עדלאידע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מאירועי העדלאידע ברמת השרון, פורים תשס"ו

עדלאידע בגבעתיים 2008

עדלאידע (עדלידע) היא תהלוכה היתולית הנערכת בחג פורים או בחג שושן פורים. עריכת העדלאידע היא מסורת שראשיתה בראשית ימי תל אביב. היא הייתה לאירוע המוני בתקופת היישוב וחודשה בימי המדינה.

תהלוכת העדלאידע הראשונה נערכה בתל אביב ביוזמתו של המורה אברהם אלדמע, בפורים תרע"ב (1912). עדויות מספרות כי התהלוכה הייתה ססגונית גדולה ויפה מאוד. היא כללה בובות ענק, תזמורת ומאות ילדים מחופשים ברוח החג. עם השנים התהלוכה הפכה למסורת קבועה מדי חג פורים. את התהלוכות הוביל ראש העיר של תל אביב מאיר דיזנגוף שנהג לרכב על סוסו לפני התהלוכה. תהלוכות העדלאידע של תל אביב לוו בנשפי פורים מפוארים שהפיק ברוך אגדתי. עם השנים התרחבו התהלוכות, ומסלולם נדד מרחוב הרצל לרחוב אלנבי, ולאחר קום המדינה לרחוב אבן גבירול. בשנות השלושים נקבע נושא מרכזי לכל עדלאידע, למשל שבטי ישראל (1934), הישגי היישוב, או המצב בעולם. בתקופה זו אירועי פורים של תל אביב משכו מבקרים מכל רחבי הארץ וגם מחו"ל.

מסורת העדלאידע דעכה בתקופת מלחמת העולם השנייה. היא חודשה רק בפורים תשט"ו (1955). בסוף שנות השישים התפוגגה המסורת התל אביבית והמצעד הועבר לחולון, אף כי הוא לא לבש את האופי ההמוני של האירועים בתל אביב הקטנה.

בשנות השמונים הונהגה בחיפה ה"ארכיפרחיטורה" - תהלוכה פורימית שמיצגי הענק שלה, שהורכבו על משאיות, הוכנו על ידי סטודנטים מהפקולטה לארכיטקטורה בטכניון (ולכן שם התהלוכה היה הלחם של "ארכיטקטורה" עם הביטוי "ארחי פרחי") וסטודנטים מהאקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה. התהלוכה נעה ברחוב הרצל בהדר הכרמל בליווי תזמורות.

בשנים האחרונות נעשה ניסיון לחזור אל המסורת ולחדש את העדלאידע כאירוע רחוב חגיגי וגדול בערים השונות.

[עריכה] מקור השם

בתחילה נקראה התהלוכה בשם "קרנבל". בשנת תרצ"ב (1932) הוכרז על תחרות למתן שם קבוע לתהלוכה. מתוך כ-300 הצעות שהוגשו נבחרה הצעתו של הסופר י"ד ברקוביץ להעניק לתהלוכה את השם "עדלאידע", על פי דברי רבא בתלמוד הבבלי:

	"מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי"
-- מסכת מגילה דף ז' עמוד ב'

בתרגום מארמית: חייב אדם להתבשם בפורים עד שלא ידע (להבחין) בין ארור המן לברוך מרדכי.

בין המציעים האחרים אפשר למנות את ביאליק, שהציע את המילה "פּוּרָה"; את טשרניחובסקי, שהציע את המילה "אסתורת", ואת אברהם שלונסקי, שהציע את המילה "צהלולה".