נחום גוטמן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחום גוטמן (5 באוקטובר 1898 - 28 בנובמבר 1980), צייר, פסל וסופר ישראלי.
תוכן עניינים |
[עריכה] קורות חייו
נחום גוטמן נולד בשנת 1898 בטֶלֶנֶשטי שבבסרביה (אז בתחומי רוסיה), לסופר שמחה בן-ציון ולאשתו רבקה. ב-1903 עבר עם הוריו לאודסה, שם לימד אביו עברית ב"חדר המתוקן". ב-1905, כשהיה בן שבע, עלה עם הוריו לארץ.
גוטמן חי את שנותיו כילד בשכונת נווה צדק (שהוריו היו ממייסדיה), ואחר כך באחוזת בית, שהפכה לעיר תל אביב. הוא הנציח את העיר שנולדה ברישומים ובכתבים, המהווים מקור חשוב לאווירה ששררה אז בעיר המתפתחת. לימים נקרא לעצב את סמלה של העיר. בשנת 1966 הכין פסיפס גדול ממדים, המתאר תמונות מחיי תל אביב. הפסיפס נמצא על קיר רחבת הכניסה המערבית למגדל שלום.
למד בגימנסיה הרצליה, למד ציור אצל אירה יאן, ואחר כך למד אמנות ב"בצלאל". בשלהי מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1918, התנדב, יחד עם מרבית תלמידי "בצלאל", לגדוד העברי. בשנים 1926-1920 נסע ללמוד אמנות בווינה, ברלין ופריז. בשנת 1923 אייר את ספריו של אביו, שיצאו לאור בברלין, ובכך החל פעילות ארוכה של איור ספרי ילדים.
בשובו לארץ ערך תערוכות ציורים והשתתף בתערוכות אמני ארץ ישראל במגדל דוד. השתייך, ביחד עם ישראל פלדי, ראובן רובין וציונה תג'ר לקבוצת האמנים שכונתה "אמני ארץ ישראל", שנושאי הציור שלה היו ארץ ישראל, נופיה ואנשיה, ואשר שמה את הדגש על הצבעים העזים והאור הבוהק של הארץ וקיבלה השראה מדמויותיהם של ערביי ארץ ישראל, שאנשי הקבוצה האמינו כי דמותם היא הקרובה ביותר לדמות תושבי הארץ העבריים בתקופת התנ"ך.
נחום גוטמן אייר את ספריו של חיים נחמן ביאליק ונחשב לחלוץ איור ספרי ילדים בארץ. אייר במשך עשרות שנים מאות ספרים, כולל הספרים שלו.
בשנת 1928 נשא לאישה את דורה יפה. בשנת 1936 נולד בנם מנחם (חמי).
ב1931 השתתף בייסוד כתב העת לילדים "דבר לילדים", ובמשך 32 שנה היה חבר במערכת העיתון. הייתה לו פינה קבועה בעיתון, ובה סיפורים בהמשכים שאייר, שהתגבשו מאוחר יותר לספריו.
במלחמת העצמאות נילווה אל הלוחמים כצייר צבאי, ורישומיו ראו אור בחוברת "חיות הנגב".
בנוסף לפעילותו כצייר וכסופר עסק בעיצוב תפאורה להצגות תיאטרון.
בשנות החמישים זכה להכרה בינלאומית. ציוריו הוצגו במוזיאונים הנחשבים בעולם והוא ייצג את ישראל בביאנלות בינלאומיות. כמו כן, הוא זכה בפרס על שם הנס כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער, על ספרו "שביל קליפות התפוזים". חתן פרס ישראל לספרות ילדים לשנת 1978.
נחום גוטמן נפטר בתל אביב ב-28 בנובמבר 1980, ונטמן בבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור בתל אביב. ב-1998 נפתח מוזיאון נחום גוטמן בשכונת נווה צדק בתל אביב. במוזיאון מוצגות יצירותיו המקוריות בשמן, אקוורל ורישום.
[עריכה] יצירתו
בציוריו האור והצבע בוהקים, מטרתו לתפוש את מושג האור, ולא זמן מסוים ביום, ועל ידי כך ליצור אווירה ים תיכונית. גוטמן מתמקד באדם כנושא המסר, עבודת האדמה חגיגית, הדמות מונומנטאלית. המאפיינים הסגנוניים של גוטמן הם:
- דמויות מסיביות, כבדות ומלאות.
- ניגודים צבעוניים חריפים, צבעים טהורים במשטחים רחבים שיוצרים הרמוניה.
- קומפוזיציות פשוטות
[עריכה] מבחר מספריו
- לובנגולו מלך זולו, הוצאת מודן, (1939) או בשמו המלא "בְּאֶרֶץ לוֹבֶּנְגּוּלוּ מֶלֶך זוּלוּ אֲבִי עַם הַמְטַבּוּלוּ אֲשֶר בְּהָרֵי בּוּלַוָיָה": סיפור שמבוסס על מסע אישי באפריקה. הספר נולד מתוך טורים שכתב בדבר לילדים. ספר שדורות של ילדים גדלו עליו.
- ביאטריצ'ה, סיפור על כלבה, או בשמו המלא "ביאטריצה, או מעשה שתחילתו חמור וסופו ארי דורס" (1942).
- הרפתקאות חמור שכולו תכלת (1944).
- בימי החופש הגדול או תעלומת הארגזים (1946)
- שביל קליפות התפוזים (1958): סיפור על רקע קורות אנשי תל אביב במלחמת העולם הראשונה. ספר זה זיכה את גוטמן באות ובפרס הבינלאומי על שם הנס כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער.
- עיר קטנה ואנשים בה מעט (1959): סיפורים על ימיה הראשונים של תל אביב.
- שתי אבנים שהן אחת, מירדף המתחיל בשבלול ומספר על הדוטורה שמחפש את החלק השני, והוא סיפור מיוחד ממלחמת העצמאות (1968). בשנת 1978 יצאה לאור מהדורה מחודשת בשם "המירדף אחר אבן הלגיון הרומי".
- כל הרוצה להיות רב חובל יקרא מעשה זה (1969).
- אוניית הכושים, הוצאת כתר, (1978).
- בין חולות וכחול שמיים (עם אהוד בן עזר, 1980):
[עריכה] לקריאה נוספת
- יהודה האזרחי, נחום גוטמן, הוצאת מסדה, 1965.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אתר מוזיאון נחום גוטמן לאמנות
- מנחם רגב, עינו הבוחנת של נחום גוטמן, העלון למורי הביולוגיה, 1994.
- בני מאיר, בעין בוחנת על עינו הבוחנת של נחום גוטמן, העלון למורי הביולוגיה, 1995.
- שירלי פרסבורגר ושי גל, נחום גוטמן - מעצב התדמית של תל אביב
- נחום גוטמן בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- עוזי צור, אנשים שהם רחובות, בעיתון הארץ