Candida albicans

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Candida albicans
מיון מדעי
ממלכה:	פטריות
מערכה:	Ascomycota
מחלקה:	Ascomycetes
סדרה:	Saccharomycetales
משפחה:	Saccharomycetaceae
סוג:	Candida
מין:	Candida albicans
שם מדעי
Candida albicans

Candida albicans (קנדידה אלביקנס) הוא מין של שמר (פטרייה) דיפלואידי. C. albicans גורמת לזיהומים מזדמנים בבני אדם, לרוב בחלל הפה ובנרתיק. במצב פתוגני כפטרת, היא התגלתה כגורם חשוב בתחלואה ואף מוות במחלות כשל חיסוני (כגון איידס וסרטן).

[עריכה] קנדידיאזיס

C. albicans קיימת ב-80% מהאוכלוסייה, וברוב הפעוטות מיד עם היוולדם, והיא שוכנת בעיקר בחלל הפה והמעי, ללא השפעות מזיקות. ריבוי יתר של הפטרייה גורם להפרשת רעלנים מוגברת—קנדידיאזיס—אשר יכול להתרחש גם בדם ובפות. קנדידיאזיס מתרפא בקלות בחולים בעלי מערכת חיסון תקינה. קנדידיאזיס גורמת למגוון רחב של תסמינים בכל מערכות הגוף, ובעיקר במערכת העיכול, מערכת המין, המערכת האנדוקרינית, מערכת העצבים ומערכת החיסון. הפטרייה גורמת לייצור כרוני של אצטלדהיד, שכנראה אחראי למרבית התסמינים במערכת העצבים המרכזית.

לעתים ריבוי יתר של C. albicans נובע משימוש ממושך באנטיביוטיקה אשר הורגת חיידקים שעוזרים למנוע גדילת יתר של הפטרייה, או כתוצאה משימוש בתרופות אחרות כמו: קורטיקוסטרואידים, תרופות נגד כיבים (פצעים פתוחים ברקמות שונות בגוף), גלולות למניעת הריון, מחסור בהפרשות עיכוליות (חומצת מלח (HCL) ומיצי מרה) או צריכת יתר של סוכר.

המעבר של הפטרייה מהמצב הרגיל למצב הפתוגני מתרחש בתהליך המזכיר דימורפיזם, אשר נקרא שחלוף פנוטיפי ושבו מורפולוגיות תאיות שונות מתרחשות בו־זמנית. עדיין לא ברור אם שחלוף זה מתרחש בצורה ספונטנית או בתגובה לשינוי סביבתי כלשהו.

תנאי המחייה במעי מתאימים במיוחד ל-C. albicans ולכן היא שוהה שם לרוב, צורכת חומרים שונים - פחמימות, אלכוהול, פטריות ועוד ומפרישה אחרים.

[עריכה] הגנום של C. albicans

בהיותו גורם פתוגני חשוב, הגנום של C. albicans נחקר רבות, ונעשו השוואות רבות בינו לבין שמרים נחקרים אחרים - שמר האפייה ושמר הביקוע. אחד המאפיינים המעניינים אשר נמצאו בגנום הוא ריבוי השינויים המבניים בכרומוזומים של C. albicans אשר יוצרים מגוון גנוטיפי רחב. אלה כוללים הרחבה וצמצום של מספר הרצפים החוזרניים, טרנסלוקציות כרומוזומליות, מחיקות וטריזומיה בכרומוזומים מסוימים. שינויים אלה גורמים גם לשינויים בפנוטיפ ובכך תורמים להסתגלות אבולוציונית של הפטרייה לתנאי סביבה משתנים.