יוסף שלום אלישיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרב יוסף שלום אלישיב (נולד בא' בניסן ה'תר"ע (10 באפריל 1910) בגומל, כיום בלארוס), נחשב מנהיג הציבור החרדי ליטאי לבכיר הרבנים בקרב החרדים האשכנזים הליטאים, המכנים אותו "פוסק הדור", "גדול הדור" ו"מרן".

תוכן עניינים 1 משפחתו 2 פועלו של הרב 3 דרך לימודו 4 מנהיגותו 5 פוליטיקה 6 כתביו

[עריכה] משפחתו

סבו מצד אמו (חיה מושא) היה המקובל רבי שלמה אלישיב בעל ה"לשם שבו ואחלמה" (ספר קבלה). הוא הקפיד מאוד על כתיבת ספרו בקדושה ובטהרה, ולא נתן לאיש לכתוב עבורו, מלבד נכדו, הרב אלישיב. אביו, הרב אברהם (שאימץ לעצמו את שם משפחתה של רעייתו, אלישיב), כתב ספר בהלכה ושימש רב בעיר הולדתו של הרב יוסף שלום אלישיב גומל (הומל לפי הגיות מסוימות). חותנו היה "אבי האסירים", הרב אריה לוין. השדכן ומסדר הקידושין בחתונתו היה הרב הראשי האשכנזי, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. [1]

הרב אלישיב הוא אלמן ואב ל-11 ילדים, בנותיו נישאו לתלמידי חכמים:

• בתו בת-שבע נשואה לרב חיים קנייבסקי הנחשב לאחד מגדולי הדור.
• בת אחרת נשואה לרב עזריאל אוירבך (ראש ישיבת משכן שלמה ובנו של הרב שלמה זלמן אוירבך).
• בת נוספת נשואה לרב בנימין רימר (משגיח בישיבת טשעבין וראש ישיבת קריית מלך ב"ב).
• בתו שושנה (נפטרה בשנת תשנ"ח) הייתה נשואה לרב יצחק זילברשטיין.
• בת אחרת שנפטרה הייתה נשואה לרב אלחנן ברלין.

לרב אלישיב הייתה בת נוספת שנהרגה בצעירותה מפגיעת פגז ירדני במלחמת השחרור.

[עריכה] פועלו של הרב

הרב אלישיב מכהן כרב בית הכנסת תפארת בחורים מיום פטירת אביו, במסגרת זו הוא משתתף בתפילות בבית הכנסת ומוסר בו שיעור בתלמוד מידי יום, אך אינו נוהג בשאר גינוני הרבנות כדרשת שבת הגדול ושבת תשובה מכירת חמץ על ידי הרב וכדומה.

הרב אלישיב מונה לדיין בבית הדין הרבני הגדול על ידי הרב יצחק הרצוג (הרב הראשי לישראל אז) אשר חיבב מאוד את הרב אלישיב על פי סעיף "גאון מוכר" הפוטר מבחינות מקיפות. הרב אלישיב כיהן במשרה זו עד שנת 1974, כ-20 שנה ישב בבית הדין הגדול של הרבנות הראשית, למרות התנגדות הרב מבריסק ועוד כמה גדולי ישראל למוסדות הרבנות הראשית.

בעקבות היבחרו של הרב שלמה גורן לתפקיד הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הגדול, תפקיד שניתן לו עקב פסק דין האח והאחות, שהיה שנוי במחלוקת מוסרית והלכתית, ובה נטל הרב אלישיב חלק פעיל, פרש, ישב בביתו ופסק הלכה לשואלים. עם זאת הורה שלא לפרוש מהרבנות כל עוד לא נבחר מועמד ראוי אחר.

בשנת תשמ"ח (1988) נענה להזמנת הרב שך לכהן כאחד ממנהיגי דגל התורה.

השיב מאות תשובות בכתב ואלפי תשובות בע"פ, כיום אינו משיב בכתב אלא לעתים נדירות, כדוגמת פרשת הפיאות שמקור שערם בהודו בה השיב בעצמו תשובה האוסרת.

[עריכה] דרך לימודו

הרב אלישיב הוא אוטודידקט לא רכש את השכלתו בישיבות אלא בבית המדרש, מלבד שיעורו שבמקור נועד לבעלי רקע תורני מוגבל ורק בעקבות דרישה מאת תלמידי חכמים העלה את רמתו אין אינדיקציה ברורה לדרך לימודו, מכל מקום ניתן להבחין במספר נקודות. הרב אלישיב הוא פשטן אין לו אלא הטקסט לפניו כשהוא מפריד את ניתוח הטקסט מניתוח רוח הדברים, למרות זאת הרב אלישיב הינו מחדש דגול בין בהלכה למעשה ובין בפתרונות יצירתיים לסוגיות סבוכות. בעקרונות היסוד של ההלכה ניכרת שמרנותו.

הרב אלישיב נודע בפסיקתו המחמירה שאינה שוקטת על שמריה ומתחדשת בכל עת, אסר ניתוק חולה שמת מוות מוחי ממכשירי החייאה כרציחה, דעתו שהחילונים אינם תינוקות שנשבו ויינם יין נסך. במצוות התלויות בארץ מסתמך בעיקר על החזון איש אותו הוא רואה כמרא דשמעתתא ומרא דארעא דישראל (ארמית) בתרגום לעברית הבקי בסוגיות אלו ורבה של ארץ ישראל, למרות הסתמכותו על החזון איש נוטה להקל יותר ממנו במצוות התלויות בארץ.

[עריכה] מנהיגותו

הרב אלישיב הוא כיום בכיר המנהיגים החרדיים-הליטאים.

סגנון ההנהגה של הרב אלישיב מסוגר: הוא אינו מרבה להופיע בציבור, אינו נואם, לא כותב ספרים (למעט ספרים שמוציאים בשמו תלמידיו) וגם אינו חבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה. כיום מנוהל ביתו כמעט בלעדית בידי הרב יוסף אפרתי ויש הטוענים שהרב אפרתי הוא העומד מאחורי רבות מההוראות והיוזמות היוצאות מבית הרב אלישיב. העיתון החרדי-ליטאי יתד נאמן, היוצא לאור על ידי דגל התורה, הוא השופר הרשמי לעמדותיו.

עמדותיו שמרניות. יצא נגד המכללות האקדמיות החרדיות, נגד הארכת לימודים בסמינרים לבנות ונגד הידברות חרדים עם חילונים במסגרת אמנת כנרת. מאבקו בשימוש בהיתר מכירה בשנת השמיטה היה כרוך בעימות חריף עם הרב הראשי, הרב אליהו בקשי דורון. הרב שטיינמן, הנחשב לבא אחריו בהיררכיית ההנהגה, מתון ממנו, וספג את זעם חוגי העדה החרדית על הסכמתו לחוק טל, סוגיה שדעתו של הרב אלישיב נותרה עמומה לגביה.

על הרב אלישיב יצא קצפם של החוגים הקיצוניים בשל הסדר פשרה שהסכים לו בעניין חפירות בקברים עתיקים, מה שהוביל למשבר חמור ביחסים שבין הליטאים לבין העדה החרדית.

יש הטוענים שגדלותו מודגשת בייחודיותה, בשל העובדה כי לא גדל במסגרת ישיבתית השייכת לזרם כזה או אחר, אלא רכש את השכלתו בכוחות עצמו, כשישב ולמד לבדו בבתי כנסת מגיל 11. עם זאת, את המסורת בפסיקת ההלכה קיבל באמצעות שימוש חכמים כמקובל, בעיקר אצל הרב מטפליק, רבי שמשון אהרון פולנסקי, וכן אצל גאב"ד העדה החרדית בירושלים רבי זליג ראובן בנגיס.

[עריכה] פוליטיקה

מעורבותו הראשונה בתחום הפוליטי הייתה ב-1988 כאשר תמך ברב שך בהקמת מפלגת "דגל התורה".

כאשר הרב שך היה פעיל פוליטית השפעתו של הרב אלישיב הייתה משנית, ועדיין בפוליטיקה הירושלמית השפעתו הייתה רבה. למשל, בשנת 1993, הוא עמד מאחורי הברית שכרתו החרדים עם אהוד אולמרט בירושלים, בהתמודדותו מול טדי קולק.

ב-1999 נתן ברכתו להצטרפות יהדות התורה לממשלת אהוד ברק, על אף שתיק החינוך הופקד בידי איש מרצ, דבר שבזמנו הביא את החרדים לכנות את ממשלת רבין "ממשלת שמד".

הרב אלישיב ירש את מקומו של הרב שך כמנהיג הציבור הליטאי ומפלגתו "דגל התורה". על אף שכוחה האלקטורלי של "דגל התורה" לא עולה על שני מנדטים, השפעתו הגדולה של הרב אלישיב מאפשרת לו להיות בעל המילה האחרונה בכל הקשור לפוליטיקה החרדית ולהתנהלות החרדים מול החילונים.

משחברה המפד"ל לשינוי בהקמת ממשלת שרון ב-2003 הוציא הודעה חריפה ביותר כנגדה וכנגד מנהיגיה.

בתחילת 2005 עמד במוקד תשומת הלב הציבורית, כאשר בידו היה להכריע האם דגל התורה תיכנס לממשלה המקדמת את תוכנית ההתנתקות. לאחר שהובטח לו שתוכנית הליבה לא תיושם בבתי ספר חרדיים, הסכים לכניסה לממשלה, על אף לחצים גדולים שהופעלו עליו מצד המתנחלים.

שלוש פעמים ניסה הרב אלישיב למנוע את תוכנית ההתנתקות בעזה ובשומרון. הורה לחברי הכנסת להצביע נגד תוכנית ההתנתקות, ואף נימק זאת בבקשה להעביר בכך מסר לציבור כי "אנחנו לא בעד גירוש יהודים". וגם כי "אנחנו אוהבים את ארץ ישראל", [2]. בהצבעה האחרונה בנושא בכנסת הורה שוב להצביע בעד דחיית ההתנתקות. ואז הוסיף עוד נימוק ש"מדובר בפיקוח נפש" [3]. למרות שהיו מי שציפו כי יכריע בעד ההתנתקות בנימוק שקיימת סכנה ליושבים בערי עזה, טען הרב אלישיב שהשאלה ההלכתית כלל לא עומדת לפתחנו, כי לתוכנית ההתנתקות יש בין כך רוב בכנסת. הנסיון הנוסף של הרב אלישיב למנוע את ההתנתקות היה כאשר הורה לח"כ אברהם רביץ נציגו בוועדת חוקה, חוק ומשפט, להצביע עם האופוזיציה בעד ההצעה למשאל עם על ההתנתקות [4]. למרות איומים מספסלי השמאל בכנסת, כי ינצלו את החוק התקדימי לערוך משאלי עם בענייני דת ומדינה. והצהרות מקורבי ראה"מ בדבר סילוק נציגיו מהממשלה. למרות הכרעותיו החוזרות ונשנות נגד ההתנתקות, יש הטוענים שלעצם החלטתו של הרב אלישיב להשאיר את מפלגתו בקואליציה, הייתה השפעה מכרעת על פינוי יישובי עזה, מאחר ששרון סבר שאל להתנתקות להתבצע על ידי "ממשלה חילונית". אף על פי כן, מתוך הכרה בגדולתו בתורה, נזהרו אנשי המחנה הדתי הלאומי ברובם בכבודו, גם בשיא המאבק בתוכנית, למעט התקפה אחת בעיתון הצופה [5].

החלטתו לאפשר לאורי לופוליאנסקי לרוץ לראשות העיר ירושלים הייתה תקדימית, ונזקפת להשפעתו הרבה של לופוליאנסקי עליו.

החלטתו היא שהביאה למינויו המפתיע של הרב יונה מצגר, שאינו נחשב לבעל הישגים גדולים בתחום היצירה התורנית, כרב האשכנזי הראשי. ההחלטה גררה ביקורת קשה ש"ששמו שם אשרה (מסמלי העבודה הזרה) - כשכולם מסכימים שמדובר ב"עם הארץ" מדאורייתא ומדרבנן" [6]. מקורבי הרב אלישיב הודו לאחר הבחירות שהטענות אודות מצגר נכונות [7]. והבחירה בו נומקה בשל הרצון "למנוע נזקים וחידושים אפשריים שהיה עלול לגרום רב ציוני-דתי עם מעמד תורני רציני" [8]. יש הטוענים שהמניע העיקרי לפעילותו בנושא, היה הרצון לביטול השימוש בהיתר המכירה בשנת השמיטה. היו שהאשימו את הרב יוסף אפרתי בסערה סביב היתר המכירה, ותלו אותה באינטרסים כלכליים שיש לו בנידון. האשמת הרב אפרתי בניהול מניפולטיבי של חצר הרב אלישיב כבר הפכה לנוהג שגרתי בציבור החרדי [9].

בבחירות האחרונות לראש-העיר בני ברק המחולקת ברוטציה החליט הרב להפקיד את המשרה בידי איש אגודת-ישראל, הרב ישכר פרנקנטהל.

בניגוד לנוהגו, הצטרף לעמדת הבד"צ של העדה החרדית הגורסת שיש להלחם כנגד היערכות מצעד הגאווה בירושלים, ושלא כדעת האדמו"ר מגור יעקב אריה אלתר שגרס שיש להימנע מכך, כדי שלא למשוך תשומת לב למצעד.

כאשר יוזמת המפגש באנאפוליס יצאה לדרך, הביע הרב אלישיב את התנגדותו לאפשרות של חלוקת ירושלים. הצטרף לקריאה "על ירושלים ידו גורל". וקרא לציבור להצטרף לעצרת הפתיחה של המאבק, נגד התוכניות המדיניות של הממשלה, שהתקיימה בבית הכנסת הרמב"ן ברובע היהודי בירושלים.

[עריכה] כתביו

כתביו של הרב אלישיב קובצו על ידי תלמידיו:

• הערות - סדרת ספרים המכילה סיכומי שיעורים שנתן הרב על מסכתות התלמוד הבבלי.
• קובץ תשובות - שו"ת שלושה חלקים.
• "ישיב משה" - הרב משה טורעצקי, תשובות מפי הרב ירושלים תשמ"ט.
• הגדה של פסח מבית רבינו הגרי"ש אלישיב - יצא לאור לקראת פסח תשס"ו.
• מאמרים בנושאים שונים בעיתון יתד נאמן.
• פניני שבע ברכות - הלכות חתן וכלה על-פי הרב אלישיב, מאת תלמידו הרב בן-ציון הכהן קוק
• פניני חנוכה - הלכות חנוכה על-פי הרב אלישיב, מאת תלמידו הרב בן-ציון הכהן קוק (יצא לאור לקראת חנוכה תשס"ח)