מרלן דיטריך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מארי מגדאלן ("מַרְלֵנֶה") דיטריך, הידועה יותר כמרלן דיטריך (27 בדצמבר 1901 - 6 במאי 1992) (Marlene Dietrich) שחקנית קולנוע וזמרת ילידת גרמניה.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 דיטריך פורצת למסך 1.2 עליית הנאצים לשלטון 1.3 פרוץ מלחמת העולם השנייה 1.4 החזרה לארצות הברית 1.5 בקברט ועל הבמה 1.5.1 הופעותיה בגרמניה 1.5.2 דיטריך בישראל 1.6 סוף עידן ההופעות 2 חייה האישיים 3 דמותה של דיטריך 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] דיטריך פורצת למסך

דיטריך נולדה בברלין, בירת גרמניה, בשנת 1901. החלה את הקריירה שלה כזמרת ולאחר מכן החלה להופיע כשחקנית קולנוע בתפקידים שוליים. בשנת 1930 זכתה בתפקיד מרכזי בסרט הקולנוע הגרמני "המלאך הכחול" בבימויו של ג'וזף פון שטרנברג. תפקידה בסרט זה היה של נערת קברטים בשם "לולה לולה", המביאה לאובדנו של מורה מבוגר ושמרן (שאותו גילם השחקן אמיל יאנינגס). הסרט זכה להצלחה רבה והביא את מרלן דיטריך למעמד של כוכבת בגרמניה. בעקבות ההצלחה המסחררת, קיבלו פון שטרנברג ודיטריך בשנת 1932 הצעה מאולפני פרמאונט ונסעו לארצות הברית. שם יצרו השניים רצף של שוברי-קופות הוליוודיים כגון "מרוקו" (1930), לצידו של גרי קופר, "הקלון" (1931), "שנגחאי אקספרס" (1932), "השטן הוא אישה" (1936) ועוד. היא הגיעה למעמד שבו שכרה היה מן הגבוהים בהוליווד, אך אז פוטר פון שטרנברג מעבודתו בפרמאונט. סרטה "אביר ללא שיריון" (1937) היה כישלון חרוץ, וזוהרה עומעם.

[עריכה] עליית הנאצים לשלטון

עם עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה, ניסו ראשי הנאצים יוזף גבלס ויואכים פון ריבנטרופ להניעה לחזור לגרמניה ולהירתם למכונת התעמולה הנאצית, אך בהיותה אנטי נאצית מתוך הכרה, סירבה לכך ונשארה בהוליווד למרות דעיכת מעמדה. הנאצים ראו בחזרתה של דיטריך לגרמניה כניצחון של הרייך השלישי הארי על הוליווד היהודית, וסירובה הביא להוקעתה על ידי המשטר הנאצי, שכינה אותה "בוגדת שקשריה הממושכים עם היהודים השפיעו על אופייה והפכו אותו ללא-גרמני".

[עריכה] פרוץ מלחמת העולם השנייה

בשנת 1939 היא קיבלה אזרחות אמריקאית ויצאה לחופשה בדרום צרפת. אך אז פרצה מלחמת העולם השנייה, ודיטריך פתחה את שערי ביתה בפני גולים מאירופה ובייחוד מגרמניה ומפריז לכשנכבשה על ידי הנאצים. אחד הגולים היה השחקן הצרפתי ז'אן גאבן שאיתו היא ניהלה רומן שנאלץ להיפסק כשגאבן התגייס למלחמה בנאצים כחלק מכוחות צרפת החופשית של דה גול. כאזרחית אמריקאית, ביקשה דיטריך לתרום את חלקה במלחמה מול הנאצים. עם הצטרפותה של ארצות הברית למלחמה, הצטרפה למיזם הוליוודי שנקרא "הקנטינה של הוליווד" שבידר את החיילים האמריקאים טרם צאתם למלחמה. בהמשך דיטריך הופיעה באירועים ברחבי אמריקה למכירת אגרות מלחמה, אך כל אלו לא סיפקו את רצונה לתרום למאמץ המלחמתי, ודיטריך יצאה להופיע כבדרנית וזמרת מגויסת בפני חיילי בעלות הברית. היא הופיעה באלג'יריה, בסיציליה ובאיטליה. אז עברה לחזית הצפונית והופיעה בפני הכוחות בגרינלנד, איסלנד, בריטניה וצרפת. היא הביעה את רצונה להיות חלק מהכוחות הלוחמים ולא "נציגה הוליוודית" שבאה לביקור קצר, והכוחות הלוחמים הביעו את הערכתם אליהם כל אותה העת ועד מותה. היא גם שידרה בשטח תוכניות רדיו לחיילים הלוחמים שבחזית.
לבקשת ה-OSS (גוף הביון שקדם ל-CIA), דיטריך הקליטה מספר שירי תעמולה בשנת 1944 וביניהם גם להיטה "לילי מרלן". התוכניות שודרו כנגד הצבא והעם הגרמנים במאמץ לשכנע אותם לשים קץ למלחמה ולהיכנע ועוררו הדים רבים בגרמניה. לאחר מכן חזרה דיטריך להופיע בחזית שפרצה לגרמניה, וניצלה בקרב הארדנים שהפתיע את הכוחות. לאחר הקרב היא התבקשה לחזור לארצות הברית, אך סירבה וביקשה להיכנס עם הכוחות הלוחמים לגרמניה, ושם, בברלין, התאחדה עם משפחתה.
על פעולתה ההתנדבותית במהלך המלחמה העניק לה משרד המלחמה האמריקאי ב-18 בנובמבר 1947 את עיטור החירות. צרפת, בלגיה וישראל גם העניקו לה עיטור דומה מטעמן.

[עריכה] החזרה לארצות הברית

חזרתה של דיטריך לארצות הברית לאחר המלחמה הייתה קשה עבורה היות שדרכיה נפרדו מגאבן שרצה להישאר בצרפת, ויחסיהם נותקו. גם יחסה לקולנוע הפך צונן והוליווד לא קיבלה אותה בידיים פתוחות. יחד עם זאת, הופיעה דיטריך במספר סרטים שהקנו לה מעמד של כוכבת צמרת, ובפרט היא זכורה בתפקידה בסרטו של בילי ויילדר, "עד התביעה" (1957) לצידם של צ'ארלס לוהטון וטיירון פאואר על פי ספרה של אגאתה כריסטי, ו"מגע של רשע" (1958). סרטה הבא, "יום הדין בנירנברג" (1961) היה אתגר קשה בעיניה, היות שהתפקיד שהיא שיחקה היה בניגוד מוחלט לדעותיה. יחד עם זאת, היא שכתבה קטעים מהתסריט, וכתבה "לא ידענו" בהקשר של ידיעת הגרמנים את מה שנעשה ליהודים במהלך המלחמה.

[עריכה] בקברט ועל הבמה

מתחילת שנות ה-50 ועד אמצע שנות ה-70 עברה דיטריך כאמנית קברט והופיעה בתיאטראות בכל רחבי העולם. ב-1953 הוצע לדיטריך 30,000$ כדי שתופיע במשך שבוע במלון סהרה בלאס וגאס. ב-1964 וב-1965 הופיעה דיטריך בפסטיבל אדינבורו. לאחר מכן היא הופיעה בברודוויי פעמיים וזכתה בפרס טוני מיוחד על הופעתה. בנובמבר 1972 צולמה גרסה של ההופעה שלה בלונדון. דיטריך קיבלה 250,000$ אך לא הייתה מרוצה מהתוצאה. ההופעה שודרה בארצות הברית ובבריטניה בינואר 1973.

[עריכה] הופעותיה בגרמניה

בגרמניה שלאחר המלחמה הייתה בציבור התנגדות ניכרת לדיטריך. 15 שנים אחרי תום המלחמה, ב-1960, יצאה דיטריך לסיבוב הופעות בגרמניה. בברלין היא התקבלה בגלים של אהדה, אך מחוץ לברלין היא זכתה לקבלת פנים צוננת ובדרכה לאחת ההופעות פרצה נערה את המחסומים וירקה בפניה. דיטריך לא הרגישה יותר שייכת לגרמניה, האשימה את התקשורת הגרמנית בעוינות, והחליטה שהיא לא תחזור לשם יותר, וכך עשתה עד מותה.

[עריכה] דיטריך בישראל

במהלך שנות ה-60 דיטריך ביקרה בישראל פעמיים. היא הופיעה בפני יוצאי גרמניה, ביניהם גם ניצולי שואה רבים. ההופעות התקבלו בברכה ולאחר אישור הקהל, היא אף שרה מספר שירים בגרמנית למרות הטאבו נגד השפה באותה תקופה. מסופר שהיא הפסיקה את הופעתה ושאלה את הקהל: "לא חשבתי שבישראל יבקשו ממני לשיר בגרמנית. אני מוכנה. אבל אם יש אדם אחד באולם שמתנגד אני אמשיך באנגלית".

[עריכה] סוף עידן ההופעות

קריירת עסקי השעשועים של דיטריך נפסקה ב-29 בספטמבר 1975, כאשר שברה את רגלה במהלך הופעה באוסטרליה. ב-1979 שיחקה תפקיד משנה בסרטה האחרון "Just a Gigolo", ובמהלך שנות ה-80 כתבה ותרמה למספר ספרים.
לעת זקנה חדלה מלהופיע בסרטים, וב-16 שנותיה האחרונות הסתגרה בביתה בפריז מרצון, ללא מגע עם הציבור מלבד קשרי מכתבים וטלפון. בבדידות זו נפטרה ב-6 במאי 1992 לאחר סיבוך בכליות. היא הובאה לקבורה בברלין. את ארכיונה העשיר הותירה בעיזבונה לעיריית ברלין, והוא מוצג שם כיום. עם חלוף השנים הפשיר היחס כלפיה בגרמניה, וכיום היא נחשבה לאחת מגדולות השחקניות הגרמניות. הדואר הגרמני אף הוציא בול לזכרה.

[עריכה] חייה האישיים

במאי 1923 נישאה דיטריך לרודולף סייבר, עוזר במאי (שהפך מאוחר יותר לבמאי בחברת פרמאונט). סייבר נפטר מסרטן ב-24 ביוני 1976. בתה היחידה של דיטריך, מריה אליזבת' סייבר, נולדה ב-13 בדצמבר 1924. ב-1948 נולד לדיטריך נכד ראשון.

[עריכה] דמותה של דיטריך

[עריכה] קישורים חיצוניים

• מרלן דיטריך, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (אנגלית)
• דן לחמן, מרלן דיטריך - דיוות האינטליגנציה