שימפנזה ננסי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שימפנזה ננסי (בּוֹנוֹבּוֹ)
מצב שימור
מצב שימור: סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	פרימטים
משפחה:	הומינידים
סוג:	שימפנזה
מין:	שימפנזה ננסי (בונובו)
שם מדעי
Pan paniscus
תחום תפוצה

השימפנזה הננסי (בּוֹנוֹבּוֹ) (שם מדעי: Pan paniscus) הוא מאחרוני היונקים הגדולים שגילה המדע. חוקר האנטומיה ארנסט שוורץ הבחין בייחודו של המין בשנת 1929, בעת שחקר גולגולת שסבר כי שייכת לשימפנזה מצוי צעיר, אולם גילה בהמשך כי היא שייכת לפרט בוגר בעל גולגולת קטנה.

התגלית הביאה אותו להצהרה כי מצא מין נוסף בסוג שימפנזה (pan). משמעות שמו המדעי של הבונובו, Pan paniscus, היא "קטן". בניגוד לשם, משקלם של הבונובואים זהה לתת-מין הקטן בשימפנזים. מקור השם כנראה בתושבי האזור שמכונים לעתים בשם "פיגמים" = אנשים קטנים. הודות למודעות על סכנת ההכחדה שבה מצוי המין, אוכלוסיית השימפנזה הננסי הוכפלה בעשור האחרון פי שלושה.

תוכן עניינים 1 תיאור המין 2 אבולוציה 3 רבייה והתנהגות מינית 4 התנהגות קבוצתית 5 שימור המין

[עריכה] תיאור המין

תפוצה המין ביערות גשם וביערות טרופיים יבשים, בצד הדרומי של נהר זאיר, ובאזורים מבודדים באגן הקונגו המרכזי. הבונובו נצפו בנחלות של 29-14 קמ"ר, אך מידע זו הוא מתצפית בקבוצות אורגניות ולא ממחקר ממשי שמטרתו לחלק את גבולות הנחלה.

מבחינה חיצונית, הבונובו נחשבים חינניים יותר מהשימפנזה. רגליהם ארוכות, ראשם קטן וכתפיהם צרות. מצחם גבוה, הפה אדמדם ובולט על רקע הפנים השחורות והארוכות, האוזניים קטנות והאף רחב כשל הגורילה.

אורך הגוף הממוצע: 111 ס"מ אצל הנקבה ו-119 אצל הזכר ס"מ, כשני שלישים מגודלו של אדם ממוצע. משקל הגוף אצל הזכרים 37 - 61 ק"ג (45 ממוצע), אצל הנקבות (27 – 38 (33.2 בממוצע).
השיער שחור וארוך מזה של השימפנזה המצוי,ומכסה אזורים חשופים אצלו כלחיים. צבע העור כהה כמעט לכל אורך חייהם, דבר המבדיל אותו מהשימפנזה בהירת העור.

ייחודו של המין הוא בכך שהקבוצה נשלטת על ידי נקבות ובכך שיחסי מין הם חלק אלמנטארי מהיחסים החברתיים של המין: הם באים על חשבון תוקפנות ולרוב לשם שעשוע ולאו דווקא לשם רבייה.
יחסי המין הם הטרוסקסואלים והומוסקסואליים כאחד וללא הבדלי גילאים. יחסים בין קרובי משפחה מוקעים לעתים רחוקות. למרות הכול, קצב הילודה זהה לזה של השימפנזה. הנקבה מולידה ולד אחד כל 5-6 שנים לערך. כך שלמעשה הבונובו, בדומה לאדם, שומר על הפרדה ברורה בין מין לרבייה.

[עריכה] אבולוציה

הבונובו חולק עם האדם כ־98% מהפרופיל הגנטי, קרבה דומה כשל הזאב לכלב. אבל בעוד זאבים וכלבים יכולים להעמיד צאצאים משותפים, ואף עושים זאת באופן ספונטני, בני אדם ובונובו מתרבים בנפרד. גם התקשורת בין זאבים לכלבים טובה בהרבה מזו שבין בני אדם לבונובו, על אף ההקבלה בדמיון בין המינים מבחינה גנטית. בכל זאת, בתנאים מסוימים ובהדרכת בני אדם יכול בונובו ללמוד שפת סימנים או שפה מתוכננת שמשתמשת בלקסיגרמות. מחקרים אחרונים מראים כי הפיצול בין המינים, בונובו ואדם, התרחש לפני כ־8 מיליון שנים. הפיצול בין השימפנזה לבונובו אירע זמן רב מאוחר יותר, ככל הנראה כחלק מההסתגלות לסביבה יבשה ופתוחה.
הבונבו מעולם לא עזב, ככל הנראה, את אזורי העצים. הם מרוכזים ביערות מדרום לנהר זאיר, שם שוכנים פחות מ־10,000 פרטים. בהתחשב בקצב הילודה הנמוך, בקצב המהיר של הרס היערות ובחוסר היציבות הפוליטית במרכז אפריקה, קיים חשש להמשך קיומו של המין בטבע.

הרולד קולידג', חוקר אנטומיה, סבר בשנות ה־30 כי הבונובו הוא הקרוב ביותר מבין האדם והשימפנזה אל האב הקדמון המשותף. הוא השווה את פרופורציות הגוף והגולגולת אל האוסטרלופיתקוס אפארנזיס ומצא דמיון רב. נראה כי במרוצת השנים לא עבר המין שינויים אבולוציוניים רבים.
עיקר דמיונו לאדם הוא בצורת הליכתו שמשתנה, על פי רוב הוא הולך כיתר ההומינידים כך שמשקלו נח על פרק כף הרגל, אך לעתים קרובות נצפה שהולך זקוף כאדם.

עד לשנות ה־70, הוכר הבבון כאב הקדמון של האדם מאחר שהמין התפתח רחוק מהעצים. אולם אז התגלו מאפיינים אנושיים אצל השימפנזה כגון: ציד שיתופי, שיתוף במזון, שימוש בכלים ופוליטיקה פרימיטיבית. במחקר מעבדתי אף הובחנה אינטליגנציה יוצאת דופן ומודעות עצמית.
אולם בשני המינים שולטים הזכרים על הנקבות ויוצא דופן המצב שבו זכר בוגר נשלט על ידי נקבה. הבונובו משתמש בכלי ציד פרימיטיביים יותר מהשימפנזה על מנת לתפוס ציד, אולם בונובו בשבי הראה ידע רב בשימוש בכלים.
לפרטי בונובו אינטליגנציה דומה, אך הם בעלי אופי עדין ופגיע יותר. בונובו צעירים הם חברותיים ופעילים ומבדרים את עצמם ורעיהם במשחק ובפרצופים מצחיקים. בונובו בוגרים שולטים ברגשותיהם, בניגוד לשימפנזים הנתקפים בזעם ופוגעים בסביבה ובחבריהם.
התקשורת בין הפרטים נעשית באמצעות הבעות פנים ותנועות ידיים, לרוב ללא קול או צליל. הבונובו מבקש אוכל באמצעות הגשת ידו בתחינה לבעל המזון, במידה שלא נענה מוסיף יבבות. קולו של הבונובו נבחני יותר מאשר צרחות השימפנזה.

בניגוד לשימפנזה, לבונובו אין תת-מינים. ההשערה הרווחת בקרב החוקרים בקשר לעניין זה, טוענת כי האוכלוסייה מרוכזת באזור גאוגרפי קטן ומצומצם יחסית שמאפייניו קבועים, ועל כן לא התפתחו תתי-מין אנדמיים לשטח מסוים בתוך האזור הקיים.

[עריכה] רבייה והתנהגות מינית

הבונובו נצפו מזדווגים בתדירות גבוהה ולעתים תכופות, בדומה לאדם קיום יחסי מין אינו נעשה בהכרח לצורך רבייה, אלא גם ובעיקר לשם חיזוק קשר חברתי. קיום יחסי מין אפשרי גם בין שני זכרים או בין שתי נקבות, אולם לא נצפתה התנהגות הומוסקסואלית קבועה. נקבה יכולה ללדת במרווחים של 5 שנים בין לידה ללידה. כל עוד לא חלף פרק זמן כזה מן הלידה, הנקבה אינה פורייה מבחינה הורמונלית.
בדומה למצב אצל האדם, אין עונת רבייה קבועה. הפריה אפשרית על ידי הזדווגות במהלך 20-10 ימי הייחום החודשיים המתבטאים בשינוי בצבע ובגודל איברי המין הנקביים. ההיריון אורך כ-225 ימים (אצל האדם כ-270). בהמלטה אחת נולד כמעט תמיד גור אחד בלבד.
סימני הייחום חוזרים אחרי שנה מהולדת הצאצא ומעודדים הזדווגות, אך ללא סיכוי להיריון מאחר שהנקבה טרם חזרה לפוריותה המלאה.
ההנקה נמשכת עד לגיל 4 ומשערים שהיא הדוחה את הביוץ בלי להסתיר את סימני הייחום.
אין תבנית ברורה להעדפת בני זוג, עפ"י רוב מחוזרת נקבה מיוחמת על ידי כל זכרי הלהקה מלבד בניה, כך שבעצם זהות האב אינה ברורה.

ההנקה וההשגחה הצמודה על הצאצא נמשכים כשנתיים, תקופה דומה אצל יתר קופי האדם, ונפסקת בהדרגה על-פי תכנון קפדני של הנקבה הקשור ברצונה לראות את צאצאה בונה "קן" משלו. הבונובו הופך עצמאי לחלוטין בגיל 9-7 אך הבגרות המינית המלאה, בשני המינים, מגיעה רק בגילאים 15-13.
תוחלת החיים של הבונובו היא כ-45 שנה, על-פי הערכת החוקרים, אם כי המחקרים הקצרים שנעשו על המין לא עקבו אחרי פרטי בונובו יותר מ-30 שנה. ההערכות מתבססות על תיארוך מוקדם של פריטים בוגרים שנתפסו. תוחלת החיים זהה לזו של השימפנזה המצוי.

קופי האדם ידועים בתוקפנותם, אולם לאחר כל מריבה גדולה באה גם צורה כלשהי של התפייסות. התנהגות זו היא שתורמת לליכוד החברתי של הקבוצה, ומונעת את התפוררותה בכל משבר ומאבק. בונובו פותרים סכסוכים וקונפליקטים, שלרוב קשורים במזון, באמצעות קיום יחסי מין בצורה כזו או אחרת. זוהי דרכם להימנע מעימותים ומתחרויות בין פרטים. הצורך החזק של הבונובו בקשרים חברתיים מביא לגיוון רב בהתנהגות המינית שלו, כיוון שזוהי הדרך העיקרית של מין זה לשמור על יחסי ידידות בין פרטים בקבוצה אחת.

הבונובו נצפו מקיימים יחסי מין בתנוחות שונות מאשר השימפנזים. רוב יחסי המין נעשים פנים מול פנים, בדומה לאדם. אברי המין הנקביים קדמיים ופונים כלפי חוץ, דבר המקל על צורה זו של יחסים.
נקבת הבונובו ברוב מחזור חייה מיוחמת ופעילה מינית. נקבות רבות מקיימות מגע מיני על ידי שפשוף אברי מינן אחת בשנייה, הוכח כי נקבות קופי אדם מסוגלות להגיע לאורגזמה.
בין הזכרים קיימת מחווה כ"סיף פינים" שבה הזכרים נתלים על עצים ומצמידים את איברי מינם. מגוון המגע המיני כולל גם מין אוראלי, אוננות ונשיקות פה-אל-פה. המגע המיני הוא טבעי ותמיד חלק ממגוון הפעילויות החברתיות, ההזדווגות נמשכת כ־10 דקות לערך, משך זמן קצר בהשוואה לאדם אבל ארוך בהשוואה לרוב היונקים האחרים.

[עריכה] התנהגות קבוצתית

הקבוצה הגרעינית של הבונובו מורכבת מ6-3 פריטים, אך באזורים בהם נמצא מזון בשפע (שדות קנה סוכר למשל) נבנית קבוצה אורגנית של 30-10 פריטים, קבוצה זו נעה יחד בחיפוש אחר מזון ולעתים מתקבצים מס' קבוצות יחד באתרי מזון. לעתים קרובות פריטים עוברים קבוצה, ולעולם אינם נמצאים בקשר תמידי עם פרט אחד ויחיד. הקשר המתמשך היחיד הוא בין אם לוולדה בשנותיו הראשונות.
אצל הבונובו בדומה לשימפנזה, נשארים הזכרים בקבוצות המקוריות שלהם והנקבות נודדות לקבוצות אחרות בתקופת ההתבגרות. כתוצאה מכך מכירים הזכרים הבוגרים את כל בני קבוצתם וכל הזכרים הצעירים גדלים יחדיו. הנקבה מגיעה לקבוצה בה היא אינה מכירה אף פרט.
ההבדל בין המינים נעוץ באופן שבו מתקבלת נקבה חדשה לקבוצה חדשה. אצל הבונובו הנקבה החדשה בוחרת נקבה בוגרת ומבקשת תשומת לב על ידי שפשוף איבר מינה בשכנתה או לחילופין הוצאת טפילים מגופה. במידה שמקבלת יחס הדדי אזי נוצרים קשרים והנקבה החדשה מתקבלת בהדרגה אל הקבוצה. לאחר הולדת הצאצא הראשון מתחזק מעמדה החברתי היא הופכת לנקבה בוגרת ומקבלת חברות חדשות בעצמה.
מעמד הזכרים נקבע על פי מס' קריטריונים: לעתים מעמד אמותיהם הוא הקובע את מעמדם, לעתים זכר הנחשב בן זוגה של נקבה שולטת מקבל מעמד גבוה יותר ואז מעמד אמו משתנה בהתאם.

אצל השימפנזה המצוי לוחמים הזכרים את קרבותיהם בעצמם. הם נעים בקבוצות בעלות אותו מין, ויוצרים קבוצה היררכית בעלת מאפיינים שיתופיים ותחרותיים. כשלון ביצירת קבוצה מלוכדת עלול ליצור איבוד חיים וטריטוריה. אין זה קל להיות זכר – הדבר מתבטא בכמות המעטה של זכרים ביחס לנקבות.
לעומת זו, מאבקים רציניים בין קבוצות בונובו הם מצב נדיר ביותר. דיווחים רבים הראו השתלבויות בין קבוצות דורשות שלום, כולל יחסי מין בין הקבוצות.
הבונובו יוצרים רושם של חברה שעיקר ליכודה בא מהנקבות ומהאמהות. הקשר אינו קשור כלל לקרבה גנטית אלא חברי בלבד, על כן מאבקים בין זכרי הקבוצות השונות הם נדירים ביותר וחסרי משקל.

אנתרופולוגים מצביעים על כך שהקשר החזק הנוצר בין הנקבות אצל הבונובו, מפר חוק לא כתוב אצל הקופים, מאחר והנקבות נמצאות זמן מועט בקבוצה ביחס לזכרים. לדוגמה, הנקבות הן המרכז הקבוצתי אצל קופים בעלי זנב כמקקים ובבונים, מאחר והזכרים הם המהגרים לקבוצות חדשות בהגיעם לבגרות.
האנתרופולוגים משערים כי כמו אצל הבונובו, המין מופרד מהרבייה אצל האדם במטרה ליצור מערכת יחסים רצינית ובעלת רווח רב־תחומי. יכולת הנקבה להזדווג בכל מהלך חייה והיצר המיני המפותח שלה (שברוב התרבויות אינו מדוכא כלל), מעניקים לה את היכולת להמיר את המין במחויבות ובהורות ובכך להגדיל את הגרעין המשפחתי.
התהליך נוצר בעקבות עיקרון הברירה הטבעית, והוא מאפשר לנקבה לגדל יותר צאצאים מאשר לו הייתה לבדה.

אין תיעוד ליצירת גרעין משפחתי כמו אצל האדם. כל העול בגידול הצאצאים נופל על כתפי הנקבה. ישנה תאוריה הגורסת כי הגרעין המשפחתי אינו מתאפשר אצל הבונובו, בשל מגוון יחסי המין הקורים אף בין בני משפחה קרובים.
עיקר הפעילות החברתית בזמן מנוחה היא ניקיון הגוף (grooming) , על פי רוב פעילות זאת היא בין זכר לנקבה אך לעתים גם בין שתי נקבות. התנהגות זו שבעבר נראה שמטרתה חיזור או הורדת מתחים, מובחנת כרגע כהתנהגות שמטרתה לחזק קשרים משפחתיים, כחלק מכל התנהגותו החברותית של המין.

עיקר תזונתו של הבונובו היא פירות, בשל הכמות היומית הרבה שנאכלת, תורם המין לתפוצת הפירות בתוך היער בשל פיזור זרעיהם. בנוסף המין צורך כל מזון צמחוני - נצרים, עלים, פרחים, זרעים, קליפות עצים, עשבים ופטריות.
אכילת מזון חי נחשבת לחלק מזערי מהצריכה היומית- בעיקר טרמיטים ותולעים. לעתים רחוקות נצפה המין אוכל חולייתנים קטנים - צביונים, עטלפים ואנומלוריים (סנאים מעופפים). הבונובו צורך פחות חלבון מן החי, ושלא כמו השימפנזה, לא נצפה טורף קופים אחרים.

[עריכה] שימור המין

אויבו הטבעי היחיד של הבונובו הוא האדם. אך משערים שנמרים ונחשים גדולים אשר מתקיפים שימפנזים, גם טורפים מין זה.
האדם עדיין צד את המין למטרות אכילה וסחר בגורים, על אף החוקים האוסרים על כך. פגיעתו של המין באדם לעומת זאת היא מינורית, פגיעה בשדות קני סוכר חקלאיים וכן נשאות של מחלות הפוגעות באדם (כפוליו למשל) על אף התקשרותו המעטה של המין עם האדם.
המין נמצא בסכנת הכחדה ממשית בטבע, בשלוש הדורות האחרונים- מאז התגלו, ירדה כמות האוכלוסייה במחצית, וכן ירדה גם יכולת הישרדותם עם הפגיעה בנחלתם. כיום נותרו 10,000 פריטים בלבד.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: שימפנזה ננסי