מיג-31

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מיג 31 בטיסה, נושא בגחונו ארבעה טילי AA-9 וטילי AA-8 במתלים על הכנף

מיג 31 (ברוסית: МиГ-31, קוד דיווח נאט"ו: פוקסהאונד) הוא מטוס יירוט ותקיפה על-קולי מהיר שתוכנן בברית המועצות על ידי משרד התכנון "מיקויאן-גורביץ'". המטוס הוא דגם מחודש של המיג 25, ונועד לשמש כמטוס היירוט ארוך הטווחו העיקרי של ברית המועצות.

[עריכה] פיתוח

פיתוח המטוס החל בראשית שנות השבעים, האבטיפוס המריא לראשונה ב16 בספטמבר 1975 וייצור סדרתי החל ב1979. בשנה זו נודע לראשונה במערב על המטוס החדש, אשר קיבל בשנת 1982 את הכינוי "סופר פוקסבט". המטוס נראה לראשונה בקרבת החוף המזרחי של ברית המועצות, מול ים יפן. בשנת 1985 יורט בים הצפוני מטוס פוקסהאונד מצויד בארבעה טילי AA-9 Amos ומערכות אחרות מתחת לכנפיו, והצילומים שפורסמו בערבות היירוט גילו כי מדובר במטוס קרב חדש. דגם משופר של המיג 31, בעל שורשי כנף מוארכים, נחשף בשנת 1991.

חיל האוויר הרוסי מפעיל את המטוסים בגפים בני ארבעה מטוסים, המשייטים בגובה רב ומשמשים גם כמטוסי התרעה וסיוע למערכות הבקרה הקרקעיות, ולמטוסי היירוט מ"הקומה הנמוכה" יותר, מיג 29 וסוחוי 27. המיג 31 הוצג לראשונה במערב בסלון האווירי בפריז בשנת 1991, ואף הוצע על ידי יצרני המטוס לחיל האוויר הישראלי.

כ-500 מטוסים יוצרו במהלך השנים כשקרוב ל-370 מטוסים נכנסו לשירות בחיל האוויר הרוסי. בשנת 2006, כחלק מהשיפור בכלכלה הרוסית הוחזרו לפעילות והחיל מתפעל כעת 286 מטוסים. קזחסטן היא המדינה השנייה מלבד רוסיה אשר מתפעלת את המטוס: 33 מטוסים נמצאים בשירות שמתוכם 10 אמורים לעבור שדרוג. בעבר נפוצו שמועות בדבר התעניינות מצידן של הודו, סוריה ואיראן לרכוש את המטוס.

[עריכה] תכונות

מטוס המיג 31 תוכנן לפעולה נגד מפציצים נושאי טילי שיוט, וכן נגד מטוסי הסיור מגביהי הטוס SR-71 של ארצות הברית. כן הותקנה בו יכולת לפעולה נגד מפציצי B-1 הטסים בגובה נמוך יותר. למיג 31 מושב נוסף למפעיל המערכות, והוא מצויד בטילי אוויר-אוויר ארוכי טווח המשוקעים בחלקם בגחון, או טילים לטווח קצר, מתחת למתלי הכנפיים. להבדיל מן המיג 25, המיג 31 אינו נושא חיפויים בקצות כנפיו, גופו ארוך יותר וכן מפלטי מנועיו, ונעשו בתכנונו שינויים אירודינמיים רבים לשיפור ביצועיו. המטוס יכול לשאת מיכלי דלק נתיקים, וכן נושא המטוס דלק במייצבי הכוון של הזנב, ולבד מכך ניתן לתדלק אותו באוויר בעזרת דוקרן המתקפל לצדי החרטום. למטוס מערכת מכ"ם ארוך טווח (257 ק"מ), בעל סריקה אלקטרונית, שהינו בעל יכולת פעולה כלפי מטה ומעלה, מול החזרי מכ"ם סביבתיים. המטוס מסוגל לעקוב אחר 10 מטרות בו זמנית. כמו כן מצויד המטוס במערכות גילוי אינפרא-אדום בתחתית חרטומו, המשולבת בנתוני המכ"ם ליצירת תמונת קרב בכל מזג אוויר.

[עריכה] מאפיינים

שרטוט המטוס

הנעה: 2 טומנסקי D-36F6, בעלי דחף מרבי של 15,509 ק"ג.
מאפיינים כלליים
- צוות: 2
- אורך: 22.69 מטר (74 רגל 5 אינץ')
- מוטת כנפיים: 13.46 מטר (44 רגל 2 אינץ')
- גובה: 6.15 מטר (20 רגל 2 אינץ')
- שטח הכנף: 61.60 מ"ר
- משקל ללא חימוש: 21,820 ק"ג (48,100 ליברות)
- משקל עם חימוש: 41,000 ק"ג (90,400 ליברות)
- כוח: שני מנועי סילון סולובייב D-30F6 בעלי מבער אחורי
- כוח דחף ללא מבערים אחוריים: 93.0 קילו ניוטון
- כוח דחף עם מבערים אחוריים: 152 קילו ניוטון

ביצועים
- מהירות מרבית: 3.03 מאך (3,255 קמ"ש) בגובה 13,000 מטר
- טווח: 3,300 ק"מ (2,050 מייל)
- סייג רום: 20,600 מטר
- עומס כנף: 665 קילו למ"ר
- קצב טיפוס: 208 מטר/שנייה
- עומס כוח G מקסימלי: 5G