אמון (מלך יהודה)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אמון | |
|---|---|
| למנין: | מלך יהודה החמישה עשר |
| תקופת מלכות: | 642 לפנה"ס-640 לפנה"ס |
| משך מלכות: | שנתיים |
| קודמו: | מנשה |
| המלך שאחריו: | יאשיהו |
| נביאי תקופתו: | אין |
אמון היה מלך יהודה משנת ג'רפ"ג (478 לפנה"ס) לדעות מסורתיות ומשנת 642 לפנה"ס לדעות מודרניות במשך שנתיים.
אמון נולד בשנת ג'רע"א (500 לפנה"ס) או בשנת 664 לפנה"ס לאביו מנשה המלך בן חזקיה ולאמו משולמת בת חרוץ מן יטבה.[1] כאשר היה בן 16 נולד בנו יאשיהו[2] שמלך אחריו.
אמון מתואר כמלך רשע. לא זו בלבד שהלך בדרכי מנשה אביו[3] אלא שגם לא שב בתשובה, בניגוד למנשה.[4] הוא אסר את עבודת הקרבנות על המזבח, עד כדי כך שהמזבח העלה קורי עכביש מחוסר שימוש,[5] ועליו דרשו את הפסוק "והנה עלה כולו קמשונים"[6].
בדברי הימים[7] נאמר עליו "כי הוא אמון הרבה אשמה", ודרשו חז"ל[8] שהאשמה שהרבה היה ששרף את התורה,[9] או שפירושו שבעל את אמו.[10] כאשר בא על אמו שאלה אותו האם הוא יכול ליהנות ממעשה כזה. הוא ענה לה שלא, אלא שהוא עושה זאת רק כדי להכעיס את הבורא.
הגמרא אומרת[11] שהיה ראוי שאמון יוזכר בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא מרוב עוונותיהם, אלא שבגלל כבודו של בנו יאשיהו, שהיה צדיק, לא נמנה בין אלה.
לאחר שנתיים של מלוכה מרדו בו והרגוהו. לא נאמר מי היו המורדים ומה היו מניעיהם, אך כתוב שהעם התנגד למרד, הכה את הקושרים והמליך את יאשיהו הילד תחתיו.[12]
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ובפירוש דעת מקרא סבור שהיא ידפת.
- ^ משום שיאשיהו היה בן שמונה במלכו.
- ^ מלכים ב, כא, י"ט-כ"א
- ^ דברי הימים ב, לג, י"ג-כ"ג
- ^ בבלי סנהדרין קג ע"א
- ^ משלי כד
- ^ ב, לג, כ"ד
- ^ בבלי סנהדרין קג ע"ב
- ^ והדרש הוא שהתורה נקראת אמון, כמשלי ח, ל': "ואהיה אצלו אמון". (סדר עולם רבה פרק כד)
- ^ והדרש הוא "אמון" - אמו. (מהרש"א סנהדרין שם)
- ^ בבלי סנהדרין קד ע"ב
- ^ מלכים ב, כא, כ"ד
| מלכי יהודה ושנת עלייתם לכס המלוכה (לפני הספירה) | |||||||||
| רחבעם | אבים | אסא | יהושפט | יהורם | אחזיהו | עתליה | יהואש | אמציה | עוזיהו |
| 928 | 911 | 908 | 867 | 846 | 843 | 842 | 836 | 798 | 769 |
| יותם | אחז | חזקיהו | מנשה | אמון | יאשיהו | יהואחז | יהויקים | יהויכין | צדקיהו |
| 758 | 733 | 727 | 698 | 641 | 639 | 609 | 608 | 597 | 596-586 |
