ניקוד בבלי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הניקוד הבָּבְלִי הוא שיטה גרפית לסימון ההגייה של המקרא, המשנה, התלמוד והתרגום הארמי שפותחה בידי יהודי בבל בראשית ימי הביניים.
שיטת ניקוד זו המשיכה להתקיים, בשינויים, בקרב יהודי תימן. סימני הניקוד בשיטה זו כתובים כולם מעל לשורה ולא מתחתיה כבניקוד הטברני, ולכן היא נקראת גם "ניקוד עליון".
תוכן עניינים |
[עריכה] התפתחות הניקוד הבבלי
הניקוד הבבלי התפתח מתוך שתי שיטות נפרדות: הראשונה, המורכבת כולה מאותיות זעירות שנתבו מעל האותיות, והשנייה המורכבת כולה מנקודות. על ידי עירוב שתי השיטות נתקבלה לבסוף השיטה הבבלית הידועה כיום.
אין יודעים מתי החלה שיטה זו, אבל היא הגיעה לשיא פריחתה במאות ה-7 וה-8. במאה ה-9 החלה דעיכה, שמקורה מצד אחד בעליית קרנו של ניקוד טברני ומאידך בדעיכתו של המרכז היהודי בבל.
נהוג להבחין בין הניקוד הבבלי הפשוט, הכולל שבעה סימנים (שש תנועות + שווא), לבין הניקוד הבבלי המורכב, הכולל בנוסף לשווא עוד סימנים עבור התנועות החטופות.
[עריכה] עדויות לשיטת הניקוד
אף על פי שהניקוד הבבלי היה ידוע ליהודי תימן דורות רבים, היה זה רק במהלך המאה ה-19 שחוקרים אירופים גילו אותו. גילויים של כתבי יד מקראיים בניקוד מלא אך שונה מהותית מהניקוד הטברני הלהיב את החוקרים, והתלהבות זו גברה כאשר התברר שניקוד זה מדויק ועתיק לא פחות מהניקוד הטברני.
לצד כתבי יד של מקרא התגלו גם כתבי יד של תרגום ארמי (ובראשם תרגום אונקלוס) בניקוד בבלי. התברר כי הניקוד הבבלי של התרגומים הארמיים עולה באיכותו על הניקוד הטברני שהיה ידוע עד אז. על סמך הטובים שבכתבי יד אלו הכין אלכסנדר שפרבר מהדורה מדעית של תרגומי אונקלוס ויונתן, והיא ידועה כמהדורה המדעית הטובה ביותר של תרגומים אלו גם בימינו.
עוד התגלו בספריות אירופה ובגניזת קהיר כתבי יד של משנה ותלמוד בניקוד בבלי. טקטים אלו כמעט ולא היו מצויים בניקוד טברני, וגילויים היה, ועודנו, בעל חשיבות רבה ביותר להכרת ההגייה של לשון חז"ל במאות הראשונות לספירה.
[עריכה] סימני הניקוד הבבלי
מערכת התנועות בהגייה הבבלית כללה שש תנועות מלאות, לעומת שבע תנועות מלאות במערכת הטברנית. ההבדל נעוץ בתנועות הפתח הבבלי, המקביל לפתח ולסגול גם יחד במערכת הטברנית.
[עריכה] סימנים לתנועות המלאות
| התנועה (בתעתיק IPA) | סימן גרפי | שם הסימן | מקביל טברני | הערות |
|---|---|---|---|---|
| [ɑ] |
 |
מיקפץ פומא | קמץ | מקורו באל"ף זעירה שנכתבה מעל האות. |
| [æ] |
 |
מיפתח פומא | פתח + סגול | מקורו בעי"ן זעירה שנכתבה מעל האות. |
| [e] |
 |
לא ידוע | צירי | |
| [i] |
 |
לא ידוע | חיריק | מקורו ביו"ד זעירה שנכתבה מעל האות. |
| [o] |
 |
חלמא | חולם | |
| [u] |
 |
ניגרא | שורוק | מקורו בוי"ו זעירה שנכתבה מעל האות. |
[עריכה] סימנים לתנועות החטופות
תנועה חטופה ("שווא נע") מסומנת על ידי קו אופקי קצר, כעין רפה טברני: בֿ. בשלבים מאוחרים יותר של הניקוד סומנה איכותה של התנועה החטופה על ידי הוספת סימן הניקוד של התנועה המלאה המקבילה מעל הקו האופקי.
להבדיל מהניקוד הטברני, העדר תנועה מוחלט ("שווא נח") אינו מסומן בדרך כלל בניקוד הבבלי, והוא נלמד מכך שאין על האות סימן ניקוד כלשהו.
[עריכה] סימנים נוספים
- דגש (קל או חזק) ורפה: הדגש נקרא "דיגשא" והוא מסומן על ידי גימ"ל זעירה מעל האות; רפה נקרא "קיפיא" והוא מסומן על ידי קו"ף זעירה.
- ההבחנה בין שתי ההגיות של השי"ן מסומנת על ידי סמ"ך או שי"ן זעירות מעל האות.
- מפיק באות ה"א מסומן באמצעות ה"א זעירה מעליה.
[עריכה] ראו גם
- הגייה תימנית
- ניקוד טברני
- ניקוד ארצישראלי
- ניקוד ארצישראלי-טברני
- ניקוד העברית בת ימינו
[עריכה] לקריאה נוספת
- ישראל ייבין, מסורת הלשון העברית המשתקפת בניקוד הבבלי, ירושלים תשמ"ה, פרקים ב-ו. הספר המקיף ביותר על שיטת הניקוד הבבלית.
