יקטרינה הגדולה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- הדף "יקטרינה" מפנה לכאן. לערך העוסק בקיסרית רוסיה בין 1727-1725, ראו יקטרינה הראשונה.
יקטרינה השניה (רוסית: Екатерина Вторая; 21 באפריל 1729 - 6 בנובמבר 1796) הייתה קיסרית רוסיה מ-1762 ועד יום מותה. מכונה גם יקטרינה הגדולה (Екатерина Великая). כשהמירה את דתה לנצרות אורתודוקסית, קיבלה גם את השם יקטרינה אלכסייבנה (Алексеевна).
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
יקטירנה נולדה בעיר שטטין, פרוסיה (כיום שצ'צ'ין, פולין) ונקראה בשם סופיה אוגוסטה פרדריקה. אביה, הנסיך כריסטיאן אוגוסטוס היה קצין בצבא פרוסיה ומושל העיר. סופיה הגיעה לרוסיה בשנת 1744 בעקבות הזמנה של הקיסרית יליזבטה אשר עמדה להתחתן עם דודה של סופיה שנפטר לפני מועד החתונה. ב־28 באוגוסט 1744 סופיה נישאה לאחיינה של הקיסרית יליזבטה ויורש העצר שלה פיוטר השלישי. למרות התנגדות אביה הלותרני סופיה המירה את דתה לנצרות אורתודוקסית ושינתה את שמה ליקטרינה אלכסייבנה.
יקטרינה התחתנה ב־21 באוגוסט 1745. הנישואים לא היו מאושרים. בשל מוגבלתו השכלית והנפשית של פיוטר יקטרינה לא העמידה צאצאים במשך עשר שנים. לשני בני־הזוג היו מאהבים ויקטרינה אף רמזה באוטוביוגרפיות שלה שבנה פאבל הוא בנו של אחד ממאהביה סרגיי סלטקוב, אם כי פאבל היה דומה לבעלה.
בחג המולד של שנת 1761 מתה הקיסרית יליזבטה. זמן קצר לאחר מכן, בינואר 1762 פיוטר השלישי הוכתר כצאר של כל רוסיה. שלטונו של פיוטר השלישי הושפע רבות מהערצתו את מלך פרוסיה פרידריך השני, שאת בירתה ברלין כבש הצבא הרוסי במהלך מלחמת שבע השנים (1760). פיוטר התערב לטובת הולשטיין, מקום הולדתו, במחלוקת עם דנמרק בנוגע למחוז שלזוויג, מה שעורר ביקורת רבה אצל העם ובני האצולה של רוסיה.
ביולי 1762, בזמן שפיוטר שהה בביקור במקום הולדתו הולשטיין השתלטה יקטרינה, בעזרת בני האצולה שתמכו בה, (ביניהם היה מאהבה, גרגורי אורלוב) על כס המלוכה. פיוטר אולץ לוותר על כתרו וב־17 ביולי 1762 נרצח על ידי אחיו הצעיר של גרוגרי אורלוב, אלכסיי אורלוב. בתקופת ברית המועצות ההיסטוריונים סברו כי יקטרינה היא זאת שציוותה על רצח פיוטר, אולם כעת דעתם של ההיסטוריונים בנושא זה אינה חד־משמעית.
[עריכה] שלטונה של יקטרינה
יקטרינה פעלה רבות על מנת להגדיל את שטחי רוסיה, באופן כולל היא סיפחה כ־518,000 ק"מ, יותר משסיפח שליט רוסיה כלשהו, להוציא את פטר הגדול, סטלין ולנין.
[עריכה] מדיניות חוץ
במלחמת רוסיה-טורקיה, 1774-1768 נגד האימפריה העות'מאנית היוותה רוסיה אחד מהכוחות המרכזיים. בעקבות זה השיגה רוסיה גישה לים השחור מה שגרם לה לספח את הערבה הענקית שהייתה שייכת לאוקראינה, שם נבנו הערים אודסה, מיקולאייב, יקטרינוסלאב (מילולית: תהילת יקטרינה, כיום נקראת כדניפרופטרובסק) וחרסון.
ב־1783, במהלך מלחמת רוסיה-טורקיה סיפחה לרוסיה יקטרינה גם את חצי האי קרים, תשע שנים בלבד לאחר שזכה בעצמאות מהאימפריה העות'מאנית.
במהלך מלחמה בין פרוסיה לאוסטריה פעלה יקטרינה כמגשרת. ב־1780 שלחה אגודה שתגן על ספינות נייטרליות מהתקפות של בריטניה שהייתה אז בעיצומה של מלחמת העצמאות האמריקאית וסירבה להתערב לטובת בריטניה כאשר התבקשה.
בין השנים 1790-1788 נלחמה עם שבדיה. השבדים שציפו לנצח בקלות את צבאות רוסיה העסוקים עדיין במלחמה עם האימפריה העות'מאנית ספגו אבידות אנושיות וטריטוריאליות קשות כאשר הופתעו על ידי הצי הבלטי.
ב־1789 דנמרק פתחה בלחמה עם שבדיה ולאחר קרב סוונסקוד ב־1790 נחתם הסכם הוורוולה על פיו הוחזרו כל השטחים הכבושים לבעליהם המקוריים.
[עריכה] מדיניות פנים
בתחילת שלטונה ניסתה יקטרינה להנהיג רפורמות בהשפעת רעיונות הנאורות.
- בשנת 1763 הנהיגה יקטרינה את רפורמת הסנאט.
- הוציאה מסמך הקובע את זכויותיהם של האצילים (שחרור ממיסים והענקת שליטה מלאה עם האדמות, פטור מעונש פיזי ועוד).
- יקטרינה חילקה את רוסיה לחמישים מחוזות כאשר לכל מחוז נקבע שליט נפרד.
- ב-1764 פתחה את מוסד הלימודים "סמולני" לנשות האצולה.
- ב-1768 הנהיגה את השימוש בשטרות כסף.
- ניסתה להקים וועדה מחוקקת המורכבת מ־565 חברים המייצגים את כל רובדי האוכלוסייה פרט לצמיתים. מטרת ועדה זו הייתה לברר את צורכי העם ולבצע רפורמות, אולם בגלל שמרנותם של הנציגים הוועדה בוטלה.
- ב-1764 התבצע חילון של שטחי הכנסייה.
[עריכה] תרבות ואמנות
יקטרינה החשיבה את עצמה כשליטה נאורה וראתה את עצמה כ"פילוסופית על כס המלוכה", ותומכת נלהבת באמנות. מוזיאון ההרמיטז', שארמון החורף הוא כיום חלק ממנו, התחיל כאוסף אמנות פרטי של יקטרינה. יקטרינה כתבה מדריך הוראה לילדים, כשהיא שואבת את רעיונותיה מג'ון לוק, והקימה את מוסד הלימודים "סמולני" שנחשב לאחד מבתי הספר הטובים באירופה, שחינך בנות של סוחרים עשירים לצד בנות האצולה. היא כתבה ליברטות, סיפורת, קומדיות ואוטוביוגרפיות, והתכתבה עם וולטיר, דני דידרו וז'אן לה רון ד'אלמבר.
יקטרינה תרמה לאמנות של רוסיה יותר מכל שליט אחר, לפניה ועד היום, אם כי היא לא היססה להפעיל צנזורה על החומר המפורסם, וכאשר אלכסנדר רדישיב פרסם את כתב העת "מסע מפטרבורג למוסקבה" (1790), אשר חשף את מצבם של הצמיתים, הגלתה אותו לסיביר.
[עריכה] סוף חייה
יקטרינה נפטרה ב־5 בנובמבר 1796 משבץ. בנה פאוול הראשון עלה לשלטון אחריה. לאחר מותה נמתחה עליה ביקורת רבה, וכן נפוצו שמועות רבות לגבי נסיבות מותה שנקשרו למספר המאהבים הרב שהיה לה. מרבית השמועות התבררו כמוטעות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יקטרינה הגדולה |
| הקודם: פטר השלישי |
צארים רוסיים | הבא: פאוול הראשון |
|
נסיכי קייב | נסיכי ולדימיר | נסיכי מוסקבה | צארים של רוסיה | קיסרי רוסיה | שליטי ברית המועצות | נשיאי הפדרציה הרוסית |
|
פיוטר הראשון "הגדול" | יקטרינה הראשונה | פיוטר השני | הקיסרית אנה | איוואן השישי | הקיסרית יליזבטה | פיוטר השלישי | יקתרינה השנייה "הגדולה" | פאבל הראשון | אלכסנדר הראשון "המנצח" | ניקולאי הראשון | אלכסנדר השני "המשחרר" | אלכסנדר השלישי | ניקולאי השני |
