חרב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חרב היא כלי נשק קר שנועד לדקירה ולשיסוף. בעיצובה הבסיסי ביותר, החרב עשויה מלהב וידית בה אוחזים את החרב. הלהב בדרך כלל עשוי מתכת, כשלפחות צד אחד שלו משויף לקבלת חדות. לעתים קרובות יש לחרב קצה מחודד לדקירה. הידית עשויה חומרים רבים, כשהנפוצים שבהם הוא עץ מצופה בעור, עורות דגים או סבכות מתכת. מבנה החרב דומה בצורה מפתיעה בתרבויות שונות, כמו גם טכניקות הסיף הנפוצות.
חרבות היו בשימוש אצל בני האדם החל מתקופת הברונזה, כשלראשונה הומצאה הטכנולוגיה ליצירת להבים חדים וארוכים. החרבות הראשונות היו עשויות מברונזה או נחושת. הלהב היה קשה, אך מאוד שביר. רק כשהאדם למד ליצור ברזל נהפכו החרבות לכלי נשק חשוב. במהרה, למדו הנפחים שעם הוספת כמות מתאימה של פחם (למעשה הפחמן שנמצא בפחם) ניתן לייצר סגסוגת יעילה בהרבה: פלדה.
החרב הייתה בשימוש גם בזמן העת העתיקה, אז הייתה נטייה לשימוש בחרבות קצרות שנועדו בעיקר לדקירה. המפורסמת שבהן הייתה הגלאדיוס הרומית שנהפכה לנשק הסטנרדטי של הלגיונר. הגלאדיוס שימשה בעיקר לדקירה אך יכלה גם לשסף. עם הירידה באיכות הצבא הרומי והמשמעת של לוחמיו, נזנחה הגלאדיוס לטובת הספאתה - חרב ארוכה יותר שהייתה בשימוש הברברים באותה תקופה. גם אחרי נפילת האימפריה הרומית נמשך השימוש בחרבות, אם כי איכותן הירודה יחסית (חרבות הויקינגים היו כבדות ולא מאוזנות) אפשרה לגרזני המלחמה לשלוט בשדה הקרב.
תקופת השיא של השימוש בחרבות היה בימי הביניים באירופה, המזרח התיכון ויפן. באותה תקופה, חרשות החרבות הייתה בשיאה ונפחים ייצרו חרבות מאיכות גבוהה ביותר (בייחוד ביפן, דמשק וספרד). החרבות באו במגוון גדלים ועיצובים: החל מחרבות כבדות באורך של יותר ממטר וחצי שנועדו לחדור דרך שריון לוחות וכלה בחרבות דקות וקלות שנועדו בעיקר לנוי ופחות לקרב.
מאז היווצרותם היו החרבות כלי נשק יקר ויוקרתי במיוחד. הכנת חרבות מובחרות לקחה לעתים יותר משנה ומחירם עלה לעתים על זה של כפר שלם. בניגוד לכלים אחרים כגון גרזן, פטיש קרב, קשת או כידון - החרב שימשה רק למלחמה ולכן נחשבה לכלי נשק יפה ואצילי שרק בני המעמד הגבוה (מעמד האצולה, אבירים וסמוראים) יכלו להרשות לעצמם אותו. ביפן הפאודלית ובאירופה של ימי הביניים והרנסאנס החרב שימשה גם כסמל מעמד, שימוש שנמשך עד המאה ה-19, גם אחרי שהחרב איבדה את מקומה בשדה הקרב לטובת הרובים והתותחים.
אחרי שימוש נרחב למשך חמשת אלפים שנה, חרבות החלו לאבד מחשיבותן בשלהי המאה ה-19, עקב השימוש הגובר בנשק חם המבוסס על אבק שריפה. למרות שחרבות לא נזנחו לחלוטין, שימושיהן הוגבלו יותר ויותר, כשחלק נרחב יותר משימושן היה למטרות טקסיות. עם זאת, חרבות היו עדיין בשימוש במלחמת העולם השנייה, כשהיפנים ותושבי האיים הפסיפיים השתמשו בחרב לפרקים.
[עריכה] סוגי חרבות
- חרב קצרה - חרב באורך כ 60 ס"מ, הייתה נפוצה בעת העתיקה, בימי הביניים וברנסאנס.
- חרב פיפיות - חרב עם להב מחודד משני הצדדים
- קופש - חרב מצרית, בעלת להב בצורת מגל.
- גלאדיוס - חרב רומאית קצרה אך רחבה.
- ספאתה - חרב ארוכה שפותחה על ידי הברברים ומאוחר יותר אומצה על ידי הפרשים הרומיים.
- פאלקס קצר - חרב דאקית בעלת להב בצורת מגל.
- פאלקטה - חרב איברית בעלת להב בצורת מגל.
- חרב ארוכה - חרב חזקה וכבדה ליד אחת באורך של בערך מטר. החרב הארוכה נועדה בעיקר לחתוך, אך גם יכלה לדקור. זו הייתה החרב העיקרית של האבירים בימי הביניים.
- חרב ממזרית - חרב ארוכה שאפשר היה להחזיקה ביד אחת או בשתי ידיים. בשל כך נודעה גם בשם חרב "יד וחצי".
- חרב לשתי ידיים - חרב ארוכה וכבדה. החרב הופעלה בשתי הידיים ונועדה לחתוך דרך שריונות כבדים.
- חרב קליימור - שם של שני סוגים של חרבות סקוטיות.
- פלכיון: חרב מימי הביניים עם להב רחב וכבד במיוחד. הפלכיון שילב את הכוח של הגרזן עם טכניקה של חרב.
- סימיטר - חרב טורקית מעוקלת.
- חרב סמוראית - החרבות שיוצרו ביפן, כגון הקטאנה.
- סיף פרשים - חרב מעוקלת במקצת המחודדת מצד אחד. הייתה בשימוש בעיקר במאות ה-18 וה-19 בידי חילות התקופה - בייחוד הפרשים.
- דקר - חרב דקה שנועדה בעיקר לסיוף ולדקירה. הייתה נפוצה ביותר ברנסאנס ועד המאה ה-19 כקישוט לאצילים. זו החרב שבה נלחמו בדו-קרב של כבוד באותה תקופה.
- חרב סיף - חרב המשמשת בתחרויות סיף אולמיפיות. יש 3 סוגי חרבות סיף: חרב, דקר ורומח.
- פגיון- חרב קטנה במיוחד שמשמשת בעיקר להגנה עצמית, בימי הביניים הסתובבו הרבה אנשים עם פגיונות על מנת להגן על עצמם פני תוקפים.
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חרבות |
