מנשה (מלך יהודה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מנשה, מלך יהודה בשנים 697 - 642 לפנה"ס. עלה לכס המלוכה כאשר היה בן 12 בלבד. הוא ירש ממלכה קטנה ומשועבדת עקב הכישלון שנחל אביו, המלך חזקיהו, במרד נגד אשור. באותה עת גבלה יהודה בצפון ובצפון מערבה באימפריה האשורית שהייתה בשיא כוחה. בקרבתה חיו שארית תושבי ממלכת ישראל שלא גלו ועמים שונים שהוגלו לשומרון על ידי האשורים.

מנשה
למנין:	מלך יהודה הארבעה עשר
תקופת מלכות:	697 לפנה"ס-642 לפנה"ס
משך מלכות:	55 שנה
קודמו:	חזקיהו
המלך שאחריו:	אמון
נביאי תקופתו:	בתנ"ך מוזכרים נביאים בתקופתו, אך לא בשמותיהם. לפי מדרשים שונים בחז"ל, היו ישעיהו, נחום, יואל וחבקוק בתקופתו.

[עריכה] פעולותיו של מנשה

בתקופת מלכותו הארוכה (55 שנה) העניק מנשה גושפנקא ממלכתית לפולחן אלוהי הנכר, והכניסם לתוך תחומי בית המקדש למרות התנגדות הנביאים.

ייתכן כי הסיבה למעשיו של מנשה היה מצבה של ממלכת יהודה, שכאמור הייתה בשנים אלה בשפל המדרגה, מצבה הכלכלי היה בכי רע, ומנשה הפך וסאל של ממלכת אשור.

נקודת מבט שונה ניתן למצוא בספר ראשית ישראל של פרופסור ישראל פינקלשטיין. בספר זה מתוארת תקופת מנשה כתקופה בה שוקמה יהודה מההרס של מסע סנחריב מלך אשור בתקופת חזקיהו. בנוסף, מתוארת שם תקופת מנשה כתקופה של פיתוח קשרי מסחר שונים ורחבים עם ארצות רבות כגון ערב, התפשטות ההתיישבות היהודאית בכיוון דרום ושכלול שיטות ייצור וארגון כלכלי. גם תאור מנשה בתנ"ך כמי ששפך "דם נקי" מקבל אפשרות של חלק מתמונת המאבקים הפנימיים שהיו בימיו בעניני דת.

[עריכה] יחס המסורת למנשה

המקרא אינו מוסר מידע על מצבה המדיני של ממלכת יהודה בימי מנשה ולא על מדיניותו אך הוא מתמקד בחטאיו הדתיים הרבים כלפי ה': "וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה, אֶת יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם: לַעֲשׂוֹת רָע מִן הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ( (דברי הימים ב לג 9) ).

חטאיו של מנשה כוללים (על פי ספר מלכים והפרשנויות השונות) ביטול תיקוני הפולחן שביצע אביו חזקיה; החדרת פולחן הבעל והאשרה ליהודה והצבת פסל האשרה בין כותלי בית המקדש; הנהגת עבודת "צבא השמים" ביהודה ואף בניית מזבחות לפולחן זה בחצרות בית המקדש; פנייה לאובות וידעונים; העברת בנו באש (כנראה בעבודת מילכום); בניית בתי קודשים בתוך בית המקדש עצמו. מיוחס לו גם שפך דמים רב ומעשי רצח שונים, ביניהם לפי חז"ל אף הרצח של סבו, הנביא ישעיהו.

גם בספר מלכים וגם בספר דברי הימים נזכרים חטאיו הרבים של מנשה, והתנ"ך תולה בחטאיו את חורבן הבית הראשון.

בספר דברי הימים מסופר סיפור על מנשה שלא סופר בספר מלכים. מנשה מוגלה לאשור, שם נושא תפילה לאלוהי ישראל ומתוודה על חטאיו. הוא מוחזר למלכותו ביהודה, שם חוזר בתשובה ונשאר נאמן לתורת ה'. אולם רבים החוקרים שמטילים ספק בסיפור זה.

בספרים החיצוניים מופיע שבזמן שמנשה היה שבוי בבבל הוא חזר בתשובה והתפלל. התפילה של מנשה היא ספר חיצוני ונקראת תפילת מנשה.

מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה)
רחבעם	אבים	אסא	יהושפט	יהורם	אחזיהו	עתליה	יהואש	אמציה	עוזיהו
928	911	908	867	846	843	842	836	798	769
יותם	אחז	חזקיהו	מנשה	אמון	יאשיהו	יהואחז	יהויקים	יהויכין	צדקיהו
758	733	727	698	641	639	609	608	597	596-586