טריכיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

טריכיי (בלועזית: Taricheae) היא עיר קדומה בגליל, אשר החוקרים סוברים שהייתה שוכנת באזור בית ירח או בניבויאר (ניבויאר היא בית אריח) על חופה הצפוני של הכנרת.

פירוש המילה "טריכיי" ביוונית הינו "מקום המלחת הדגים". יוסף בן מתתיהו מכנה בשם זה עיר קדומה ששכנה לחוף הכנרת. יש המזהים מקום זה עם "מגדל", "מגדל נוניא" או "מגדלא" ממנה באה מרים המגדלית, היא מריה מגדלנה, הידועה מן הברית החדשה. איזכור יחיד בברית החדשה מתייחס ל"דלמנותא", וייתכן שזהו כינוי נוסף של מקום זה.

[עריכה] היסטוריה

טריכיי מוזכרת לראשונה בתקופת הבית השני כאשר בזמן המאבק בין תומכי הורקנוס ואנטיפטרוס האדומי ובין תומכי אריסטובולוס השני בשנת 54 לפני הספירה, נכבשה העיר בידי הנציב הרומי קסיוס, על מנת לפגוע בתומכי אריסטובולוס שהתרכזו בה. לאחר כשלונו ומפלתו של קראסוס נגד הפרתים, הללו מהרו לכבוש את סוריה, אך קסיוס הצליח למנוע בעדם בסופו של דבר מלכבוש את סוריה, ועל ידי כך לחדור לשטחים נוספים שבתחום שלטונה של האימפריה הרומית. לאחר גירושם של הפרתים מסוריה, הלך קסיוס לארץ יהודה, שם הוא כבש את טריכי, ואף מכר חלר מתושביה לעבדות. יוסף בן מתתיהו מזכיר כ-30,000 מתושבי טריכי שנמכרו לעבדים, אך היסטוריונים אחרים חולקים עליו).

טריכי ניתנה יחד עם טבריה, אבל וחוליס לאגריפס השני על ידי הקיסר נירון, כחלק מיצירת ממלכה צפונית שכללה אף שטחים מן הגליל והגולן.

בזמן המרד הגדול הצטרפו אנשי טריכיי למורדים, על אף שאגריפס מלכם תמך ברומאים. העיר בוצרה על ידי מפקד הגליל יוסף בן מתתיהו. מספר תושבי העיר היה כארבעים אלף. יוסף מעיד כי המורדים בעיר לא היו תושבי העיר מלכתחילה, אלא אנשים שהגיעו למקום מאזורים אחרים כטבריה. לכך ייתכנו שני הסברים - כי אוכלוסייתה של טריכיי אשר עסקה בחקלאות ובדיג הייתה נוטה למרד, עד כדי כך שמורדים הגיעו אליה ממקומות כטבריה ששם האוכלוסייה האמידה לא נטתה לצד המורדים, והסבר אחר הוא כי האוכלוסייה לא נטתה אל המרד, והיה צורך באנשים חיצוניים על מנת לקיים את המרידה בעיר.

בתקופה שקדמה למרד, התמרדו תושבי טריכיי כנגד יוסף. העילה המיידית היה העובדה כי ניסה להחזיר את כספיהם של אגריפס השני וברניקי אשר שדדו המורדים. ביתו של יוסף נשרף, ואנשי טריכיי צרו עליו, אך יוסף הצליח לרצותם בדברי חלקות, וטען כי התכוון להשתמש בכסף לצרכי ביצור החומה.

בשנת 66 הגיע לעיר הצבא הרומי המונהג בידי אספסיאנוס. אספסיאנוס שם מצור על העיר, ולאחר שנלכדה העיר, נמלטו רבים אל הים בספינות. במקום התרחש קרב ימי, בו נהרגו המורדים. יוסף בן מתתיהו מתאר את תוצאות הקרב במילים אלו:

"וצבע היאור היה אדם מדם וכלו היה מלא חללים, כי לא נמלט איש. ובימים הבאים עלתה צחנה נוראה בכל הארץ מסביב. ואיום היה המראה לעיניים כי החוף היה מלא שברי ספינות מנופצות וגם פגרי אדם נפוחים, אשר נשחתו מלהט השמש ונרקבו והשחיתו את האוויר, עד אשר לא הייתה הצרה האת לאבל ליהודים בלבד, כי אם גם לזרא לרומאים" (תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ספר ג' פרק י' פיסקה ט).

לאחר מכן המית אספסיאנוס כאלף ומאתיים מתושבי העיר הזקנים והחלשים, וחמשת אלפים מן הצעירים והחזקים נשלחו כעבדים אל הקיסר נירון.

חפירות ארכאולוגיות שנערכו בחופה הצפון-מערבי של הכנרת, מצאו נמל עתיק (נמל מגדל), וכן ספינה (שנמצאה בשנת 1986) המשויכת לימיו של ישו. הספינה מוצגת כיום בקיבוץ גינוסר הסמוך, והיא נחשבת כפריט קדוש לנוצרים.