קונקיסטאדור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קונקיסטאדור, מילולית: כובש (בספרדית: Conquistador), הוא כינוי להרפתקנים שהשתתפו בכיבושם של חלקים נרחבים מאמריקה הלטינית ושטחים אחרים באוקייאנוס השקט שנכללו בשיטחה של האימפריה הספרדית. כיבוש זה היווה את השלב הראשון בהשתלטות האירופאים בכלל והספרדים בפרט על העולם החדש בין המאה ה-15 והמאה ה-16. תקופת הכיבוש עצמה החלה עם גילוי אמריקה בידי כריסטופר קולומבוס ב־1492, והסתיימה עם מיסודה של המערכת הקולוניאלית באמריקה הספרדית לקראת סוף המאה ה-16.
הכינוי עצמו, בו השתמשו כבר הקונקיסטדורים ביחס לעצמם, מתייחס בו זמנית הן לכיבושו של העולם החדש והן מרמז להמשכיות הרקונקיסטה - המאבק הנוצרי הממושך לכיבושו מחדש של חצי האי האיברי מידי המוסלמים.
מרבית הקונקיסטדורים היו אמנים או בעלי מקצוע כלשהו. אחדים השתייכו לאצולה הנמוכה (הידלגוס) וחסרת הנכסים, אשר כיבושו של חצי האי האיברי ומאוחר יותר - כיבושו של העולם החדש - איפשרו להם להיחלץ ממצוקה חומרית ולשמר את מעמדם החברתי. גאוגרפית היה מקורם של כשליש מהקונקיסטדורים באנדלוסיה, כרבע מקסטיליה וכחמישית מאקסטרמדורה אשר בספרד. מרבית הקונקיסטדורים היו בשנות ה-20 או ה-30 לחייהם, ידעו קרוא וכתוב בצורה חלקית בלבד. בקרב הקונקיסטדורים היו אפריקאים רבים, אנשים חופשיים ועבדים כאחד.
בין הקונקיסטאדורים הידועים ניתן למנות את הרנאן קורטס, פרנסיסקו פיזארו, פדרו דה אלוואראדו ולוקאס וואסקז דה אילון, חואן רודריגז קברילו ופדרו דה ולדיביה.
