מרקוס וולף
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרקוס יוהנס "מישה" וולף (Markus Johannes "Mischa" Wolf) (19 בינואר 1923 – 9 בנובמבר 2006), ראש מינהל הביון הכללי - חטיבת מודיעין החוץ במשרד לביטחון המדינה (ה"שטאזי") של ממשלת גרמניה המזרחית. במשך 34 שנים היה וולף הפקיד השני בחשיבותו במשרד לביטחון המדינה, תקופה החופפת לרוב המלחמה הקרה.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
וולף נולד בעיר הכינגן (Hechingen), בפרובינציה של הוהנצולרן (מדינת באדן-וירטמברג של היום). וולף היה בנו של הסופר והרופא היהודי פרידריך וולף ואחיו של במאי הסרטים קונראד וולף. אביו היה חבר במפלגה הקומוניסטית של גרמניה, ולאחר עליית היטלר לשלטון, היגרה המשפחה לשווייץ ומשם למוסקבה, זאת בגלל אהדתם לסטליניזם ומוצאם היהודי.
בתקופת גלותו, וולף למד תחילה בבית ספר גרמני ע"ש קארל ליבקנכט ואחר כך בבית ספר רוסי. עם סיום לימודיו בבית הספר החל לימודים במכון להנדסת מטוסים במוסקבה. המכון על תלמידיו פונה לעיר אלמה אטה לאחר שגרמניה התקיפה את ברית המועצות במלחמת העולם השנייה. באלמה אטה נצטווה וולף להצטרף לקומינטרן, ובמסגרת זו קיבל הכנה, כמו רבים אחרים, לעבודה חשאית מאחורי קווי האויב.
לאחר תום מלחמת העולם השנייה נשלח וולף לברלין, יחד עם קבוצה שליוותה את ולטר אולבריכט, כעיתונאי של תחנת רדיו באזור הסובייטי של ברלין הכבושה. הוא נמנה עם העיתונאים שצפו במהלך משפטי נירנברג כנגד ראשי המשטר הנאצי.
בשנת 1953, בהיותו בגיל 30, נמנה עם מייסדיו של שירות מודיעין החוץ של המשרד לביטחון המדינה בגרמניה המזרחית, אשר נודע בכינויו ה"שטאזי". כראש השירות, וולף רשם לזכותו הצלחות כבירות בהחדרת אלפי מרגלים למוסדות השלטון, לחוגי הפוליטיקה והעסקים של גרמניה המערבית. המקרה המפורסם ביותר היה זה של המרגל גינתר גיום (Günter Guillaume) אשר הביא את הקץ לשלטון של קנצלר גרמניה המערבית, וילי ברנדט. במשך רוב שנות עבודתו נודע וולף בכינוי "האיש ללא פנים" משום שהצליח להישאר אנונימי, מבלי שלזרועות המודיעין המערביות תהיה תמונה שלו. זרועות הביון המערביות לא ידעו את מראה פניו של ראש שירות הריגול של גרמניה המזרחית עד לשנת 1978, כאשר צולם בעת שביקר בשבדיה. עריק מזרח גרמני בשם ורנר שטילר הוא שזיהה, לשירות הריגול הנגדי המערב גרמני, את וולף מתוך התמונה בה צולם.
וולף פרש ממשרתו בשנת 1986 במטרה להמשיך את עבודת הכתיבה שבה החל אחיו קונראד, בתיאור סיפור חינוכם במוסקבה בשנות השלושים. הספר "טרויקה" (Troika) התפרסם באותו היום בגרמניה המערבית ובגרמניה המזרחית. לאזרחי גרמניה המזרחית היה וולף סמל לשינויים העוברים על ארצם, כיוון שתמך בקו ליברלי ובמדיניות הגלאסנוסט והפרסטרויקה של מיכאיל גורבצ'וב מנהיג ברית המועצות. ממשיכו בראש שירות הביון היה ורנר גרוסמן (Werner Großmann).
זמן קצר לפני איחוד גרמניה, נמלט וולף מן המדינה וביקש מקלט מדיני ברוסיה ובאוסטריה. משכשל בניסיונו זה, הוא שב לגרמניה שם נאסר על ידי המשטרה הגרמנית. וולף טען שסירב להצעה של ה-CIA האמריקאי לערוק לארצות הברית. בשנת 1993 הורשע וולף בעוון בגידה בבית המשפט המחוזי הגבוה בעיר דיסלדורף ונידון לשש שנות מאסר. פסק הדין בוטל בערעור בבית המשפט הפלילי הפדרלי של גרמניה מן הנימוק שוולף פעל מתוך טריטוריה של מדינה עצמאית באותה העת, גרמניה המזרחית. בשנת 1997 הוא הורשע בעבירות של כליאת שווא, כפייה ופגיעה גופנית ונידון לשנתיים מאסר על תנאי. בנוסף, הוא נשפט אף לשלושה ימי מאסר על סירובו להעיד כנגד פאול גרהרד פלמיג (Paul Gerhard Flämig).
בראיון שהעניק לעיתון "הארץ" סיפר וולף כי שקל לבקש מקלט מדיני בישראל, אולם בעצת ידידים נמנע לעשות זאת, משהבין כי ישראל לא תקבלו.[1]
מרקוס וולף מת בשנתו, בגיל 83, בביתו שבברלין ב-9 בנובמבר 2006.
[עריכה] טריוויה
בין קוראיו של הסופר ג'ון לה קארה יש המשערים כי תאור רב-המרגלים קרלה בספריו "החפרפרת" "התלמיד המכובד" ו"אנשיו של סמיילי", מבוסס על דמותו של וולף. הסופר הכחיש השערה זו מספר פעמים בעבר ואף כאשר רואיין בעקבות מותו של וולף.
[עריכה] לקריאה נוספת
בעברית ראה אור ספרו האוטוביוגרפי של מרקוס וולף "איש ללא פנים" בהוצאת מעריב.
[עריכה] הערות שוליים
- ^
- יוסי מלמן, מת 'המרגל ללא פנים' ממזרח גרמניה, מרקוס וולף, בעיתון הארץ, 10 בנובמבר 2006
