פגיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בכלי נשק. אם התכוונתם לסימן טיפוגרפי בשם זה, ראו צלבון.

פגיון הוא סכין שלהבה חד משני צדדיו ומשמש כלי נשק בקרב פנים אל פנים. ישנם סוגים רבים של פגיונות, כאשר סוגים רבים הותאמו לביצוע משימות ייעודיות ומיוחדות (כגון פגיונות הטלה, פגיונות דקירה סליקים, פגיונות חודרי שריון, פגיונות סיף שוברי חרבות ועוד).

הפגיונות הראשונים הופיעו בעידן הברונזה, במאה ה-3, לפני החרב, שהתפתחה מפגיונות מוגדלים. פגיונות היוו כלי נשק משניים נפוצים בימי הביניים והרנסאנס וכן במאות ה-18 וה-19. פגיונות לא היו בשימוש רק על די לוחמים אלא כמעט בידי כל אדם שהיה זקוק לנשק להגנה עצמית שקל להסתירו וקל לשאתו. הפגיונות היו קלים וזולים יחסית לחרב וקטנים בהרבה ממנה, לכן היוו נשק מצוין לשודדים, מתנקשים (פגיונות "סטילטו"), סוחרים ופשוטי העם.

גרסה מודרנית של הפגיון הוא הדקר, ההופכת למעין כידון כאשר היא מורכבת על קצהו של רובה. בנוסף, ביחידות הקומנדו משתמשים היום בפגיון שלהבו חד מצדו האחד ומשונן מצדו השני, הנקרא "סכין קומנדו". זהו פגיון רב-תכליתי המיועד להשרדות בשטח, אך גם לתקיפה שקטה והגנה עצמית.