שפות הודו-איראניות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שפות הודו-איראניות, הידועות גם כ"שפות אַרִיּוֹת", הן קבוצת שפות מהקדומות, הגדולות והחשובות שיש במשפחת השפות ההודו-אירופיות. הן מדוברות בדרום אסיה, מדרום הרי אורל וחופי הים הכספי במערב, דרך איראן, אפגניסטן ופקיסטן, ועד הודו ובנגלדש.
ככל הנראה מקורן של שפות אלה הוא באפגניסטן ובשלב מסוים של התפתחותן הן נפרדו לארבע קבוצות: שפות הודו-אריות, שפות איראניות, שפות דרדיות ושפות נוריסטניות. דובריהן נעו בעיקר דרומה, מזרחה ומערבה ורק מעט שפות עברו צפונה. יש הקושרים את התפשטותן במרחב זה עם המצאת המרכבה.
השפות מתחלקות כך:
- שפות הודו-אריות
- שפות דרדיות:
- דאמלי
- דומאקי
- גאוואר-באטי
- קאלאשה
- קשמירית
- חוואר
- קוהיסטנית
- ניגאלאמית
- פאשאי
- פאלורה
- שינה
- שומשתי
- שפות נוריסטניות:
- אשקום
- קמוירי
- קאטי(באשגלי)
- פרסואנית(ווסי-וורי)
- טרגמי
- וואיגלית(קאלאשה-אלה)
- שפות איראניות:
- פרסית
- אווסטן(נכחדה)
- פאהלוי("פרסית תיכונה")
- פאשטו
- דארי של אפגניסטן
- טאג'יקית
- אוסטית
- כורדית
- באלוצ'י
- טאליש
- טאט
- ג'והורי (טאטית יהודית)
- ג'יהדי (פרסית יהודית)
- דארי של זורואסטריאן
- יאגנובי
