יעל פוזנר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעל פוזנר (16 באפריל, 1910 – 23 בדצמבר 1990) הייתה אשת חינוך ויו"ר הנהלת החברה למתנ"סים, זוכת פרס החינוך של עיריית תל אביב-יפו לשנת תשמ"ד וזוכת פרס המועצה לארץ ישראל יפה.
יעל פוזנר נולדה וגדלה בגרמניה, כבת למשפחת תעשיינים עשירה, אביה היה עורך דין. קיבלה דוקטורט בפיזיקה בראשית שנות השלושים. בתקופת לימודיה הכירה את דוקטור לודויג (נחמן) פוזנר והם נישאו. אחר עליית היטלר לשלטון הם היגרו לשבדיה והקימו שם מוסד לילדים עולים פליטים בגילאי 5-6, שהיו צעירים מכדי להיקלט במסגרת עליית הנוער. ב-1937 עלה לודוויג לארץ ישראל ויעל עלתה בשנת 1938 עם שני ילדיה הקטנים. ב-1938 לימדה כשנה מתמטיקה בבית הספר התיכון האורתודוקסי לבנות ע"ש אוולינה דה רוטשילד. בשנת 1940 גייסה אותה הנרייטה סולד לעבוד בעליית הנוער של הסוכנות היהודית כמטפלת ראשית, אחראית ציוד ואספקה ומדריכת מטפלות, היא עבדה בעליית הנוער במשך שתים עשרה שנים.
ב-1952 פנה אל יעל פוזנר אליעזר קפלן וגייס אותה לעבודה בהצלת יהודי אירן. אחרי כן עבדה במשך שתים עשרה שנים במוסד. למוסד הובאה על ידי ראובן שילוח, שזמן קצר אחרי כן הוחלף על ידי איסר הראל. תפקידה במוסד היה לבנות סיפורי כיסוי בעיקר לשליחים שיצאו לאירופה שם עבדה רבות עם יצחק שמיר, ובין השאר עבדה עם סוכנים שעקבו אחרי נאצים וטירפדו את פעילות המדענים הגרמנים במצרים. היא הכינה להם תעודות זהות ודרכונים מזויפים וביוגרפיה בדויה והכשירה את הקרקע לקליטתם בארצות היעד. אחד המבצעים הבודדים ששמה הוזכר בהקשר להם היה מבצע חטיפת אייכמן. היא הכינה את כל סיפורי הכיסוי לסוכני המוסד שחטפו את אייכמן ודאגה לתעודות זהות חדשות עבורם במקומות היעד. [1]
בשנת 1965 - 1977 עבדה יעל פוזנר במשרד החינוך, בתחילה כמנהלת אגף בינוי, במסגרת זו הקימה בתי ספר ומבני חינוך ברחבי מדינת ישראל ולאחר מכן הייתה ראש מינהל חינוך. בשנותיה בתפקיד היא עבדה תחת חמישה שרי חינוך: זלמן ארן, יגאל אלון, אהרון ידלין, זבולון המר ויצחק נבון.
בסוף שנות השישים גילו במשרד החינוך את התופעה של בתי ספר קהילתיים בארצות הברית, הפועלים במשך רוב שעות היממה ומשרתים קהל מכל הגילאים Community School ובמגוון פעילויות נרחב. הוקמה ועדה בראשה עמד רלף גולדמן, אז מנכ"ל קרן חינוך בארצות הברית ולימים מנכ"ל הג'וינט והיא הציעה לשר החינוך זלמן ארן להקים מרכזים להגברת חיי הקהילה בעיירות פיתוח ושר החינוך קיבל את מסקנות הוועדה. ב-1977 עזבה פוזנר את משרד החינוך והתמנתה ליו"ר הנהלת החברה למתנ"סים (מרכזים לתרבות נוער וספורט), תפקיד בו כיהנה עד 1984. בתחילה הפרויקט היה ניסיוני והשתתפו בו שלושה בתי ספר, היא החלה בפרויקט ביחד עם ד"ר ירדנה הרפז. אחרי כן הוציא מנכ"ל משרד החינוך אליעזר שמואלי חוזר למנהלי בתי הספר ובהם הצעה להשתתף במפעל. ב-1985 היו שותפים בכך 50 בתי ספר. ב-1985 הוקמה "העמותה לקידום החינוך הקהילתי בבתי הספר" ופוזנר מונתה למנכל"ית העמותה. בספטמבר 1991, חודשיים לפני מותה של פוזנר, היו חברים בעמותה 220 בתי ספר ומהם 50 במגזר הערבי.
בנה הוא יוחנן פרס, פרופסור אמריטוס לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב ובתה, רותי אוטלונגי, הייתה מנהלת בית ספר בירושלים.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ איסר הראל, הבית ברחוב גריבלדי, מהדורה מעודכנת; תל אביב: זמורה ביתן, תש"ן 1990.
[עריכה] לקריאה נוספת
- אישה נחושה ורגישה: לזכרה של יעל פוזנר, עריכה: ירדנה הרפז, העמותה לקידום החינוך הקהילתי בבתי הספר; אלישבע מאי, החברה למתנ"סים. ירושלים, חשוון תשנ"ב, נובמבר 1991.
- יוכי וינטרויב, אני לא סופרמן, מבט מל"מ, גיליון 51, עמ' 8.
