פרדס (יהדות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בכתבי חז"ל פרדס (כך, ולא בראשי תיבות[1]) הוא כינויה של תורת הסוד היהודית, העוסקת במה שמכונה "סתרי האלוהות". בדרך כלל משמש השם לציון עניינים קבליים. המקור המרכזי שעליו מתבסס השימוש בביטוי זה הוא הסיפור הידוע המצוי בתלמוד הקרוי "ארבעה נכנסו לפרדס".
פירוש נוסף שקיבל הכינוי "פרדס" הוא לימוד חכמות חיצוניות ובמיוחד פילוסופיה. פירוש זה מסתמך על דברי הרמב"ם שמזהיר ש"אין לו לאדם ליכנס בפרדס אלא אם כן מילא כרסו בבשר ויין". כוונת הדברים שאין לאדם להתעסק בעניינים אלה (המתחלקים למעשה בראשית ולמעשה מרכבה), עד שלא למד די ש"ס ופוסקים.
מקור המילה "פרדס" הוא מן השפה הפרסית, בפירוש הפשוט של פרדס - גן עצים. המילה חדרה הן לשפה העברית והן לשפות נוספות, כגון האנגלית, שבה קיבלה המילה "paradise", משמעות של גן עדן. ייתכן שדבר זה יכול להסביר את הקישור שנעשה בדברי חז"ל בין הפרדס לבין תורת הסוד.
תוכן עניינים |
[עריכה] תורת הסוד היהודית
תורת הסוד מתחלקת לשני חלקים - "מעשה מרכבה" - כינוי מקובל לתאולוגיה וסודות השמים, ו"מעשה בראשית" - סודות בריאת העולם ומדעי הטבע הנובעים מהם. הכוונה גם לפרשות המיסטיות המופיעות בספרי המקרא.
אצל הרמב"ם מורה המונח "מעשה מרכבה" על ענייני המטאפיזיקה, ו"מעשה בראשית" על מדעי הטבע. אצל המקובלים לעומת זאת מורים שניהם על סודות קבלה שונים.
על האיסור שבחשיפת סתרי תורה לרבים, והיתר ללמדם רק לתלמידים ספורים נאמר במשנה במסכת חגיגה פרק ב': "אין דורשין בעריות לשלושה, ולא במעשה בראשית לשניים, ולא במרכבה ליחיד...".
[עריכה] סיפור "ארבעה שנכנסו לפרדס"
סיפור ידוע בתלמוד המצוי במסכת חגיגה (י"ד,ב) מספר על ארבעה שנכנסו לפרדס :
- "תנו רבנן: ארבעה נכנסו בפרדס. ואלו הם: בן עזאי ובן זומא, אחר ורבי עקיבא. ... בן עזאי הציץ ומת ... בן זומא הציץ ונפגע... אחר קיצץ בנטיעות, רבי עקיבא יצא בשלום."
ארבעה חכמים גדולים מחכמי ישראל נכנסו לעסוק בתורת הסוד, ורק אחד מהם נכנס בשלום ויצא בשלום. והאחרים - אחד מת, אחד נטרפה דעתו, והרביעי, ר' אלישע בן אבויה הנקרא מאז אירוע זה "אחר", "קיצץ בנטיעות", כלומר הפך לכופר בעיקרי האמונה היהודית. רק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום.
סיפור זה קיבל פרשנויות רבות לאורך השנים, הנוגעות לפשר "הכניסה לפרדס", וכן למהות כפירתו של אלישע בן אבויה.
[עריכה] פרד"ס- פשט, רמז, דרש, סוד
מסורת ידועה בעם ישראל, שהתקבלה משמו של האר"י (ר' יצחק לוריא), דורשת את המילה פרדס כראשי תיבות של המילים פשט, רמז, דרש וסוד.
בסדר זה, על פי פרשנות זו, על הלומד להתקדם בלימוד התורה - בתחילה עליו להתעמק בפשוטו של הכתוב, לאחר מכן להבין דברי רמז המצויים בו, לאחר מכן ללמוד דברי דרש, ורק בשלב האחרון (אליו מגיעים רק יחידי סגולה) רשאי להתעסק בדברי סוד. בשל הסיבה הזו יש המקפידים בחוגים הדתיים למנוע לימוד קבלה ועיסוק בתורת הסוד לפני גיל 40.
הראשון מבין פרשני המקרא היהודיים שהביא בביאורו לתורה את ארבעת הרבדים האלו יחד היה הרמב"ן בשלהי המאה ה-13.
רבדים אלו מכונים "ארבעת חלקי הפרדס":
- פשט, פרשנות מילולית, וכלשונו ודרכו של הרמב"ן, "פשוטו של מקרא". בדרך זו, מבאר הרמב"ן את פשט דברי הכתוב על דרך ההסבר הפילוסופי - פיזיקלי.
- רמז, פרשנות טיפולוגית, דהיינו פרשנות שאינה מקישה מכתובים על כתובים, אלא ממאורע אחד על מאורע אחר, וכלשון הרמב"ן "מעשה אבות סימן לבנים". כך למשל רואה הרמב"ן את ששת ימי הבריאה כרמז לכל המאורעות העתידים לבוא.
- דרש, פרשנות אלגורית. בדרך זו מבאר הרמב"ן את דרך ההשגחה האלוהית על האנושות בכלל ועל עם ישראל בפרט לאורך ההיסטוריה.
- סוד, ביאור הפסוקים על פי הקבלה. בלשון הרמב"ן "דרך האמת לאמיתו": ראיית המקרא כחלק ורמז של ועל האלוהות עצמה והיחסים השונים בין חלקיה (על פי תורת הספירות).
יש חוקרים שטוענים שחלוקה זו של הרמב"ן באה בהשפעת הפרשנות הנוצרית שהבחינה בין "ארבעה הגיונות לכתוב", או quattuor sensus scripturae, שמקבילים לארבעת חלקי הפרדס: litteraliter (פשט), anagogice (רמז), allegorice (דרש), mystice (סוד).
[עריכה] הערות שוליים
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- יצחק איזק ואלכס קליין, הלכות תלמוד תורה, באתר "דעת"
- ארבע נכנסו לפרדס - פירושו של רב האי גאון (אוצר הגאונים), אתר דעת
