ראפאל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

Rafale
תיאור
תפקיד	מטוס קרב רב משימתי
צוות	1 בדגמי B ו-M, 2 בדגמי C
ממדים
אורך	15.3 מ'
מוטת כנפיים	10.9 מ'
גובה	5 מ'
שטח כנפיים	46 מ"ר
משקל
ריק	10,000 ק"ג
משקל המראה מקסימלי	24,500 ק"ג
מנוע
מנוע (ראפאל)	מנוע סנקמה M-88 עם מבער אחורי
דחף	75kN עם מבער אחורי
ביצועים
מהירות מקסימלית	2,220 קמ"ש (מאך 1.8) בגובה פני הים
טווח קרבי	1,850 ק"מ
סייג רום	16,750 מטר
קצב טיפוס	> 18,000 מטר/דקה
חימוש
תותחים	1 תותח GIAT 30 מ"מ
טילים	מגוון רחב

הראפאל (Rafale) הוא מטוס קרב צרפתי רב משימתי. הראפאל תוכנן בהתאם לדרישות הביטחון של הצבא הצרפתי אשר ביקש לאחד את הטיפול במטוסיו השונים לכדי פלטפורמה אחת ובכך לחסוך בעלויות ההכשרה והתפעול של המטוס. על פי גישה זו, גם תוכננה גרסת M של המטוס המתאימה לנושאת מטוסים.

תוכן עניינים 1 תכנון 2 מאפיינים 3 חימוש 4 מערכות נשק 5 עובדות נוספות

[עריכה] תכנון

מטוס הראפאל תוכנן, פותח ומיוצר על ידי חברת דאסו (Dassault Aviation) הצרפתית. תחילת התכנון של הראפאל היה בשנת 1976, עת נוצר הצורך להחליף את המטוסים המתיישנים של צבא צרפת, כגון ה- F-8 או היגואר. במקור, קיוותה החברה לאגד תחתיה מספר חברות אירופאיות בתחום התעופה הצבאית ליצירת מטוס אירופאי מאוחד ואולם שאר מדינות אירופה נטו דווקא לתמוך בפרויקט אחר – יורופייטר 2000 (Eurofighter 2000) שהחליף את שמו לאחר מכן ל-"יורופייטר טייפון" (Eurofighter Typhoon). דאסו מצאה את עצמה לבדה אך החליטה להמשיך בכל זאת בפרויקט. טיסת הבכורה של אב הטיפוס הראשון של הראפאל (Rafale A) התקיימה ב-4 ביולי 1986. בסך הכול יצרה החברה ארבעה אבי-טיפוס של המטוס לפני המעבר ליצור סדרתי.

בקיץ 1992, נערכו בארצות הברית ניסויים בדגם M של המטוס המיועד לנושאות מטוסים. ב-1993 בוצעו ניסויים ראשונים של המראה ונחיתה על נושאת המטוסים הצרפתית פוש (Foch). טייסת הים הראשונה של המטוס (טייסת F12 של חיל הנחתים הלאומי של צרפת) הפכה להיות מבצעית החל מחודש יוני 2004. הטייסת הראשונה של חיל האוויר הצרפתי שהפעילה את מטוס הראפאל היא טייסת 1/7 "פרובנס" (Provence) שהפכה למבצעית ב-27 ביוני 2006. המטוס תוכנן כך שניתן בכל סדרת יצור שלו להחליף את מערכות האלקטרוניקה וזאת בשל ההבנה כי ההתפתחויות בתחום הזה מהירות מאוד. תוכננו ארבע גרסאות שונות למטוס:

• גרסת יבשה (עבור חיל האוויר) חד-מושבית (דגם B)
• גרסת יבשה דו-מושבית (דגם C)
• גרסת ים חד-מושבית (דגם M)
• גרסת ים דו-מושבית (דגם N)

דגם C היה אמור להיות דגם ניסיוני בלבד, אולם בעקבות מלחמת קוסובו, החליטו הצרפתים כי גרסה דו-מושבית תוכל להיות לתועלת, במיוחד במשימות ביון ועל כן גרסה זו הפכה מניסיונית לרגילה. הגרסה האחרונה (N) בוטלה במהלך שנת 2004. על פי התכנון, אמור חיל האוויר הצרפתי (Armée de l'Air) לקבל לידיו בסך הכול 234 מטוסים ואילו חיל הים הצרפתי (Aéronavale) אמור לקבל כ-60 מטוסים.

[עריכה] מאפיינים

הראפאל כולל בתוכו מגוון רחב מאוד של טכנולוגיות חדשות, כולל טכנולוגיות חמקנות ממכ"ם ואולם, בתחום זה הוא אינו משתייך לדור החדש של מטוסי הקרב (כגון ה-F-117 או ה-B-2 האמריקאיים). הוא מצויד בזוג כנפי דלתא בזווית חדה וכן בזוג קנרדים אקטיביים קדמיים. מערכת השליטה על ההגאים ספרתית ובעלת שתי מערכות גיבוי ספרתיות ועוד שתי מערכות גיבוי אנלוגיות, כל מערכת עם מקור חשמלי עצמאי.

בעת הבנייה, נעשה שימוש רב בחומרים מרוכבים כמו סיבי פחמן וקוולאר, כמו גם בסגסוגות ליתיום-אלומיניום. המטוס מצויד בשני מנועי M88-2 E4 של חברת SNECMA המאפשרים כח דחף מקסימלי של 75kN (שבעים וחמישה קילו-ניוטון) האחד בעת הפעלת מבער אחורי. המטוס (כמו כל מטוסי הקרב המודרניים) מסוגל גם לשאת מכלי דלק נתיקים וכן להיות מתודלק באוויר ממטוס תדלוק. עם מכלי דלק נתיקים, יכול המטוס לשאת כעשרת אלפים ליטר של קרוסין.

בגרסה הימית, קיימת מערכת מיוחדת אשר אוגרת בעת הבלימה אנרגיה במערכת הגלגלים, כך שאנרגיה זו תוכל לשמש את המטוס לאחר מכן על מנת לסייע לו בהמראה הקצרה מסיפון נושאת המטוסים, ללא צורך להיעזר ב"מקפצה" בקצה מסלול ההמראה.

[עריכה] חימוש

הראפאל מסוגל לשאת מגוון רחב של סוגי תחמושת. הוא מצויד בבסיסו בתותח GIAT DEFA בקוטר 30 מ"מ. למטוס יש 14 מנשאים לנשק ומערכות (13 בגרסה הימית) עם יכולת נשיאת מטען מקסימלית של כ-9.5 טון.

• טילי אוויר-אוויר

• הוא יכול לשאת מערכות טילים של חברת MBDA האירופאית.
• על פי בקשת לקוח (לקוחות פוטנציאליים מחוץ לצרפת), הוא גם יכול לשאת טילים אמריקאיים (מסוג AIM).

• אוויר-קרקע

• טילי שיוט וטילים מונחי לייזר של MBDA ושל SAGEM.
• פצצות רגילות.
• טילי אוויר-ים נגד ספינות.
• חימוש גרעיני.

• דלק

1-3 מכלי דלק נתיקים (שלוש נקודות משא). קיימים שני סוגים של מכלים:

• מיכל קטן – 12,500 ליטר.
• מיכל גדול – 20,000 ליטר.

• ציוד נוסף

המטוס גם מסוגל לשאת ציוד אלקטרוני מתקדם וציוד ביון.

• מערכת תדלוק אווירי.

נקודות המשא של המטוס תוכננו לפי תקן נאט"ו, כך שניתן לעשות המרה די מהירה לסוגי תחמושת שונים בעת הצורך.

[עריכה] מערכות נשק

כמקובל במטוסי קרב חדשים, מצויד תא הטייס בטכנולוגיות מתקדמות כגון: "סטיק" צדדי, תצוגה עילית, מסכים הולוגרפים במקום מסכים רגילים וכו'. שלוש תצורות עיקריות של מערכות נשק הוגדרו עבור המטוס על ידי צבא צרפת, עם אפשרויות לתצורות נוספות בהתאם לדרישות לקוחות פוטנציאליים אחרים:

• תצורת F1 - משמשת את חיל הנחתים ומותאמת למשימות הגנה אווירית.
• תצורת F2 – יכולות תקיפה קרקעיות והוספת חיישנים לקרבות אוויר-אוויר (תצורה זו זמינה החל משנת 2005).
• תצורת F3 – תאפשר גם יכולות תקיפה של ספינות אויב, משימות ביון ונשיאת נשק גרעיני. בתצורה זו (שעדיין נמצאת בפיתוח ואיננה מבצעית) יוחלפו מנועי המטוס בשני מנועים חזקים יותר בעלי כח דחף של 9.5 טון כל אחד.

המטוס מצויד במכ"ם RBE2 בעל יכולת מעקב אלקטרונית (ולא מכאנית כמו במכ"מים ישנים יותר) המאפשרים לו (כך על פי הדיווחים הרשמיים) לעקוב אחרי כ-40 מטרות ו"לנעול" על 8 מטרות בו זמנית. בנוסף, המכ"ם יכול לבצע מעקב קרקע ברדיוס של כ-10 קילומטר (אם כי במקרה כזה, יוותר על חלק מיכולותיו האוויריות). למטוס מערכת הגנה עצמית מסוג SPECTRA המתריע בפני אנשי הצוות על איום אווירי או קרקעי על המטוס.

[עריכה] עובדות נוספות

• 18 שנה עברו בין טיסת הבכורה של המטוס לכניסתו לשירות מבצעי פעיל בצבא צרפת (כאמור, ב-2004). בתכנון המקורי, המטוס אמור היה להיכנס לשירות בשנת 1996.
• עלות הפרויקט הגיעה לכ-28 מיליארד אירו עבור 294 מטוסים בסך הכל, כ-95 מיליון אירו למטוס.
• עלות שעת טיסה: כ-30,000 אירו.
• נושאת המטוסים הצרפתית שארל דה גול נושאת על סיפונה באופן קבוע 9 מטוסי ראפאל שנכנסו לשירות בשנת 2004 בחיל הנחתים. בחיל האוויר, נכנס המטוס לשירות בשנת 2006.
• מתוך 294 מטוסים מתוכננים, רק עבור 120 מתוכם התקבלה הזמנה רשמית ממשרד ההגנה הצרפתי, ורק כ-30 יוצרו עד עכשיו (נכון לספטמבר 2006).
• נכון לעכשיו, לא התקבלה אף הזמנה לרכישת המטוס מחילות אוויר זרים.
• הסיבות לדחיות ולעיכובים הרבים בפרויקט הן כלכליות בעיקרן, בשל עלותו הגבוהה של כל מטוס.