נטלי סארוט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: נשמע כמו שעור ספרות. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. |
נטלי סארוט (Nathalie Sarraute; 18 ביולי 1900 - 19 באוקטובר 1999) - סופרת צרפתיה יהודיה ממוצא רוסי.
תוכן עניינים |
[עריכה] חייה המוקדמים
נטלי נולדה למשפחה יהודית אמידה ברוסיה. בהיותה בת שנתיים התגרשו הוריה. אמה לקחה אותה לז'נבה ומשם לפריז. מגיל 8 היא חיה עם אביה בפריס.
נטלי למדה ספרות ומשפטים בסורבון וסיימה את לימודיה בברלין. לאחר מכן למדה שנה באוקספורד. בשנת 1925 נישאה לרימונד סארוט. שנה לאחר מכן החלה לעסוק במשפט עד שנת 1941.
ספרה הראשון "טרופיזמים" הוצא לאור בשנת 1939 אך זכה להכרה רק בשנת 1957. לפני שהודפס היא שלחה העתק אל סארטר שהתרשם עמוקות מן החיבורים, והוא אף כתב את ההקדמה לספר. בין ספריה ניתן לקרוא את "עידן החשד”, "פירות הזהב”, ו"ילדותי".
[עריכה] ה"רומן החדש"
הרומן החדש יוצא כנגד המוטיבים המקובלים ברומן הראליסטי הקלאסי של המאה ה-19, בה הסופר היה המקשר בין הספר לקורא. בכתיבה אותה פיתחה נטלי, היא מנסה להימנע מכך. מטרתה למנוע מן הקורא, את פיזור תשומת לבו כדי שזו לא תתרכז בגיבורים; לכן יש לשלול ממנו, עד כמה שאפשר, את כל הסימנים בהם בהם הוא ייתפס בעל כורחו, בהתאם לנטייה טבעית, כדי לבנות לעצמו אשליות.
סממן נוסף של כתיבתה הוא ניסיון לבטל את הסטריאוטיפים הקיימים בחברה ובספרות. כאשר אין עלילה רציפה המשתפת את הקורא יחד עם הדמויות בכל המתרחש, כמו ברומן ריאליסטי קלאסי, אין הפרעה לתשומת לבו של הקורא אל הדברים השוליים בטקסט. הוא מרוכז כולו בעיקר בלבד. בכך היא כמו נותנת אמון בקורא שיפרש לעצמו באופן הנכון את הטקסט. בסופו של דבר הרי אם נשאל אדם על מה קרא בספר הוא יסכם אותו במספר מילים ולא יעביר לנו את כל המלל השטחי. לכן למעשה אין בו כל צורך.
מבחינה כרונולוגית נטלי כותבת אחרי תקופתם של פרוסט וג'וייס, הם כבר כתבו על ידי קפיצות בזמן ובמרחב. על כן, היא פונה לכתוב על דברים שטרם נמצאו דרכים לתארם במילים. תנודות נפשיות שנמצאות במעבר שבין התת הכרה לבין ההכרה. היא משתמשת במונחים "תת שיחה" ו"תת מעשה" - הם זהים במשמעותם ביחס לשפה האנושית שכן מבט, טון דיבור, שתיקה, חיוך או הרמת גבה, כולם מוגדרים אצלה כשפה קומוניקטיבית בין אנשים.
[עריכה] "טרופיזמים"
טרופיזם הוא נטייתו של צמח או בעל חיים להימשך לגורם חיצוני מסוים, למשל כלפי מעלה אל האור או כלפי מטה אל המים. ביוונית המונח Trope משמעו סיבוב.
"טרופיזמים" הינו ספרה הראשון של נטלי סארוט. נטלי החלה לכתוב את הספר בשנת 1932 וסיימה את כתיבתו ב-1937. הוצאתו לאור לראשונה הייתה בינואר 1939, אך הוא זכה להכרה רק לאחר הדפסתו השנייה בשנת 1957. ספר זה היה אבן היסוד לצורת ספרות זו וליתר ספריה. סופרות נוספות שעבדו לפי אותה נוסחה של ה"רומן החדש" היו קלוד סימון ומרגריט דוראס.
סארוט חוקרת את הטרופיזם, הנושא כפי שהיא מגדירה אותו, הוא כ"חיידק" של כל מה שכתבה מאז. היא מנסה להראות כי למלים יש משקל, יש את המודע והתת מודע. יש קשר בין הנאמר למחשבה ולרגע בו המחשבה (התת הכרתית) עולה לפני השטח, להכרה. לרמה בה המלה או המחשבה כבר ברמת המעשה. נטלי רוצה להביע במלים מצבים שלא ניתן להעביר ללא פרשנות. היא מביטה על כל פרט באופן ממוקד, בהגדלה ונכנסת לפרטיות הכמוסה ביותר של האדם או הדמות.
הספר כתוב ב – 24 קטעים, כשכל קטע עומד בפני עצמו. אין קשר כרונולוגי או נושאי בין הקטעים. אורך הקטעים נע בין עמוד לשלושה עמודים, הקטעים נראים כלליים, לפעמים יש תחושה כי לא מדובר בבני אדם. האורך המוגבל מביא לכך שלא ניתן לוותר על שום מלה בטקסט. סארוט בודקת את התהליך ולא את התוצאה. היא מתייחסת לחיי היום יום, וזאת ללא קשר לסולם הערכים.
הספר כתוב באופן ראליסטי, ולמרות זאת, אין תיאור של בית, רחוב, אנשים, היצירה לא יכולה להיחשב כנובלה וגם לא רומן, ז'אן פול סארטר טוען כי הסוגה הזו היא "אנטי רומן". נטלי דוחה את הריאליזם במובן הסטנדרטי של המלה מבחינה ספרותית ומנסה ליצור טקסט פסיכולוגי. סארוט מושכת את תשומת הלב לשפה בצורה אסוציאטיבית. הטרופיזם חייב שותף פעיל. בין אם השותף מוחשי או הדמיון של הקורא שכמובן מתקיים כשותף תמידי. וזאת כי היא מנסה לא לכפות את דעותיה. הקורא בעזרת מחשבתו העצמית יפענח את הכתוב. המציאות הסארוטית דורשת מהקורא השתתפות מלאה.
אין בספר דמויות אחידות וכמעט אין תאורים פיזיים. כך קל יותר להתחבר אליהן כמובן על פי נטיית לב הקורא ורצונו. יש בספר למעלה מ-24 דמויות שונות. יכול להיות שבזמן הקריאה יש חזרה מסוימת, אך סארוט מתארת בכל פרק רגע חדש וכך נוצר הרושם שבכל פרק יש דמויות חדשות. כמו כן יש בספר גם דמויות משניות המוזכרות בשמן. הן לא חשובות ורלוונטיות למהלך הסיפור. אך חשובות באופן כללי לסגנון הכתיבה, כך היא מעניקה לדמות משמעות של משניות.
כל הספר כתוב בגוף שלישי, מלבד קטעים המהווים דיאלוגים בהם נטלי משתמשת בגוף שני. אנו יכולים לטעון שהספר ראליסטי מאחר והוא דן ברגעים שיכולים להתרחש במציאות חייו של כל אדם. נטלי אינה שופטת או מבארת, היא מנסה להעביר סיטואציות ללא כפיית דעותיה על האירועים. כל אחד יכול לראות בדמות משהו אחר על מנת להזדהות עמה.
בספר המדובר יש עומס רמיזות סטריאוטיפיות להבדיל מיתר ספריה. כספר ראשון הוא שונה מן היתר.
[עריכה] אמצעים לשוניים ודקדוקיים
בספר הרבה חזרות על מלים שנועדות להדגיש. יש מספר צורות בהן היא חוזרת על דברים. על ידי חזרה על מילת פעולה נטלי מדגישה תבנית קבועה ושבלונית. כמו הבובה המכנית הרגל קבוע וחזרה על דברים מוכרים. זהו חיקוק (חקיקה כמו על אבן) של חוויה. באופן כתיבה מלא בסימני פיסוק היא מדגישה את רעיונותיה, הקטיעות יכולות להראות על חוסר ביטחון, הפסיקים על מהירות ולחץ רגשי. החזרות על מלים מתפקדות כמו הפסיקים ואף מדגישות אותם. הקטיעות, החיבורים הפסיקים והנקודות שחותכים את המשפטים מראים על דרמטיות המוסתרת תחת פני השטח. באופן זה אין היא צריכה לפרט את הסיטואציה והאינטנסיביות המתנהלת בין אדם לבין עצמו ובין אנשים בפגישתם. בקטעים פסטורליים נטייתה המלולית והתחבירית במשפטים ארוכים יותר ורגועים.
[עריכה] הטבע בספר
המונח טרופיזם שאול מן הטבע ומתבטא לאורך הספר כולו בתיאורים אסוציאטיביים, מוחשיים ומטפוריים. האור בחצר, החום והשלווה כשבתוך כל השלווה הזו בה מצרצרים צרצרים יש קור ופחד המודגש על ידי הצל והחושך שבתוך החדר, זוהי ניגודיות חדה. נטלי משתמשת בתיאורי הטבע כדי להמחיש ולתת תמונה ברורה על מה שעובר על הדמות מבחינה רגשית. בכך היא מחזקת את הרושם של הקורא על הטרגיות והעומס בתחושה. דוגמה נוספת באחד הפרקים היא חוש הריח של בחורה כמו של טורף, היא מזדחלת, לאט ובשקט לפני שירגישו. לא תמיד התיאורים חיצוניים וברורים אנו מבינים אותם בפרשנות עמוקה יותר של הקטעים.
[עריכה] הדמיון עם הסיפור הקצר
כמו בסיפור קצר, היות שהחיבורים קצרים אנו נדרשים לקרוא בתשומת לב רבה את כל הפרטים. ויותר מפעם אחת. אין פרטים שאינם רלוונטיים להצגת הסיפור. לרוב, הקטעים בטרופיזמים בעלי סוף מפתיע כמו בסיפור הקצר. הספר מתאר רגעים פסיכולוגיים וקווי אופי. כשההגדרה של טרופיזמים תהייה לא נובלה סטנדרטית אלא רצף של פואמות פרוזאיות נפרדות המייצגות קטעים ומקרים טרופיסטיים אינדיבידואליים.
נטלי סארוט מנסה בספר זה להראות לנו שהמח האנושי חושב כל הזמן, ולרוב המחשבות אין אנו מתייחסים, הן פשוט חולפות להן באותה מהירות בה הגיעו. סארוט רוצה להפנות את תשומת הלב של הקורא אל אותן חוויות יומיומיות אשר כמו אותן מחשבות לא נוטים אנו לייחס להן חשיבות. יצירה פסיכולוגית זו מנותחת על ידי ולרי מינוג בספרה NATHALIE SARRAUTE AND THE WAR OF” THE WORDS" היא מחלקת את המונח פסיכולוגי ל 2 PSYCHO ו- LOGIC. פסיכה ביוונית זה נפש ולוגיקה היא תורה. אם ניקח את המונח פסיכי בשפת היום יום הוא מתנגש עם הלוגיקה. כי הלוגיקה דורשת הגיון וצלילות דעת.
