מאיר דיזנגוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מאיר דיזנגוף (25 בפברואר 1861 - 23 בספטמבר 1936) היה ראש העיר הראשון של תל אביב.

תוכן עניינים 1 חייו 1.1 נעוריו ותחילת דרכו 1.2 ראש עיריית תל אביב 2 הנצחתו 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייו

[עריכה] נעוריו ותחילת דרכו

מאיר דיזנגוף נולד בשנת 1861 (ט"ו באדר ה'תרכ"א) בכפר יקימוביצ'י, כפר קטן במחוז אורחיי, בגוברנית בסרביה באימפריה הרוסית ובגיל צעיר עברה משפחתו לקישינב. בשנת 1882 התנדב לצבא הרוסי. בתקופה זו פעלה המחתרת "נרודניה ווליה" ודיזנגוף הצטרף אליה. לאחר שישב בבית הסוהר כתוצאה מפעילותו המחתרתית, עזב את הצבא. באותה התקופה הגיע לעיר ז'יטומיר שם פגש בצינה ברנר, וכעבור זמן קצר נשאהּ לאישה. לאחר שירותו הצבאי עבר לאודסה. הצטרף לאגודת "חובבי ציון" שם נפגש עם פינסקר, אחד העם ואחרים, ונבחר כציר לוועידתם בשנת 1887.

במהלך לימודי הנדסה כימית בסורבון בפריז הכיר דיזנגוף את הברון רוטשילד שהתרשם מכשרונו, והוא נשלח על ידו לארץ ישראל להקים מפעל לבקבוקי זכוכית עבור "יין הברון". בשנת 1892 ייסד בטנטורה את מפעל הזכוכית, אך המפעל לא הצליח ודיזנגוף חזר לחוץ לארץ. הוא מצא מסילות אל ד"ר הרצל והפך לחסיד נלהב שלו, למרות שבקונגרס הציוני השישי התנגד לתוכנית אוגנדה.

מתוך הכרה ציונית, עלה בשנית לארץ ישראל בשנת 1905 בגיל 44. הוא התגורר ביפו וייסד את חברת "גאולה" לרכישת קרקעות יחד עם חברו זאב גלוסקין. במקביל עסק ביבוא מכונות, והקים חברה לשרות עגלות מכניות במקום ה"דליזא'נס" הנמשך על ידי סוסים, לצורך הובלת נוסעים לירושלים ולמושבות. בכל עגלה היו 12 מושבים, והמנוע היה מונע באמצעות נפט. כמו כן, הקים עם שותפים חברת ספנות שנקראה על שמו. אחד מעיסוקיו החשובים והמכובדים היה כהונתו כקונסול בלגיה.

[עריכה] ראש עיריית תל אביב

מיד עם התארגנות התושבים להקמת השכונה החדשה, הצטרף להקמת "אחוזת בית". הוא נבחר לראש הוועד בשנת 1911, ובתפקיד זה שימש עד לשנת 1922. כאשר קיבלה תל אביב מעמד של עיר נבחר לתפקיד ראש העירייה, תפקיד בו כיהן עד ליום מותו, למעט הפסקה של שלוש שנים. בתקופתו הפכה תל אביב משכונה פרברית של יפו לעיר בת כ-150 אלף תושבים.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה גורשו או הוגלו רבים מראשי העיר והיישוב, ודיזנגוף התמנה לתפקיד מקשר בין היישוב הגולה לבין השלטונות הטורקיים. בתפקיד זה טיפל בהגשת עזרה לגולי ת"א במושבות, וקיבל את הכינוי "ריש גלותא". בעקבות פרסום רחב תפוצה על מצבם הקשה של ה"גולים", שדאג לו באמצעות העיתונות, הצליח להגיע להסכמה עם השלטונות על אספקת מזון מסודר לגולים.

לאחר הכיבוש הבריטי שבו תושבי תל אביב לעיר, חודשה פעילות ועד השכונה ודיזנגוף נבחר מחדש לעמוד בראשו. בשנת 1921 הצליח דיזנגוף לשכנע את הנציב העליון להעניק לתל אביב מעמד מוניציפלי נפרד מיפו, ובשנת 1934 הוכרזה תל אביב כעיר. דיזנגוף פעל להקמת משטרה עירונית ובתי משפט עירוניים.

בשנת 1925 הזמין את מתכנן הערים הסקוטי, פטריק גדס, להכין תוכנית אב לתל אביב, שהתיחסה ברובה לשטחים שטרם נבנו באותה העת. בסוף אותה שנה התפטר דיזנגוף מתפקיד ראש העיר, לאחר שמועצת העיריה סירבה לאשר תשלומי הורים בבתי הספר העירוניים. הוא הוחלף על ידי דוד בלוך-בלומנפלד, אך נבחר מחדש לראשות העיר כעבור שלוש שנים (דצמבר 1928). בשנת 1929 הצליח לחלץ את העירייה ממשבר כלכלי עמוק ומאיום של פשיטת רגל. בתקופת הפרישה נבחר דיזנגוף למועצת עיריית יפו, ואף שימש בשנת 1928 כממלא מקום ראש עיריית יפו. כמו כן שימש בתקופה זאת כמנהל מחלקת ההתיישבות העירונית של ההנהלה הציונית.

כראש עיר שאהב את עירו וטיפח אותה, הוא התערב נמרצות בפיתוח העיר, עודד בניה מואצת, והגיע להסכמים עם שכונות סמוכות לסיפוחם לתל אביב. מדי יום היה עובר ברחובות העיר כשהוא רכוב על סוסו, לבדוק שהכל מתנהל כשורה. הוא גם הקפיד לעודד שמחת חיים בעיר, ונהג לרכב על סוסו בראש העדלאידע בכל חג פורים. דיזנגוף הצליח לשכנע אישי רוח דוגמת ביאליק, ואחד העם להתיישב בעיר, וכך תרם לדימויה כמרכז תרבותי.

לאחר מותה של אשתו האהובה בשנת 1930 הוא תרם את ביתו (שדרות רוטשילד 16) לרווחת הציבור כדי שישמש כמוזיאון לאמנות, השפיע על אמנים רבים לתרום את עבודותיהם לטובת המוזיאון ואף רכש בעצמו כ-240 יצירות בחוץ לארץ. המשיך להתגורר עד מותו בקומה העליונה של הבית.

דיזנגוף שימש בתפקידי נשיא כבוד באגודות רבות בתל אביב. החשובה שבהם היא אגודת "יריד המזרח", אותה ייסד בשנת 1932. בתחילה הוקם היריד בדרום העיר, ולאחר הצלחה זו הקימו מבנים קבועים שישמשו את היריד בצפון העיר. בשנת 1934 הוחלט על יריד בינלאומי גדול, ושנית כעבור שנתיים.

בשנת 1936, עם פרוץ המרד הערבי הגדול, סגרו הערבים את נמל יפו מתוך כוונה לשתק את התפתחות היישוב היהודי בארץ. דיזנגוף קיבל רשות לפתיחת נמל בעיר תל אביב, ולפני מותו הספיק לחנוך את המזח הראשון בנמל תל אביב.

דיזנגוף נפטר ביום ז' בתשרי ה'תרצ"ז (1936). הוא נחשב עוד בחייו כ"אבי העיר" אם כי יש הטוענים שהוא טיפח במכוון דימוי זה, בין השאר על חשבונו של יוזם רעיון הקמת העיר, עקיבא אריה ויס. דיזנגוף פעל ליצירת הדימוי של תל אביב כ"עיר העברית הראשונה" בין השאר על ידי טיפוח השפה העברית, וחיוב כתיבת שלטים בעברית. דיזנגוף טיפח קשרים קרובים עם השלטונות (גם העות'מאנים וגם עם שלטונות המנדט), וגם עם ראשי עיריית יפו. הודות לקשרים אלה הצליח דיזנגוף לפתח את העיר ולהרחיב את גבולותיה, וגם לקבל סמכויות שמעט מאוד יישובים קיבלו (כמו שיטור ושיפוט עירוני).

[עריכה] הנצחתו

לקראת יום הולדתו ה-70 של דיזנגוף החליטה העיריה על הקמתו של "גן מאיר", אך הגן נחנך רק כשמונה שנים לאחר פטירתו. רחוב דיזנגוף נקרא אף הוא על שמו (עוד בחייו). במרכז הרחוב הוקמה כיכר עם מזרקה בתוכה, אותה קראו על שם אשתו צינה, כיכר צינה דיזנגוף. לימים, הוחלפה המזרקה ביצירת אמנות של אש ומים מאת יעקב אגם. עיריית תל אביב-יפו מחלקת את פרס דיזנגוף לאמנות הפיסול והציור. שכונת קריית מאיר שנקראת על שמו הוקמה בשנת 1936 בסמוך לכיכר רבין.

בבית דיזנגוף הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל. כיום משמשת הקומה הראשונה כמוזיאון היכל העצמאות והקומה השנייה כמוזיאון התנ"ך.

[עריכה] לקריאה נוספת

• מאיר דיזנגוף, עם תל אביב בגולה - בהדפסת צילום, בית התנ"ך - בית דיזנגוף, 2000.
• מאיר דיזנגוף, פתוח העיר תל אביב, תרצ"ב (1932).
• אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל כרך ב':פרק ס"ט, בית חרושת לזכוכית, בטנטורה, מאיר דיזנגוף, 1891.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• כתבי מאיר דיזנגוף בפרויקט בן-יהודה
• מאיר דיזנגוף, באתר של יעקב מרקל
• מאיר דיזנגוף באתר עיריית תל אביב
• מאיר דיזנגוף מקבל דו"ח משטרה על רחצה בעירום בחוף הים באתר לחקר ההיסטוריה של תל אביב

ראש עיריית תל אביב-יפו
מאיר דיזנגוף דוד בלוך-בלומנפלד מאיר דיזנגוף משה שלוש ישראל רוקח חיים לבנון 1921 – 1925 1925 – 1927 1928 – 1936 1936 1936 – 1952 1953 – 1959 מרדכי נמיר יהושע רבינוביץ שלמה להט רוני מילוא רון חולדאי 1960 – 1969 1969 – 1974 1974 – 1993 1993 – 1998 1998 –