יוחנן פרס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוחנן פרס (נולד ב-1931) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לסוציולוגיה שבאוניברסיטת תל אביב.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
יוחנן פרס נולד בברלין ועלה עם משפחתו לארץ ישראל על גבי האוניה "ירושלים". אביו לודוויג (נחמן) פוזנר היה פרופסור למתמטיקה ומחנך ואימו דוקטור יעל פוזנר הייתה לימים ראש מינהל חינוך במשרד החינוך והייתה בין מקימי החברה למתנ"סים ובתי הספר הקהילתיים. בשנים 1939-1947 התיישבה המשפחה בירושלים ופרס למד בבית הספר העממי שליד הסמינר בית הכרם, הנקרא כיום על שם דוד ילין בין מוריו היו דוד בנבנישתי ואברהם אבן שושן. למד שלוש שנים בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה העברית ובין מוריו: יצחק נבון וישעיהו ליבוביץ. לאחר מכן עבר לרחובות ולמד בתיכון ע"ש שליט, בין מוריו היו הסופר ס. יזהר ורעיתו נעמי וולמן. אביו של יוחנן פרס כיהן כמנהל בית הספר. עם סיום לימודיו יצא להכשרה בקיבוץ חמדיה בעמק בית שאן, לאחר שחרורו מהנח"ל הצטרף לקיבוץ צרעה ובמשך חמש שנים עבד במטעים, בענף הצאן ובהדרכת נוער.
יוחנן פרס התחיל בלימודים אקדמיים ב-1955. הוא עשה את חוק לימודיו מהתואר הראשון עד השלישי בחוג לסוציולוגיה שבאוניברסיטה העברית. הכין את עבודת הדוקטורט בהנחייתו של דוקטור שמעון הרמן. הרמן שילב את גישת הדינמיקה הקבוצתית (שאביה מולידה היה קורט לוין) בחוגים לסוציולוגיה ופסיכולוגיה שבאוניברסיטה העברית. נושא הדוקטורט זהות עדתית ויחסים בין עדתיים, הוגש ב-1968. פרס החל ללמד כמורה בשלוחת תל אביב של האוניברסיטה העברית. בתום הדוקטורט יצא למשך שנתיים לפוסט דוקטורט, שאותו עשה שנה באוניברסיטת קולומביה ושנה באוניברסיטת הרווארד. ב-1971, עם שובו מההשתלמות הבתר-דוקטורית הצטרף לסגל של החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב. ב-1995 הוענקה לו דרגת פרופסור מן המניין.היה מרצה אורח באוניברסיטאות מישיגן וUCLA. ייסד מכון מחקר פרטי בשותפות עם פרופסור אפרים יער וגרשון קופר.
יוחנן פרס נשוי לחנה לבית הלר והוא אב ליובל, נאוה ונורית. יובל פרס היה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי וכעת עובד בחטיבת המחקר של חברת מיקרוסופט. נאוה היא עורכת דין מתמחה בדיני אישות ונורית עוסקת בהיי-טק.
[עריכה] מחקריו
[עריכה] תחומי המחקר
עיקר עבודותיו המחקריות של פרס דנות בתחומי יחסי עדות, דעת קהל, מחקרי הערכה ומשפחה.
[עריכה] היחס אל השואה
מאמרו הראשון באנגלית בשיתוף עם הרמן ויער התפרסם ב-1965 ועסק ביחסם של בני נוער ישראלים למשפט אייכמן. שני הממצאים המרכזיים היו ראשית שהטראומה הלאומית (השואה) הגיעה לכל הרבדים התרבותיים, הדוריים והכלכליים של העם הישראלי, אך לא במידה שווה. שנית, כאשר הושוו המשיבים לפי רמת מעורבותם בשואה התברר שככל שאדם היה מעורב יותר, כך נטה יותר להסכים עם המשפט ותוצאותיו. [1]
[עריכה] זהות עדתית ויחסים בין-עדתיים
עבודת הדוקטורט "זהות עדתית ויחסים בין-עדתיים" עסקה בזהות עדתית. העבודה התפרסמה גם בצורת ספר תחת אותה כותרת בהוצאת ספריית פועלים. הרעיון המרכזי המבחין עבודה זו מקודמותיה היה הקישור בין הסכסוך הישראלי-ערבי לבין התגבשות הזהות הישראלית בכלל ושל עדות המזרח בפרט. התרבות הערבית נתפסה כגורם מפלג המעכב את מיזוג הגלויות, בעוד שהתרבות האירופית-אשכנזית נחשבה לתרבות ישראלית אותנטית. במרכז ההוויה הפוליטית עמדו באותו זמן היחסים בין הוותיקים (שעלו לפני מלחמת העולם השנייה) לבין עולי שנות החמישים, שרובם יוצאי אסיה וצפון אפריקה. תרומתו העיקרית של פרס הייתה בקישור בין שני השסעים: זה שבין העדות היהודיות וזה שבין יהודים לערבים. פרס טוען שעולי המזרח חשו שעליהם לבחור בצורה חד משמעית בין זהות מזרח תיכונית המדגישה את השיתוף התרבותי בין כל יוצאי אסיה ואפריקה, כולל עולי המזרח וערביי ישראל, לבין זהות יהודית וציונית. הכרעה זו התקבלה על ידי רוב רובם של בני עדות המזרח וכיוונה הכללי היה הינתקות מן הזהות הערבית לטובת הזהות הישראלית. הדרך הקצרה ומעוטת העלויות להגיע למטרה זאת הייתה להפגין עמדות אנטי-ערביות נוקשות בכל ממדי הסכסוך. הסכסוך בין ישראל והמרחב הערבי תרם איפוא לתמורות מהירות במבנה הזהות של יהדות אסיה ואפריקה. אפשר לראות בכך "עקיפה מימין" של דעת הקהל היהודית-ישראלית-ותיקה. משמעות התהליך הייתה לא רק הינתקות מהערבים אלא שינוי במבנה הפוליטי: רוב בני עדות המזרח מיקמו את עצמם בימין המפה הפוליטית ואילו האשכנזים נשארו מפולגים בעמדותיהם הפוליטיות. השפעתו של חוסר סימטריה זה מגעת לדעת פרס עד ימינו. עדות המזרח שידרו בדרכים רבות את הזדהותן הפוליטית (חבישת כיפה, תליוני מגן דוד, "שכחת" המבטא העדתי, שינוי שמות החושפים השתייכות עדתית-מזרחית ועוד). ניתוחים סטטיסטיים בשיטות שונות ובתקופות שונות מצביעים שוב ושוב על רוב ימני בקרב עדות המזרח, ורוב מזרחי בקרב מפלגות הימין.
[עריכה] תוכנית הלימודים לציבור הערבי
יוחנן פרס כתב מאמר ביחד עם אבישי ארליך על תוכנית הלימודים לציבור הערבי. התוכנית כללה יותר קטעים משירי ביאליק, טשרניחובסקי, עגנון וס. יזהר מאשר מיצירותיהם של הסופרים הערבים והקוראן. שר החינוך באותם הימים, אהרון ידלין, הודיע בכנסת שבעקבות המאמר ייבדק מחדש האיזון בין התרבויות בתוכנית הלימודים. [2]
[עריכה] הסוציולוגיה של המשפחה
אחד מענפי המחקר שפרס עסק בהם הוא תיאור ובחינה של מוסד המשפחה בישראל. המאמר העיקרי בנושא, "מרכזיות ויציבות המשפחה היהודית בישראל" [3] הוצא בשיתוף עם פרופסור רות כץ. המחקר התבסס אך ורק על נתונים שפורסמו על יד הלמ"ס והושוו עם נתונים מקבילים מארצות אחרות. המסקנות דאז היו שהמשפחה היא מוסד מרכזי בישראל, כאשר המרכזיות מתפרשת כהשפעת גומלין בין המשפחה לבין מוסדות חברתיים רבים ומגוונים. אפיון שני של המשפחה הישראלית היה יציבות. שיעורי הגירושים היו נמוכים מאלו של ארצות מערביות אחרות. יציבות זו לא הייתה רק פרי ערכים אישיים, אלא גם תוצאה של חקיקה דתית שהקשתה מאוד על גירושים. לבסוף, רמת הילודה הגבוהה בקרב חלקים מהאוכלוסייה הישראלית (בני עדות המזרח, ערביי ישראל). בפרסומים מאוחרים יותר העלו פרס וכץ את השאלה: באיזה מידה האפיונים המיוחדים למשפחה הישראלית הם זמניים (שלבי מעבר דומים לאלה שעברו על המשפחה המערבית בעידן הפוסט-תעשייתי) או שמא יתמידו ההבדלים בין המשפחה המערבית המודרנית והמשפחה המסורתית הדתית במשך דורות? המענה על שאלה זאת ניתן בצורה משכנעת. כל שלושת האפיונים שהגדירו את השוני בין משפחה מערבית מודרנית לבין זו הישראלית נשחקו. כיום שיעורי הגירושין, התעסוקה והילודה מתקרבים להיקפם בארצות המערב. אחוז הזוגות שאינם נישאים כלל (זוג הורות) הולך ועולה והנוהל של עקיפת המוסדות הרבניים גובר ומתגוון (נישואין וגירושין בעזרת הסכם ממון, נישואי קפריסין וכיו"ב). [4] [5] [6]
[עריכה] סקרי בחירות
שדה התמחות אחר של פרס היה סקרי בחירות. לדעתו היחס לסקרים אלה בציבור הוא אמביוולנטי. מצד אחד הם הפכו לחלק אינטגרלי מהחיים הפוליטיים ומצד שני טוענים שניסוח השאלונים ועיבוד הנתונים עשויים או עלולים להשפיע על תוצאות הבחירות. פרס מתמודד עם ביקורות אלה. [7]
[עריכה] ספריו
בשנים האחרונות התפרסמו שני ספרים העוסקים במקרו-סוציולוגיה פוליטית:
[עריכה] בין הסכמה ומחלוקת
ספרו זה של פרס ראה אור ב-1998 והוא נכתב בשיתוף עם אפרים יער. כותרת המשנה של הספר מבהירה את עיקרו: שלום ודמוקרטיה בתודעה הישראלית. תרומתו העיקרית של הספר נובעת מממצא שלא שוער מראש: מניתוח הנתונים נובע כי הממדים שמאל-ימין ויונים-ניצים אינם חופפים. הצירופים של שמאליות ניצית וימניות יונית קיימים שניהם באוכלוסייה. שילוב זה מחייב לנתח את הנתונים כך שכל השילובים הקיימים במציאות יידונו גם במחקר.
[עריכה] קירבה ומריבה: שסעים בחברה הישראלית
זהו ספר שכתב יוחנן פרס בצוותא עם אליעזר בן-רפאל והוא נכתב לפי בקשת אניטה שפירא בעת כהונתה כמנהלת הראשונה של מרכז רבין. הספר סוקר את השסעים העיקריים הקיימים בחברה הישראלית: עולי רוסיה מול ותיקים, דתיים מול חילונים, חרדים מול חילונים, יהודים מול ערבים ואשכנזים מול מזרחים. התזה התאורטית של הספר הייתה תזה מבנית, שלפיה יש לראות את השסעים השונים כמערכת ויש להבדיל בין שסעים צולבים לשסעים חופפים. טענה נוספת המוצגת בספר היא כי חל כרסום במעמדה של האליטה האשכנזית-ותיקה-חילונית-ומשכילה כמרכז הבלעדי. בעקבות שינוי זה, נוצרו חמש קבוצות דומות בגודלן. הקבוצות הן: חרדים ודתיים, חילונים אשכנזים, מזרחיים מסורתיים, עולים מרוסיה וערבים. קיימות עוד קבוצות קטנות כמו עולי אתיופיה, אבל הן לא משחקות תפקיד במאבקי הכוחות הישראלים. אף אחת מהקבוצות המשמעותיות בחברה הישראלית אינה מסוגלת ליצור שינוי חברתי בכוחות עצמה, ולכן יצירת קואליציות היא תנאי מוקדם להישג. עוד טוען הספר כי אין למעשה מלחמת מעמדות בישראל משום שקבוצות עניות, למשל ערבים, חרדים ועובדים זרים אינן מסוגלות ליצור לשון פוליטית משותפת. לעומתם, העשירים הינם בעלי אינטרס משותף ולשון משותפת, ולכן הם משתפים ביניהם פעולה .
[עריכה] פעילות ציבורית
פרס היה מהראשונים בישראל שסברו שיש לסגת מהגדה המערבית ולהקים מדינה פלסטינית. ב-17 ביולי 1967 כתב פרס מאמר לעיתון הארץ שכותרתו הייתה "הגדה המערבית". במאמר טען פרס שצריך להקים מדינה פלסטינית שתהיה קשורה בברית הגנה מדינית וכלכלית עם המדינה היהודית. הקדים אותו בדעה זו אורי אבנרי. ב-1970 היה פרס מייסד שותף של קבוצה שנקראה "חוג לליבון בעיות חברה ומדינה". בין חבריה היו צבי כסה, יגאל עילם, יורם פרי, דן יעקובסון והנחה אותה לובה אליאב. פרס היה חבר במפלגת יע"ד (ישראל עובדת דמוקרטית) בראשות לובה אליאב ושולמית אלוני שקמה ב-1975. מפלגה זאת לא נבחרה לכנסת. לאחר מכן היה חבר במפלגת של"י ומזה שנים רבות הוא חבר במרצ. השתתף במפגשים עם מנהיגי אש"ף ובהם יאסר ערפאת.
[עריכה] כיום
פרס כותב כיום אוטוביוגרפיה שכותרתה "אם זכרוני אינו מטעה...".
[עריכה] ספרים שכתב
[עריכה] ספרים שערך
[עריכה] הערות שוליים
- ^ S. H. Herman, Y. Peres & E. Yuchtman-Yaar. Reactions to the Eichman Trial: A Study in High Involvement, in Scripta Hierosolymitana, 1965.
- ^ "תוכנית הלימודים לציבור הערבי", מגמות 17, 1968
- ^ י. פרס, ר. כץ, "מרכזיות ויציבות המשפחה היהודית בישראל", מגמות 26 (2), 1980
- ^ Y. Peres & R. Schrift. Intermarrige and Interethnic Inequality: The Israeli Case, Social Dynamics, Vol. 1, 1, 1975
- ^ Y. Peres & R. Katz Stability and Centrality, The Nuclear Family in Modern Israel, Social Forces, Winter 1981
- ^ Y. Peres & R. Katz. Is the Israeli Family Losing its Character? Israel Social Science Reserch, Vol. 2(1), 1984.
- ^ Y. Peres & S. Shemer, The Ethnic Factor in the Elections to the Tenth Knesset, Megamot, Vol. 28 (2-3).
[עריכה] קישורים חיצוניים
- למצוא את השילוב בין אהבת השלום והפתיחות לשכבות החלשות, נחום שור בשיחה עם פרופ' יוחנן פרס
- יוחנן פרס, חברה אחת, הרבה דמויות במראה
- יוחנן פרס, הדעה הקדומה, מתוך: "יחסי עדות בישראל"
- רחל פסטרנק, יוחנן פרס 89', השפעת חד-הוריות על הישגים לימודיים
- יוחנן פרס ואליעזר בן-רפאל, פרק ז' (מתוך הספר "קירבה ומריבה"): עולי חבר המדינות - תפוצה חוצת לאומים
- זאב שביידל, מה הסכסוך שלך,nfc
- קירבה ומריבה - שסעים בחברה הישראלית
- מלחמת מעמדות בישראל? בתוך גיליון 50 של 'מפנה'
