קארדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הקארדו היה כינויו של הנתיב שחצה ערים ומחנות צבא באימפריה הרומית מצפון לדרום. בערים הקארדו שימש בדרך כלל כמרכז המסחרי של העיר, והיו בו חנויות וסוחרים ונקרא גם "קארדו מקסימוס" - הקארדו הגדול. הרחוב המשני, הניצב לקארדו, נקרא דקומאנוס. פירוש המונח קארדו בלטינית הוא ציר מרכזי (כמו במילה קרדינל) ולכן בהשאלה השם של הרחוב הראשי בעיר הרומאית. למרות הדמיון בשם, אין קשר בין הקארדו הלטיני לבין ה"קרדיה" היוונית שמשמעותה לב (כמו במילה "קרדיולוג"). בצומת הדרכים בין הקארדו והדקומאנוס הייתה כיכר גדולה, בה היה הפורום הרומי.

[עריכה] הקארדו בירושלים העתיקה

הקארדו היה רחוב ראשי בירושלים בתקופה הרומית והביזנטית, בתוואי העובר משער שכם לשער ציון. הקיסר הרומי אדריאנוס בנה על חורבות ירושלים את העיר איליה קפיטולינה, לאחר מרד בר כוכבא שהתחולל בין השנים 132-135. איליה קפיטולינה נבנתה במתכונת ערים רומיות, וכללה רחובות קארדו ודקומאנוס. משני צידי הקארדו היו שדרות עמודים, שתמכו קירוי למדרכות רחבות, ומעבר להן היו חנויות.

בירושלים, בשונה מתוכנית רומית אידאלית, קיים קרדו מכסימוס נוסף, הקרדו המשני שנמשך משער שכם לכיוון שער האשפות בתוואי הגיא המרכזי המכונה על ידי יוספוס פלביוס, ה"טירופיאון". בשל ההתחשבות בטופוגרפיה של העיר הקרדו המשני לא ישר והוא מתפתל עם תוואי הנחל. גם הדקומנוס מכסימוס של ירושלים אינו אידאלי כיוון שמהלכו נחסם על ידי הרחבה הגדולה של הר הבית שנותרה מימי בית שני. הדקומנוס על כן מפוצל לשניים: החלק הראשון נמשך משער האריות עד למפגש עם הקרדו המשני (טאריק אל ואד) והחלק השני נמשך משער יפו ועד להר הבית ברחובות דוד ושלשלת (בתוואי נחל צולב).

בתקופה הרומית נמשך הקארדו משער שכם רק עד מרכז העיר, סמוך לכנסיית הקבר. בתקופה הביזנטית, במאה השישית, האריך הקיסר יוסטיניאנוס הראשון את הקארדו עד שער ציון, כדי לאפשר מעבר נוח אל הכנסייה החדשה שבנה - כנסיית הניאה. במפת מידבא מן התקופה הביזנטית נראים יפה הקארדו והדקומאנוס של ירושלים.

שרידי הקארדו נמצאו בחפירות שנערכו בעיר העתיקה לאחר מלחמת ששת הימים, וניתן לראות אותם היום ברובע היהודי בירושלים. במקום אף העתק ממפת מידבא, בה יש ציון ברור של הקארדו.