורסם שנהנה מאהדתו של הקיסר, היה מהחשובים בין 300 חברי המועצה. ההודאה שהוא הציע הייתה לבסיס של האמונה הניקיאנית.

אוסביוס היה מעורב בהתפתחות הוויכוחים על האריאניזם. לדוגמה, הוא התווכח עם איוסתאתיוס מאנטיוכיה, שהתנגד להשפעה הגוברת של אוריגן ולצורת הפרשנות שלו לכתובים, מכיוון שראה בה את השורש לאריאניזם. בוויכוח זה נזף איוסתאתיוס באוסביוס על כך שסטה מהאמונה הניקיאנית, והוא הואשם בסבליאניזם. איוסתאתיוס הואשם והורשע, והורחק בסינוד באנטיוכיה. אנשי אנטיוכיה התמרדו נגד פעולה זו, ואילו המתנגדים לאיוסתאתיוס הציעו את אוסביוס כבישוף החדש, אך הוא לא רצה בתפקיד.

לאחר שהוסר איוסתאתיוס פעלו האיזביאנים כנגד אתאנסיוס מאלכסנדריה, יריב מסוכן הרבה יותר. ב-334 הוזמן אתאנסיוס לסינוד בקיסריה, אך לא הגיע. בשנה שלאחר מכן הוא הוזמן שוב בפני סינוד בצור שבראשו ישב אוסביוס. אתאנסיוס, שחזה את התוצאה, הלך לקונסטנטינופול על מנת לשטוח את טענותיו בפני הקיסר. קונסטנטינוס כינס את הבישופים בחצרו, וביניהם את אוסביוס. אתאנסיוס הורשע והוגלה ב-335. באותו הסינוד הותקף גם יריב אחר: מרסלוס מאנקירה התנגד זה זמן רב לאיזביאנים, והתנגד להחזרתו של אריוס. הוא הורשע בסבליאניזם והורחק ב-336. קונסטנטינוס מת בשנה שלאחר מכן ואוסביוס מת כמה שנים לאחר מכן, כנראה בקיסריה, לכל המאוחר ב-340 וכנראה ב-30 במאי 339.

[עריכה] כתביו

מהפעילות הספרותית הענפה של אוסביוס שרדו כתבים רבים יחסית. על אף שנחשד באריאניזם היה אוסביוס הכרחי לכנסייה בשל שיטת הכתיבה שלו; הציטוטים המדויקים שלו מהמקורות הראשוניים חסכו מיורשיו את המאמץ שבמחקר מקורי. לפיכך שרדו מקורות רבים מכיוון שצוטטו על ידי אוסביוס, שאחרת לא היה נותר מהם זכר.

התוצר הספרותי של אוסביוס משקף את כל מהלך חייו. בתחילה עסק בכתבים על פרשנות וביקורת התנ"ך, תחת ההשפעה של פמפיליוס וכנראה של דורותיוס מבית הספר אנטיוכיה. לאחר מכן כיוונו הרדיפות תחת דיוקלטיאן וגלריוס את תשומת לבו למרטירים בזמנו ובעבר. והדבר הביא אותו להיסטוריה של הכנסייה כולה ולבסוף להיסטוריה של העולם, שעבורו היה רק הכנה להיסטוריה הכנסייתית.

לאחר מכן הגיעה התקופה של הוויכוחים על האריאניזם, ושאלות על עיקרי האמונה נעשו חשובות. הנצרות לבסוף הגיעה להכרה על ידי המדינה; והדבר הביא לבעיות חדשות – היה צורך ליצור אפולוגטיקה מסוג חדש. לבסוף, כתב אוסביוס, תאולוג החצר, שבחים לקונסטנטינוס. לכל זה יש להוסיף כתבים רבים מסוגים שונים, נאומים, מכתבים, וכדומה, וכתבי פרשנות שכוללים גם פרשנויות ישירות על התנ"ך וגם כתבים על ארכאולוגיה מקראית, מכל תקופת חייו.

[עריכה] כתבים על ביקורת הטקסט המקראי

פמפילוס ואוסביוס עסקו בביקורת הטקסט של תרגום השבעים של הברית הישנה ובעיקר בברית החדשה. גרסה של תרגום השבעים הוכנה כנראה כבר על ידי אוריגן, שעל פי ג'רום, הוהדרה ופורסמה על ידי אוסביוס ופמפילוס. לסקירה קלה יותר של ארבעת הבשורות, חילק אוסביוס את המהדורה שלו של הברית החדשה לפסקאות, והוסיף לה טבלה שמקלה על איתור פסקאות הקשורות זו לזו.

[עריכה] ה"כרוניקל"

שתי היצירות ההיסטוריות הגדולות של אוסביוס הן ה"כרוניקון" וה"היסטוריה הכנסייתית". הראשון, ("היסטוריה אוניברסלית"), מחולק לשני חלקים. החלק הראשון ("אנלים") הוא תקציר ההיסטוריה האוניברסלית מהמקורות, על פי לאומים. החלק השני ("קנונים כרונולוגיים") מסדר את החומר ההיסטורי בטורים מקבילים, כך שאפשר יהיה לראות את ההתרחשויות במקומות שונים בעת ובעונה אחת.

היצירה המלאה אבדה, אך ניתן לבנות אותה מחדש על פי ההיסטוריונים של האסכולה הביזאנטית שציטטו רבות ממנה, במיוחד ג'ורג' סינסלוס. הטבלאות של החלק השני נשתמרו כולן בתרגום ללטינית בידי ג'רום, ושני החלקים עדיין קיימים בתרגום לארמית. העובדה שהמקור היווני אינו קיים הקנתה חשיבות רבה לתרגום הארמי; ה"כרוניקה" נמשכת עד לשנה 325. היא נכתבה לפני ה"היסטוריה הכנסייתית".

[עריכה] ה"היסטוריה הכנסייתית"

ב"היסטוריה הכנסייתית" שלו ניסה אוסביוס על פי הצהרתו-הוא להציג את ההיסטוריה של הכנסייה מהשליחים ועד לזמנו, תוך הדגשת הנקודות הבאות:

1. שושלת הבישופים במקומות החשובים;
2. ההיסטוריה של המורים הנוצרים;
3. ההיסטוריה של הכפירות;
4. ההיסטוריה של היהודים;
5. היחסים עם הפגאנים;
6. המרטירים.

אוסביוס סידר את החומר על פי תקופת מלכות הקיסרים, כשהוא מציג אותו כפי שמצאו במקורותיו. התוכן הוא כדלהלן:

• ספר 1: הקדמה מפורטת על ישו הנוצרי
• ספר 2: ההיסטוריה של תקופת השליחים עד לחורבן ירושלים בידי הרומאים
• ספר 3: התקופה שלאחר מכן עד לטריינוס
• ספרים 4 ו-5: המאה ה-2
• ספר 6: מספטימיוס סוורוס ועד לדקיוס
• ספר 7: עד לתחילת הרדיפות תחת דיוקלטיאנוס
• ספר 8: עוד על רדיפות אלה
• ספר 9: היסטוריה של ניצחונו של קונסטנטינוס על מקסנטיוס במערב ומקסימינוס במזרח
• ספר 10: הייסוד מחדש של הכנסיות והמרד והכיבוש של ליסיניוס

בצורתו הנוכחית הובא הספר לסיום לפני מותו של קריספוס (יולי 326), ומכיוון שהספר העשירי מוקדש לפאולינוס מצור שמת לפני 325, בסוף 323 או ב-324. יצירה זו הצריכה את המחקרים המעמיקים ביותר, ובוודאי העסיקה אותו במשך שנים רבות. איסוף המידע על מרטירים היה אולי אחד מהמחקרים המקדימים האלה.

האותנטיות של ה"היסטוריה הכנסייתית" של אוסביוס היא מעבר לכל ספק. כל גילוי חדש מציג שוב את השימוש הזהיר והנבון שלו בספריות של קיסריה וירושלים.

אוסביוס טוען כי האסונות שהיו מנת חלקה של האומה היהודית הם תוצאה של התפקיד שמילאו היהודים במותו של ישו. ציטוט זה היה בשימוש רב מאוד אצל אנטישמים בכל הדורות.

[עריכה] "חיי קונסטנטינוס"

ספרו של אוסביוס, "חיי קונסטנטינוס" ("ויטה קונסטנטיני") הוא ספר שבחים. לפיכך הושפעו הסגנון ובחירת העובדות שלו ממטרתו, ואין הוא מתאים כהמשך של ה"היסטוריה כנסייתית". כפי שאמר ההיסטוריון סוקרטס סכולסטיקוס, בתחילת ההיסטוריה שלו שהייתה אמורה להיות המשך של אוסביוס, "גם בכתיבת חייו של קונסטנטינוס, מחבר זה כמעט ולא עסק בנושאים הקשורים לאריוס, מכיוון שהיה מעוניין יותר בגימור הרטורי של חיבורו ושבחי הקיסר, מאשר בקביעה מדויקת של העובדות", יחד עם זאת יש בחיבור ערך רב בשל המסמכים הרבים שהכליל בו אוסביוס. הוא לא סיים את חיבורו זה לפני מותו. "חיי קונסטנטינוס" נכתב לאחר מותו של הקיסר והבחירה של בניו באוגוסט 337.

[עריכה] חיבורים היסטוריים מינוריים

לפני שחיבר את "ההיסטוריה הכנסייתית" שלו ערך אוסביוס אוסף של סיפורי המרטירים של התקופה הקודמת וביוגרפיה של פמפילוס. חיבור זה לא שרד בשלמותו, אך השתמר כמעט כולו בחלקים. הוא כלל:

1. מכתב לקבילת סמירנה בקשר למרטיריות של פוליקרפ;
2. המרטיריו של פיוניוס;
3. המרטיריות של קרפוס, פפילוס ואגתוניק;
4. המרטיריות של הקהילות של ויינה וליון;
5. המרטיריות של אפולוניוס

על חיי פמפילוס נותרו רק שרידים. חיבור על המרטירים בארץ ישראל בתקופת דיוקלטיאן נכתב לאחר 311; פרגמנטים רבים פוזרו באגדות שונות, שעדיין יש לאוספם.

[עריכה] כתבים אפולוגטיים ודוגמטיים

לקבוצה זו שייכים:

1. "האפולוגיה לאוריגן", שחמשת הספרים הראשונים שלו נכתבו על ידי פמפילוס בכלא, בעזרת אוסביוס. אוסביוס הוסיף את הספר השישי לאחר מותו של פמפילוס. אנו מכירים רק את התרגום הלטיני של הספר הראשון, שנעשה על ידי רופינוס;
2. חיבור נגד הירוקלס (מושל רומאי ופילוסוף נאו-אפלטוני), שבו מתנגד אוסביוס להאדרה שלו של אפולוניסו איש טיאנה.
3. "הכנה לבשורה" ("פרפרטיו אוונג'ליקה"), הידוע יותר בכותרת הלטינית שלו, שמנסה להוכיח את טובת הנצרות מעל שאר הדתות הפגאניות והפילוסופיה. ה"הכנה" כוללת 15 ספרים שנשתמרו לחלוטין. אוסביוס החשיב אותה כהקדמה לנצרות עבור פגאנים. אך ערכו עבור קוראים מאוחרים רבים הוא יותר בכך שאוסביוס שיבץ בחיבור מובאות רבות מהיסטוריונים ופילוסופים שונים שלא נשתמרו במקומות אחרים. רק כאן אנו מוצאים סיכום של כתבי הכומר הפיניקי סנצ'וניאתון, שדיוקן הוכח על ידי הסיפורים המיתולוגיים המופיעים בטבלאות שנמצאו באוגרית, ורק כאן יש תיאור מהספר השישי של דיודורוס סיקולוס על המסע המופלא של יוהמרוס לאי פנצ'יאה, שם הוא טוען כי מצא את ההיסטוריה של האלים, וכאן נשתמרו כתבים של הפילוסוף הנאו-אפלטוני אטיקוס יחד עם רבים אחרים.
4. "הוכחת הבשורה" ("דמונסטרטיו אוונג'ליקה") קשורה באופן הדוק ל"פרפרטיו" ובמקור הייתה בת 20 ספרים מהם נשתמרו עשרה, וכן פרמגנט מהספר החמישה עשר. כאן אוסביוס עוסק בישו. היצירה כנראה סויימה לפני 311;
5. חיבור נוסף שמקורו בתקופת הרדיפות, שכותרתו "מובאות נבואיות" ("אקלוגאי פרופטיקה"). הוא דן בארבעה ספרים בטקסטים המשיחיים של כתבי הקודש. היצירה היא רק החלק ששרד מתוך "ההקדמה הכללית הבסיסית" לאמונה הנוצרית, שלא נשתמר;
6. החיבור "על ההתגשמות האלוהית" ("פרי תאופנייס"), מתקופה מאוחרת הרבה יותר. הוא עוסק בהתגשמות של המילה (הלוגוס) האלוהי, והתוכן שלו פעמים רבות זהה ל"הוכחת הבשורה". רק פרגמנטים נשתמרו;
7. החיבור הפולמי "נגד מרסלוס", בערך מ-337;
8. הוספה לחיבור האחרון, שכותרתו "על התאולוגיה של הכנסייה", שבו הוא מגן על האמונה הניקאית של הלוגוס כנגד סיעתו של אתאנסיוס.

מספר כתבים השייכים לקטגוריה זו אבדו לחלוטין.

[עריכה] כתבים פרשניים ואחרים

מכתביו הפרשניים של אוסביוס לא נשתמר דבר בצורתו המקורית. הפרשנויות הקיימות מבוססות על כתבי יד מאוחרים שהועתקו מפרגמנטים. חיבור שלם יותר בעל אופי פרשני, שנשתמר בפרגמנטים בלבד, קרוי "על ההבדלים בבשורות", ומטרתו לפתור את הסתירות בין הבשורות השונות. אוסביוס כתב עבור מטרות פרשניות גם את החיבורים על ארכאולוגיה מקראית:

1. חיבור על המקבילות היווניות לשמות העצם העבריים;
2. תיאור של יהודה מתקופת ישו עם סיפורים על עשרת השבטים האבודים;
3. תוכנית של ירושלים ומקדש שלמה;

שלושה חיבורים אלה אבדו. חיבור שכותרתו "על שמות מקומות בכתבי הקודש", רשימה אלפביתית של שמות מקומות, עדיין קיים, והוא שימושי ביותר בזיהוי מקומות עתיקים בארץ ישראל וסביבתה. עוד קיימים כמה נאומים, לדוגמה נאום שנשא בהקדשת הכנסייה בצור, ונאום ביום השנה השלושים למלוכת קונסטנטינוס. ממכתבי אוסביוס קיימים רק כמה פרגמנטים.

[עריכה] הערכה של אוסביוס

[עריכה] הדוקטרינה שלו

מנקודת מבט דוגמטית, אוסביוס נתלה לחלוטין באוריגן. כמו אוריגן, הוא התחיל מהמחשבה הבסיסית של השלטון המוחלט (מונרכיה) של האל. האל הוא הסיבה לכל היצורים. אך הוא אינו רק סיבה; בו כלול כל דבר טוב, הוא מקור כל החיים, והוא המקור לכל תכונה טובה. הוא האל הגבוה ביותר, וישו הוא שני לו. האל שלח את ישו אל העולם כדי שיוכל להשתתף בברכה של מהות האל. ישו הוא היצור היחיד שהוא כולו טוב, הוא דמותו של האל והוא קרן אור היוצאת מהנצח; אך הדימוי של קרן האור מוגבל כל כך על ידי אוסביוס, כך שהקיום העצמי של ישו מודגש ביותר.

לאוסביוס היה חשוב כל כך להדגיש את ההבדלים בין הישויות של השילוש הקדוש, ולהראות שישו הוא שני לאל, מכיוון שראה כל גישה אחרת כפולותיאיזם הוא סבליאניזם. ישו הוא יצור של האל שכל יצירתו, עבור אוסביוס, אירעה לפני הזמן. ישו הוא איבר של האל, יוצר החיים, העיקרון של התגלות האל, ובו מומלכת מוחלטותו של האל על העולם. הלוגוס האלוהי הזה הגשים עצמו בגוף אנושי ללא שהשתנתה כך מהותו. אוסביוס הסביר את היחס של רוח הקודש בתוך השילוש בדומה לזה של הבן לאב. דוקטרינה זו אינה מקורית של אוסביוס, ואת כולה ניתן למצוא אצל מורו, אוריגן.

[עריכה] מעלותיו ומגבלותיו

מגבלותיו של אוסביוס קשורות באופן הדוק למעלותיו. הוא נחשב, ובצדק, כאדם מלומד ביותר בתקופתו. רשימה של המקורות שבה השתמש ל"היסטוריה הכנסייתית" שלו תמחיש את כמות העבודה שהיה צריך להשקיע כדי לעבור על כמות חומר גדולה כל כך. אולם אי אפשר להשוות את הלמדנות של אוסביוס לזו של אוריגן. ייחודו של אוריגן במקוריותו ויצירתיותו, ואילו אוסביוס – מסכם ומארגן. אך אוסביוס היה גם זהיר מאד. אדם כמוהו היה חשוב ביותר בתקופה שבה החלו האומות הברבריות לפלוש לכנסייה במספרים גדולים, ובתקופה שלאחריו לא התעלה עליו איש בלמדנותו. היסטוריונים של הכנסייה יכלו לחקות אותו, אך לא להחליף אותו.