מרות (יישוב קדום)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לשכתב ערך זה הסיבה לכך: ערכתי סדר ראשוני, נדרש טיפול יסודי יותר. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מרות הוא יישוב יהודי קדום בגליל העליון, שהתקיים ברציפות מימי אלכסנדר ינאי החשמונאי עד לשלטון הצלבנים, תקופה משוערת של 1,200 שנה.

שרידי בית הכנסת ובית המדרש שלידו נמצאו בחורבות הכפר הערבי מארוס, שנכבש על ידי חטיבת כרמלי בשנת 1948, כ - 4 ק"מ מערבית מתל חצור. לפי הדמיון בשמות מניחים כי מדובר במקום עליו מספר יוסף בן מתתיהו. מֵרות הקדומה הייתה הנקודה הצפונית בגליל שבוצרה על ידו.

מרות נזכרת בכתבי יוסף בן מתתיהו כיישוב המציין את הגבול הצפוני של הגליל בשלהי ימי בית-שני (מלחמות היהודים ב', כ', ו'). היה זה גם אחד היישובים אשר בוצרו בימי המרד הגדול ברומאים (שם ג', א'; חיי יוסף ל"ז).

במרות נחשפו שרידים הקשורים למערכת ההגנה הכוללים קטעי חומות, חפיר גדול חצוב בסלע ומערכות מסתור. ייתכן שראשיתה של מערכת התגוננות זו הוא בימי בית שני. אפשר גם שהימצאות מערכות המסתור באתר מלמדת, שראשית השימוש בהן הייתה בגליל. רק בתקופות מאוחרות יותר אומצה השיטה בדרום הארץ. בימי מרד בר כוכבא השימוש במערות המסתור היה מקובל, כמו אלה שנמצאו בארץ יהודה.

קיומו הוא דוגמה לקבוצה של יישובים יהודיים בצפון הגליל העליון שהמשיכו את קיומם ברציפות מהתקופה הביזאנטית והתקופה הערבית ועד התקופות הממלוכית ותחילת תקופת האימפריה העות'מאנית.

מעריכים כי היישוב השתרע על פני 50-40 דונם, וחיו בו עד 1,200 נפש. כלכלתו התבססה על גידול זיתים להפקת שמן, כרמי גפן, גידול תבואה וכן קיום מקנה צאן. ^[1]

במאה ה-19 התיישבו במקום מוסלמים מוגרבים. הם הציעו את אדמתם למשה מונטפיורי^[2]. הכפר נפגע מרעידת האדמה שהייתה בארץ ישראל בשנת 1927. בשנת 1948 התושבים הערבים נטשו את הכפר מארוס (Marus) שלפי אתר "נכבה" מנה 90 נפשות ^[3] והאזור הפך לאזור אימונים לצה"ל.

תוכן עניינים 1 בית הכנסת של קהילת מרות 1.1 נסיבות גילוי בית הכנסת 1.2 ממצאי בית הכנסת 2 טקסט הקמיע 3 הערות שוליים 4 קישורים חיצוניים 5 לקריאה נוספת

[עריכה] בית הכנסת של קהילת מרות

בית הכנסת של קהילת מרות נחשף על ידי צוות החוקרים צבי אילן ועמנואל דמתי ^[4] בחפירות שנערכו מטעם רשות העתיקות בשנת 1981, בשטח אש של צה"ל.

בית הכנסת הוא מהמאה ה-4, ימי חיבור התלמוד, והושלם במאה ה-7. חזית הבניין הייתה בדרום והיא קושטה באבנים מעוטרות. קירות הבניין היו מטויחים בטיח צבוע בצבע אדום. בחפירות בית הכסת התגלתה רצפת פסיפס ובה תאור של לוחם צעיר וסביבו חרב, קסדת נחושת ומגן. אפשר שזהו תאורו של דוד בן ישי ועימו כלי הנשק שלקח מגולית הפלישתי (ראו תמונה מטה) ^[5]. ברצפה רשומה גם הכתובת: "יודן בר שמעון מני" - אולי שמו של התורם או של האמן שהתקין את הרצפה. הפסיפס הוא הראשון שנתגלה בבית כנסת בגליל. בתקופות קודמות הריצוף בבתי הכנסת בגליל היה באבן. לפני חזית בית הכנסת נחשפה חצר רחבת ידיים ומבנה נוסף, כנראה בית מדרש. ייתכן גם, שבמרוצת השנים, הכניסה לבית הכנסת הפכה לחדר לימוד לתלמידים. מכלול מוסדות הציבור שהתגלה במרכז אחד: בית-כנסת, חדר לימוד ובית-מדרש במרכז קהילתי, מעידה על אמידותו וחיוניותו של היישוב לפחות עדהמאה ה-7.

המטמון מוכיח כי הקהילה התקיימה ברציפות כ-1,300 שנים. זמן המטבעות מתפרס מימי אלכסנדר ינאי המאה ה-1 לפנה"ס עד "אל עות'מן" 1173. היישוב המשיך להתקיים מאות שנים, גם בימי השלטון המוסלמי וגם בימי הצלבנים.

הממצאים העיקריים של המקום, כולל הפסיפס, מוצגים במוזיאון ישראל ובפארק הנופש של קיבוץ כפר הנשיא, מזרחית לראש-פינה. במקום נמצא אוצר של מאות מטבעות ברונזה וזהב.

האתר נמצא בשטח אש ופתוח למבקרים בשבתות. הגישה אליו היא בדרך עפר המסתעפת מכביש ראש פינה - קריית שמונה, מדרום לתל חצור. דרך נוספת לאתר היא מכיוון עלמה. חבורת התלמידים של צבי אילן עלתה למרות בתחילת 2008 נקתה אותו ועשתה אותו ערוך לביקורים. המוסדות האחראיים על אתרים ארכאולוגיים (רשות הגנים הלאומיים ורשות העתיקות) לא קבלו את האחריות על שימור האתר.

[עריכה] נסיבות גילוי בית הכנסת

צבי אילן שהה כחוקר בלונדון במחצית וסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 ועיין במסמכי הגניזה הקהירית השמורים באוניברסיטת קמברידג', במהלך מחקרו נתקל אילן במקרה ברשימה מהמאה ה-14 לספירה על מסע של עולה רגל בין קברי צדיקים ובה הופיע השם "בכפר מארוס" ^[6]. אילן עמד על הדמיון בשם ובמיקום, על פי מפה עתיקה משנת 1584, עם הכפר מרות המופיע בכתבי יוסף בן מתתיהו (בכתיב Meroth). כאשר חזר לישראל סייר במקום ומצא בחלק הצפוני של חורבות הכפר הנטוש "מארוס", ראשים של 2-3 עמודים ערוכים בשורה שכיוונה צפון- דרום, דהיינו לירושלים.

כאשר פנה אילן בבקשה לסיוע בחפירות נתקל בהתנגדות מפני שבאותה תקופה הזיהוי המקובל של Meroth היה עם היישוב מירון. לבסוף קיבלו אילן ודמתי תקציב לסקר ראשוני, גייסו מתנדבים, קיבלו סיוע לוגיסטי מקיבוץ כפר הנשיא והחלו בחפירה.

[עריכה] ממצאי בית הכנסת

באתר נמצאו כתובות אחדות הקשורות לבניית בית הכנסת ומטמון גדול.

• מתחת לסף הפתח נמצא חפץ ברונזה בצורת גליל קטן במידות 138X26 ס"מ, ובו קמע. על הקמע כתב באורך של 26 שורות, שנכתב על ידי יוסי בן זינוביה (כנראה מראשי הכפר). התוכן הוא בקשה כי יינתן בידו שלטון מוחלט על תושבי הכפר, "קרתה" בלשון הקמיע, כמו ששלטון האל על העולם הוא מוחלט. הטקסט המלא מופיע בהמשך.

• על בית הכנסת, בחלקו הדרומי של האולם, נמצאה כתובת: "וזאיב וטלה ירעו כאחד" (הכתיב של המילה "זאיב", בתוספת אם קריאה, היה מקובל באותה תקופה). כתובת זו לקוחה מישעיה ס"ה 25, והיא מקבילה לכתוב בישעיה י"א 10-6. מתחת לכתובת ומשני צדדיה מופיעים ציורים של כד-מים גדול (אַמְפוֹרָה), שמימינו טלֶה ומשמאלו - זאב.

• מתחת למחסן בית הכנסת נמצאה קופת הקהילה שהכילה 485 מטבעות, מתוכן 245 מזהב והשאר מברונזה. זמנן הוא מימי אלכסנדר ינאי ועד המאה ה-12 אם כי רובן מהמאות החמישית עד השביעית. במקומות אחרים באתר נמצאו עוד 600 מטבעות, שתוארכו עד התקופה הצלבנית.^[7]

• בחצר בית הכנסת נמצא מבנה עצמאי שהוקם במאה ה-7. מניחים כי מדובר בבית מדרש. לאורך הקירות יש ספסלי אבן. מניחים כי אכסנדרת הכניסה של בית הכנסת הפכה, עם גידול היישוב, לחדר לימוד ל"תינוקות של בית רבן", אולי מהראשונים שהתגלו בגליל. הספסל המשובח ביותר נמצא לרגלי הקיר המערבי. במרכזו מגרעת, שבה הייתה כנראה כורסת חכם בית המדרש. צבי אילן ^[8] מעלה את ההשערה כי ייתכן וחכם זה היה "ר'חנה" - שמו של הצדיק שנקבר במקום וקברו נתקדש כפי שנרשם בתעודה מהגניזה הקהירית.
• במשקוף בית המדרש תבליטים של 2 נשרים וזר ביניהם. ועליו הכתובת "ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך" (דברים, כ"ו,ו') (ראו צילום לעיל). ^[9] על הנשרים נתגלו סימני פעולתם בידי קנאים .

[עריכה] טקסט הקמיע

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ המקור: החברה להגנת הטבע
2. ^ המקור : אתר בית יגאל אלון
3. ^ http://nakba-online.tripod.com/Marus.htm מארוס
4. ^ משנת 1984
5. ^ שמואל א' פרק י"ז
6. ^ צילום של הקטע מופיע בספרו אתחלות, עמוד 106
7. ^ צבי אילן סבור שזו התכולה היקרה ביותר שהתגלתה בבתי כנסת קדומים. אתמולים עמוד 113
8. ^ בתי כנסת בגליל, עמוד 30
9. ^ מוצג במוזיאון ישראל

[עריכה] קישורים חיצוניים

• החברה להגנת הטבע, תיאור מסלול טיול למקום, weekend

[עריכה] לקריאה נוספת

• צבי אילן, בתי-כנסת בגליל ובגולן, הוצאת הספרים אריאל, ירושלים - כנה, ירושלים, 1987
• צבי אילן, אתמולים, מודן הוצאה לאור בע"מ, 1988.
• צבי אילן ועמנואל דמתי, "מרות - הכפר היהודי הקדום", החברה להגנת הטבע, 1987
• צבי אילן, בתי כנסת קדומים בארץ ישראל, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1991.