כמון (תבלין)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|
|---|---|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | סוככאים |
| משפחה: | סוככיים |
| סוג: | Cuminum |
| מין: | כמון |
| שם מדעי | |
 Cuminum cyminum |
|
כמון (שם מדעי: Cuminum cyminum) הוא צמח תבלין חד-שנתי ממשפחת הסוככיים, אשר תפוצתו הטבעית ממזרח הים התיכון ועד מזרח הודו. אולם לפי מקורות שונים מקורו של הכמון מסרי לנקה, פקיסטן, סוריה וטורקיה. פירות הצמח משמשים להפקת תבלין הכמון (לעתים נחשבים בטעות כזרעים).
תוכן עניינים |
[עריכה] תיאור
הכמון צומח עד לגובה של 30-50 ס"מ, דומה בצורתו לצמח הקימל ועליו גזורים או מנוצים. הפרחים הם קטנים ולבנים או ורודים. הפירות הם דו-זרעונים בצורת סהר וגודלם כ-2 מילימטר. צמח הכמון צומח במקומות חמים ובשמש מלאה, בקרקע חולית ומנוקזת היטב.
[עריכה] היסטוריה
כמון היה בשימוש כבר בימי קדם והעדויות לתירבותו במצרים, בהודו ובסין הן בנות למעלה אלף שנים. בתחילה גידלו כמון בפרס ובאזור הים תיכוני. באופן היסטורי הייתה פרס הספק הראשי של כמון. הכמון אף נזכר בתנ"ך (ישעיה - פרק כ"ח, פסוק כ"ז) ובברית החדשה (הבשורה על פי מתי - פרק כ"ג, פסוק כ"ג). הוא מילא תפקיד חשוב לא רק כתבלין אלא גם ברפואה. מקור השם כמון הוא מערבית לכן משערים שהערבים הם אלו שהכניסו את הצמח למדינות אירופה. בתנ"ך נזכר הצמח כתבלין ללחם וגם כמנחת מעשר לכוהנים. במצרים העתיקה ובאימפריה הרומאית הוא היה פופולרי הן כמקור לתיבלון מיני מאכלים והן כצמח מרפא לטיפול במחלות לב. במצרים השתמשו בו גם כמרכיב בחניטת המומיות וביוון ורומא נהגו להחזיקו בקערת תיבול על שולחן הסעודה בדומה לפלפל השחור כיום. לעיתים שימש הכמון כתחליף זול לפלפל השחור. באירופה היה הכמון תבלין נפוץ בימי הביניים, ובנוסף הוא היווה גם סמל לנאמנות ולאהבה. בני זוג נהגו להחזיק את הצמח בידיהם בעת נישואיהם כי האמינו שזו ערובה לחיי נשואין ארוכים ומאושרים. חיילים נהגו לקחת איתם לקרב כיכר לחם כמון שהוכנה על ידי האשה כסמל לאהבתה. לאחר תקופת ימי הביניים ירדה חשיבותו ומידת השימוש בו באירופה. במקורות ערביים מצוין שהשימוש בכמון בשילוב עם דבש ופלפל מעורר את החשק המיני. הספרדים הביאו עמם את הכמון ליבשת אמריקה.
[עריכה] ההרכב הכימי
המרכיב העיקרי בשמן האתרי של הכמון הוא קומינל. הריח האופייני מתקבל בשילוב עם ממרכיבים אלדהידים נוספים. הכמון מכיל כמות גדולה יחסית של ברזל. לעתים נעשה שימוש במוצרי מזון בקומינל שיוצר במעבדה באופן סינטטי.
בכמון נעשה גם שימוש בתעשיית מוצרי הריח.
[עריכה] כמון כגידול חקלאי
כיום המגדלות העיקריות של כמון הן הודו, איראן, פקיסטן וסרי לנקה וסוריה. מדינות נוספות המגדלות כמון הן: טורקיה, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, מרוקו, מצרים, סין, מקסיקו, וצ'ילה.
הכמון כצמח תרבות צריך קיץ ארוך של כשלושה עד ארבעה חודשים עם טמפרטורת יום של 30 מעלות בממוצע. הפירות נאספים לרוב באופן ידני בגלל שהצמחים רכים וקטנים וקשה לקצור אותם באופן ממוכן. שלשה סוגי זרעים עיקריים קיימים בשוק האיראני, ההודי והמזרח תיכוני. הזרעים שונים בצבעם, בטעמם בוכמות השמן האתרי שהם מכילים.
[עריכה] שימושים כתבלין
לכמון טעם ייחודי ואינטנסיבי הנובע בעיקר מהשמן האתרי קומינל (cuminaldehyde). הטעם משתנה מהותית בטיגון או בבישול. הוא ממלא תפקיד חשוב בבישול המזרח-תיכוני, הטורקי, ההודי, הפרסי, הסיני, הברזילאי והמקסיקני. הכמון הוא מרכיב בולט בפלאפל ובחומוס. בבולגריה ובטורקיה משתמשים בכמון לתיבול בשר לגריל, לתיבול פסטרמה וגם לתערובת בשר לנקניקים. הכמון משמש כמרכיב בסיסי בתערובת התבלינים ההודית, הגאראם מסאלה. בהולנד ובפלנדריה גבינת הכמון היא מעדן ידוע. תערובת התבלינים לצ'ילי קון קרנה מכילה כמות רבה של כמון. לעיתים קרובות מערבבים את אבקת הכמון עם אבקת קימל.
[עריכה] שימושים רפואיים
כיום משמש הכמון בעיקר כתבלין, אך ישנם מספר שימושים מוכרים ברפואה העממית. באופן מסורתי השתמשו בפירות שנקלו והורתחו להקלה על כאבי בטן והאצת פעילות העיכול (הכמון מאיץ הפרשת אינזימי לבלב הדרושים לעיכול טוב). בעבר הוסיפו כמון לחלב חם כהקלה על הצטננות והגישו תה כמון לזירוזת בוא הצירים לנשים הרות. ברפואה העממית הפרסית השתמשו בכמון נגד כאבי שיניים. השמן האתרי המופק מפירות הכמון הוא בעל תכונות אנטי-בקטריאליות.
[עריכה] כמון שחור
קיימים שני מיני צמחים המכונים כמון שחור שאינם קשורים למין הכמון:
- Nigella sativa - הקצח, ממשפחת הנוריתיים, מכונה גם קימל שחור. הוא גדל בר באזור הים-תיכוני וזרעיו משמשים לתיבול.
- Bunium persicum - גם הוא ממשפחת הסוככיים.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כמון |
- מידע מפורט על הכמון
- שימושים רפואיים באתר איור-ודה
